טיוואן בסכנה
התחזקותה המתמשכת של סין מביאה לפגיעה במעמדה של טיוואן, וכעת היא מאוימת מתמיד. למרות שהאמריקנים ממשיכים להצהיר על מחויבותם לביטחונה, ישנם הרואים במדינת האיים הזו נטל. קיצוץ ביטחוני וחולשה פוליטית פנימית בטיוואן, עשויים להקל על בייג'ין להתאחד עם טייפה. סין הקיסרית, אומה בת אלפי שנים, נקלעה לאנארכיה ב-1912, עם נפילת שושלת המלוכה. 13 שנים לאחר מכן, מנהיג כריזמטי בשם צ'יאנג קאי שק, הצליח לאחד את הרפובליקה הסינית תחת שלטונו, אך גם זה לא האריך ימים - הפלישה היפנית לסין בתחילת שנות ה-30, בתחילה לחבל מנצ'וריה ולאחר מכן לסין כולה, עצרה את מלחמת האזרחים בסין, בין צ'יאנג קאי שק והלאומנים לבין הקומוניסטים, והקפיאה את חלומות הרפובליקה הסינית. בתום המלחמה, לאחר שהיפנים הובסו על ידי האמריקנים ונאלצו לסגת מסין, חודשה מלחמת האזרחים בסין. הכוחות הקומוניסטים בראשותו של מאו דזה דונג, הצליחו לגבור על הכוחות הלאומניים של צ'יאנג, ושני מיליון סינים, לאחר צעדה ארוכה, נמלטו אל האי טיוואן או "פורמוזה", שם הצטרפו אל האוכלוסייה הותיקה של האי, שמנתה 6 מיליון בני אדם. שטחי הרפובליקה הסינית הצטמצמו לכ-36,000 קמ"ר בלבד. בשנת 1949. האמריקנים, שתמכו עד אז במלחמת האזרחים בכוחות הלאומניים, העריכו כי טיוואן תיפול לבסוף בידי הקומוניסטים, והיו מוכנים להסיר את התמיכה בצ'יאנג. אולם, מלחמת קוריאה שפרצה בסמוך לאירועים, שכנעה את הנשיא האמריקני דאז, הארי טרומן, לשנות את גישתו כלפי טיוואן, והאמריקנים אף מנעו ניסיונות כיבוש מצד הסינים באותם ימים. במשך שנים רבות, התקיימה טיוואן תחת שלטון צבאי, על פי רוב גם מושחת ביותר, ובכיריה התייחסו לתקופה זו, כעניין זמני בטרם ישובו לסין היבשתית. כך למשל מוגדרת טאייפה, בירת טיוואן כבירה זמנית. צ'יאנג קאי שק, לאחר 50 שנות הנהגה, מת מהתקף לב בגיל 87 ושנה לאחר מכן מת גם מאו, שליטה של סין הקומוניסטית. מותם של שני המנהיגים הנוקשים, לאחר שנים כה רבות, השפיע רבות על סין וטיוואן. סין החלה לעבור שינויים מרחיקי לכת במבנה הכלכלי שלה, והפכה ממדינה קומוניסטית, למדינה המנצלת את כלכלת השוק לצרכיה. טיוואן, שהחלה לפרוח כלכלית עוד בימי המשטר הצבאי בזכות התעשייה המתקדמת שפיתחה, המשיכה לפרוח לאחר סיום המשטר הצבאי ב-1987 ותחילת העידן הדמוקרטי. הן הרפובליקה העממית של סין והן הרפובליקה הסינית אינן מכירות בלגיטימיות האחת של השנייה. עד שנות ה-70, ראו מדינות המערב בטיוואן כמייצגת האמיתית של האומה הסינית ולכך היו השלכות רבות - עד ה-25 באוקטובר 1971, הייתה זו טיוואן הקטנה שהחזיקה במושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם. בתאריך זה הצביעו המדינות החברות באו"ם בעד העברת המושב הקבוע לידי סין הקומוניסטית ומכאן ואילך, הפכה טיוואן למעין מדינה מצורעת, ומדינות רבות ניתקו עימה קשרים. הצלחתה הכלכלית של סין, והפיכתה למעצמה הכלכלית הרביעית בעולם השנה, השפיעה רבות על המעמד של טיוואן – אחרי שבעבר השתלם כלכלית למדינות העולם השלישי לשמור על יחסים קרובים עם טיוואן, אחת מ-20 המשקים המובילים בעולם ומדינה בעלת