יום שיגרתי בבית לוינשטיין...
שש וחצי בבוקר, עוד חצי שעה מתחלפת משמרת, המשמרת הנוכחית מתחילה להכין את כל החולים להשכמת בוקר, כל אח או אחות אחראים לכל שני חדרים, בכל חדר שוכבים שישה חולים, הצוות מתפרס בין החדרים ומתחילים להכניס נר ( ברקטום) לכל חולה וחולה כמעט. יש כל מיני חולים במחלקה הנ``ל, חלקם עברו תאונות דרכים ונפגעו בעמוד השדרה, חלקם נפגעו בתאונות עבודה, חלקם ע``י חיידק שפגע להם במערכות העצביים, חלקם אחרי שעברו ניתוח פריצת דיסק לא מוצלח שבעקבותיו נפגע חוט השדרה שלהם, וחלקם כאלו שניסו להתאבד ללא הצלחה, ואת שארית חייהם יבלו בכיסא גלגלים. רוב החולים שנפגעו במערכות העצבים או בעמוד שידרה, לא שולטים על הסוגרים שלהם, לכן דואג הצוות שכולם יתרוקנו כבר בבוקר, כדי למנוע פנצ`רים במשך היום. אחרי שעה, כבר עוברת המשמרת השניה ומתחילה להוציא חולים אל השירותים, מקציבים לכל אחד כרבע שעה לשבת ולנסות להתרוקן, אחרי השירותים מגיע תור המקלחות, מעט מאוד חולים יכולים לקלח את עצמם, רובם מתקלחים עם כיסא גלגלים מיוחד בישיבה, וחלקם אפילו לשבת לא יכולים, ועל כן יש מיטת רחצה מיוחדת, שמתקלחים עליה בשכיבה. אחרי המקלחת, חוזרים לחדר , חלק מסוגל להתלבש לבד וחלק נעזר ע``י הצוות. בערך מחצית מהחולים זקוקים לצנתור; בגלל פגיעה במערכת העצבים לא כל השתן יוצא החוצה מתוך השלפוחית, חלק מהשתן נשאר בתוכה, לכל אחד מהחולים יש שארית אחרת, אחד נשארים לו 100 סמ``ק אחד 200 סמ``ק, על פי השארית קובעים כמה פעמיים ביום צריך החולה לעשות צנתור. צנתור הוא פעולה של הכנסת צינורית דקה דרך החור של אבר המין, מחדירים את הצינורית כשלושים ס``מ עד לשלפוחית השתן, ברגע שהצינורית הגיעה אל השלפוחית, השתן כבר יוצא מאיליו החוצה. אחרי סיום כל פעולות ההתרוקנות, הרחצה וההלבשה, הולכים החולים לאכול ארוחת בוקר, חדר אוכל משונה יש שם, חדר אוכל ללא כיסאות, רק שולחנות. זאת בגלל שרובם המכריע של החולים יושבים בכיסא גלגלים, כך שהכיסא כבר צמוד אליהם, אין צורך בכיסאות בחדר האוכל. חלק מהחולים מצליחים לאכול לבד, חלקם לא מסוגל להניע את הידיים ועל כן אחיות ומתנדבות של יעל מאכילות אותן, חלק מהחולים גם לא יכול לרדת מהמיטה ועל כן הם מקבלים מגש ומאכילים אותם בחדריהם, ויש גם חולים שאיבדו את כושר הבליעה לתמיד, חולים אלו מוזנים דרך זונדה שמוחדרת ישירות לקיבתם, דרך חור שנפער בבטן. זמן ארוחת הבוקר הוא גם זמן חלוקת התרופות, אחות עם עגלה עמוסה בפתקים וכוסות פלסטיק שקופות מסתובבת בין כל החולים ומחלקת להם תרופות, יש כאלה שלוקחים עשרה ועשרים כדורים בכל פעם, חלק מהם גם מקבלים זריקות ישירות לתוך הבטן. אחרי ארוחת הבוקר כל אחד מהחולים מתפזר לעיסוקים שלו, מי לפיזיותרפיה מי לרפוי בעיסוק ומי לבריכה הטיפולית, מי שמסוגל להגיע לבד, מסיע את עצמו עם העגלה, ומי שלא, יש כוח עזר שמגיע לקחת אותו לפעילויות. יש בבית לוינשטיין מגוון גדול של פעילויות, ישנה בריכה טיפולית ששם מתרגלים החולים כל מיני תנועות ובגלל חוסר המשקל במים התנועתיות יותר קלה להם, הבריכה הנ``ל מחוממת ל-35 מעלות. לא כל אחד זכאי להגיע לבריכה הזו, רק מי ששולט על הצרכים שלו מותר לו להיכנס, יש שם טיפול פרטני, ויש טיפול קבוצתי, כל אחד לפי רמת הפגיעה שלו. הפיזיותרפיה מתבצעת גם היא אחת ליום בטיפול פרטני של שעה, וכן בטיפול קבוצתי, גם כן שעה ביום, כמובן שכל חולה לפי מידת יכולתו ומידת פגיעתו. הפזיותרפיסט תפקידו להביא את החולה לרמה הכי גבוהה של תפקוד גופני שהפציעה או המחלה מאפשרת, חלק מהחולים מגיעים חזרה לרמת תפקוד כמו לפני הפציעה והחלק האחר לומד איך להסתדר עם המוגבלות שלו בהמשך חייו. הריפוי בעיסוק, מעסיק את החולים בעיקר ביצירה, בדברים הקטנים של החיים, כמו תפירה, ציור, הברגת ברגים, וכל מיני עסוקים בתחום הזה שמחזירים לחולה את האפשרות להתעסק עם דברים קטנים יום יומיים ברמת הבית. מושם שם גם דגש על רמת החשיבה שאצל חלק מהחולים נפגעה, יש שם מחשבים עם תוכנות מיוחדות שמפעילות את הזיכרון ואת כושר החשיבה הקוגנטיבית. יש גם מטבח טיפולי שבו מלמדים מחדש בעיקר את החולות לבשל ולהסתדר עם הכלים במטבח בהתאם למגבלות הגופניות שלהם, יש גם גינה טיפולית שבה מגדלים החולים צמחים ומטפלים בהם, וכן יש חוג לקרמיקה שבו מפסלים ויוצרים כל מיני יצירות, חלק מהיצירות נעשו בכשרון רב ביותר. כל הטיפולים האלו מרוכזים בקומה אחת שנקראת קומה טיפולית, לכל מחלקה יש את חדר הטיפולים שלה אם זה בריפוי בעיסוק או פיזיותרפיה, החולים ממוינים על פי הפגיעה שלהם למחלקות, לדוגמה פגיעות ראש מאושפזים במחלקת ראש. בשעה 12.00 מוגשת ארוחת הצהרים, החולים עולים שוב כל אחד למחלקה שלו, לאכול ולקבל את התרופות של הצהרים , אחרי ארוחת הצהרים שוב פונה כל אחר לעיסוקיו, רובם הולכים למיטה לנוח, הפעילות של הבוקר מפילה עליהם עייפות גדולה. שאר היום כבר הופך לשגרתי מאוד, בשעה 5 אחר הצהרים מוגשת ארוחות הערב ושוב תרופות, ושוב חלק מהחולים צריכים לחזור על הצנתור. אחרי ארוחת הערב חופשי כל חולה להתפנות לענייניו חלקם מקבלים אורחים, חלקם צופים בטלוויזיה בחדר הטלוויזיה, חלקם יורדים לקפטריה לשתות קפה, וחלקם ממשיכים לשכב במיטה, כמו שעשו כל היום וכל הימים, אלו שמרותקים למיטה מבלי יכולת לצאת ממנה מקבלים את הטיפולים הפיזיותרפים שלהם בתוך המיטה. בערך בשעה 10 בלילה מתחילים החולים להתפזר למיטותיהם כדי לישון, יש מי שמסוגל להרים את עצמו למיטה, ויש מי שצריכים להכניס אותו למיטה, חלק מהם גם יצטרכו לישון עם טיטול כל הלילה. הם הולכים לישון כדי להתעורר למחרת לעוד יום שגרתי אחד בבית החולים לשיקום ע``ש לוינשטיין. נלסון.
שש וחצי בבוקר, עוד חצי שעה מתחלפת משמרת, המשמרת הנוכחית מתחילה להכין את כל החולים להשכמת בוקר, כל אח או אחות אחראים לכל שני חדרים, בכל חדר שוכבים שישה חולים, הצוות מתפרס בין החדרים ומתחילים להכניס נר ( ברקטום) לכל חולה וחולה כמעט. יש כל מיני חולים במחלקה הנ``ל, חלקם עברו תאונות דרכים ונפגעו בעמוד השדרה, חלקם נפגעו בתאונות עבודה, חלקם ע``י חיידק שפגע להם במערכות העצביים, חלקם אחרי שעברו ניתוח פריצת דיסק לא מוצלח שבעקבותיו נפגע חוט השדרה שלהם, וחלקם כאלו שניסו להתאבד ללא הצלחה, ואת שארית חייהם יבלו בכיסא גלגלים. רוב החולים שנפגעו במערכות העצבים או בעמוד שידרה, לא שולטים על הסוגרים שלהם, לכן דואג הצוות שכולם יתרוקנו כבר בבוקר, כדי למנוע פנצ`רים במשך היום. אחרי שעה, כבר עוברת המשמרת השניה ומתחילה להוציא חולים אל השירותים, מקציבים לכל אחד כרבע שעה לשבת ולנסות להתרוקן, אחרי השירותים מגיע תור המקלחות, מעט מאוד חולים יכולים לקלח את עצמם, רובם מתקלחים עם כיסא גלגלים מיוחד בישיבה, וחלקם אפילו לשבת לא יכולים, ועל כן יש מיטת רחצה מיוחדת, שמתקלחים עליה בשכיבה. אחרי המקלחת, חוזרים לחדר , חלק מסוגל להתלבש לבד וחלק נעזר ע``י הצוות. בערך מחצית מהחולים זקוקים לצנתור; בגלל פגיעה במערכת העצבים לא כל השתן יוצא החוצה מתוך השלפוחית, חלק מהשתן נשאר בתוכה, לכל אחד מהחולים יש שארית אחרת, אחד נשארים לו 100 סמ``ק אחד 200 סמ``ק, על פי השארית קובעים כמה פעמיים ביום צריך החולה לעשות צנתור. צנתור הוא פעולה של הכנסת צינורית דקה דרך החור של אבר המין, מחדירים את הצינורית כשלושים ס``מ עד לשלפוחית השתן, ברגע שהצינורית הגיעה אל השלפוחית, השתן כבר יוצא מאיליו החוצה. אחרי סיום כל פעולות ההתרוקנות, הרחצה וההלבשה, הולכים החולים לאכול ארוחת בוקר, חדר אוכל משונה יש שם, חדר אוכל ללא כיסאות, רק שולחנות. זאת בגלל שרובם המכריע של החולים יושבים בכיסא גלגלים, כך שהכיסא כבר צמוד אליהם, אין צורך בכיסאות בחדר האוכל. חלק מהחולים מצליחים לאכול לבד, חלקם לא מסוגל להניע את הידיים ועל כן אחיות ומתנדבות של יעל מאכילות אותן, חלק מהחולים גם לא יכול לרדת מהמיטה ועל כן הם מקבלים מגש ומאכילים אותם בחדריהם, ויש גם חולים שאיבדו את כושר הבליעה לתמיד, חולים אלו מוזנים דרך זונדה שמוחדרת ישירות לקיבתם, דרך חור שנפער בבטן. זמן ארוחת הבוקר הוא גם זמן חלוקת התרופות, אחות עם עגלה עמוסה בפתקים וכוסות פלסטיק שקופות מסתובבת בין כל החולים ומחלקת להם תרופות, יש כאלה שלוקחים עשרה ועשרים כדורים בכל פעם, חלק מהם גם מקבלים זריקות ישירות לתוך הבטן. אחרי ארוחת הבוקר כל אחד מהחולים מתפזר לעיסוקים שלו, מי לפיזיותרפיה מי לרפוי בעיסוק ומי לבריכה הטיפולית, מי שמסוגל להגיע לבד, מסיע את עצמו עם העגלה, ומי שלא, יש כוח עזר שמגיע לקחת אותו לפעילויות. יש בבית לוינשטיין מגוון גדול של פעילויות, ישנה בריכה טיפולית ששם מתרגלים החולים כל מיני תנועות ובגלל חוסר המשקל במים התנועתיות יותר קלה להם, הבריכה הנ``ל מחוממת ל-35 מעלות. לא כל אחד זכאי להגיע לבריכה הזו, רק מי ששולט על הצרכים שלו מותר לו להיכנס, יש שם טיפול פרטני, ויש טיפול קבוצתי, כל אחד לפי רמת הפגיעה שלו. הפיזיותרפיה מתבצעת גם היא אחת ליום בטיפול פרטני של שעה, וכן בטיפול קבוצתי, גם כן שעה ביום, כמובן שכל חולה לפי מידת יכולתו ומידת פגיעתו. הפזיותרפיסט תפקידו להביא את החולה לרמה הכי גבוהה של תפקוד גופני שהפציעה או המחלה מאפשרת, חלק מהחולים מגיעים חזרה לרמת תפקוד כמו לפני הפציעה והחלק האחר לומד איך להסתדר עם המוגבלות שלו בהמשך חייו. הריפוי בעיסוק, מעסיק את החולים בעיקר ביצירה, בדברים הקטנים של החיים, כמו תפירה, ציור, הברגת ברגים, וכל מיני עסוקים בתחום הזה שמחזירים לחולה את האפשרות להתעסק עם דברים קטנים יום יומיים ברמת הבית. מושם שם גם דגש על רמת החשיבה שאצל חלק מהחולים נפגעה, יש שם מחשבים עם תוכנות מיוחדות שמפעילות את הזיכרון ואת כושר החשיבה הקוגנטיבית. יש גם מטבח טיפולי שבו מלמדים מחדש בעיקר את החולות לבשל ולהסתדר עם הכלים במטבח בהתאם למגבלות הגופניות שלהם, יש גם גינה טיפולית שבה מגדלים החולים צמחים ומטפלים בהם, וכן יש חוג לקרמיקה שבו מפסלים ויוצרים כל מיני יצירות, חלק מהיצירות נעשו בכשרון רב ביותר. כל הטיפולים האלו מרוכזים בקומה אחת שנקראת קומה טיפולית, לכל מחלקה יש את חדר הטיפולים שלה אם זה בריפוי בעיסוק או פיזיותרפיה, החולים ממוינים על פי הפגיעה שלהם למחלקות, לדוגמה פגיעות ראש מאושפזים במחלקת ראש. בשעה 12.00 מוגשת ארוחת הצהרים, החולים עולים שוב כל אחד למחלקה שלו, לאכול ולקבל את התרופות של הצהרים , אחרי ארוחת הצהרים שוב פונה כל אחר לעיסוקיו, רובם הולכים למיטה לנוח, הפעילות של הבוקר מפילה עליהם עייפות גדולה. שאר היום כבר הופך לשגרתי מאוד, בשעה 5 אחר הצהרים מוגשת ארוחות הערב ושוב תרופות, ושוב חלק מהחולים צריכים לחזור על הצנתור. אחרי ארוחת הערב חופשי כל חולה להתפנות לענייניו חלקם מקבלים אורחים, חלקם צופים בטלוויזיה בחדר הטלוויזיה, חלקם יורדים לקפטריה לשתות קפה, וחלקם ממשיכים לשכב במיטה, כמו שעשו כל היום וכל הימים, אלו שמרותקים למיטה מבלי יכולת לצאת ממנה מקבלים את הטיפולים הפיזיותרפים שלהם בתוך המיטה. בערך בשעה 10 בלילה מתחילים החולים להתפזר למיטותיהם כדי לישון, יש מי שמסוגל להרים את עצמו למיטה, ויש מי שצריכים להכניס אותו למיטה, חלק מהם גם יצטרכו לישון עם טיטול כל הלילה. הם הולכים לישון כדי להתעורר למחרת לעוד יום שגרתי אחד בבית החולים לשיקום ע``ש לוינשטיין. נלסון.