רמת חיים גבוהה, הגיעה הצמיחה הכלכלית הסינית, אשר אפשרה לממשלה הסינית לפזר מיליארדי דולרים בעולם השלישי. מדינות רבות בוחרו להסיר את התמיכה הרשמית בטיוואן. בסך הכל, עשרות מדינות העבירו את תמיכתם מטיוואן לסין הקומוניסטית וכיום ישנן רק 24 מדינות המכירות בטיוואן, כולן מדינות קטנות עד זעירות. מבין אלו ניתן למנות את מדינות מרכז אמריקה כפנמה, גואטמלה, קוסטה ריקה, אל סלוואדור, הונדורס, הרפובליקה הדומיניקנית וניקרגואה. בנוסף ישנן מספר מדינות איים, חלקן מאזור הקאריביים, התומכות בטיוואן, ובאפריקה נותרו רק גמביה, סוואזילנד, מלאווי, בורקינה פאסו וסאו תומה ופרינסיפה, ב"צד" הטיוואני. לכתבה המלאה
התחזקותה המתמשכת של סין מביאה לפגיעה במעמדה של טיוואן, וכעת היא מאוימת מתמיד. למרות שהאמריקנים ממשיכים להצהיר על מחויבותם לביטחונה, ישנם הרואים במדינת האיים הזו נטל. קיצוץ ביטחוני וחולשה פוליטית פנימית בטיוואן, עשויים להקל על בייג'ין להתאחד עם טייפה. סין הקיסרית, אומה בת אלפי שנים, נקלעה לאנארכיה ב-1912, עם נפילת שושלת המלוכה. 13 שנים לאחר מכן, מנהיג כריזמטי בשם צ'יאנג קאי שק, הצליח לאחד את הרפובליקה הסינית תחת שלטונו, אך גם זה לא האריך ימים - הפלישה היפנית לסין בתחילת שנות ה-30, בתחילה לחבל מנצ'וריה ולאחר מכן לסין כולה, עצרה את מלחמת האזרחים בסין, בין צ'יאנג קאי שק והלאומנים לבין הקומוניסטים, והקפיאה את חלומות הרפובליקה הסינית. בתום המלחמה, לאחר שהיפנים הובסו על ידי האמריקנים ונאלצו לסגת מסין, חודשה מלחמת האזרחים בסין. הכוחות הקומוניסטים בראשותו של מאו דזה דונג, הצליחו לגבור על הכוחות הלאומניים של צ'יאנג, ושני מיליון סינים, לאחר צעדה ארוכה, נמלטו אל האי טיוואן או "פורמוזה", שם הצטרפו אל האוכלוסייה הותיקה של האי, שמנתה 6 מיליון בני אדם. שטחי הרפובליקה הסינית הצטמצמו לכ-36,000 קמ"ר בלבד. בשנת 1949. האמריקנים, שתמכו עד אז במלחמת האזרחים בכוחות הלאומניים, העריכו כי טיוואן תיפול לבסוף בידי הקומוניסטים, והיו מוכנים להסיר את התמיכה בצ'יאנג. אולם, מלחמת קוריאה שפרצה בסמוך לאירועים, שכנעה את הנשיא האמריקני דאז, הארי טרומן, לשנות את גישתו כלפי טיוואן, והאמריקנים אף מנעו ניסיונות כיבוש מצד הסינים באותם ימים. במשך שנים רבות, התקיימה טיוואן תחת שלטון צבאי, על פי רוב גם מושחת ביותר, ובכיריה התייחסו לתקופה זו, כעניין זמני בטרם ישובו לסין היבשתית. כך למשל מוגדרת טאייפה, בירת טיוואן כבירה זמנית. צ'יאנג קאי שק, לאחר 50 שנות הנהגה, מת מהתקף לב בגיל 87 ושנה לאחר מכן מת גם מאו, שליטה של סין הקומוניסטית. מותם של שני המנהיגים הנוקשים, לאחר שנים כה רבות, השפיע רבות על סין וטיוואן. סין החלה לעבור שינויים מרחיקי לכת במבנה הכלכלי שלה, והפכה ממדינה קומוניסטית, למדינה המנצלת את כלכלת השוק לצרכיה. טיוואן, שהחלה לפרוח כלכלית עוד בימי המשטר הצבאי בזכות התעשייה המתקדמת שפיתחה, המשיכה לפרוח לאחר סיום המשטר הצבאי ב-1987 ותחילת העידן הדמוקרטי. הן הרפובליקה העממית של סין והן הרפובליקה הסינית אינן מכירות בלגיטימיות האחת של השנייה. עד שנות ה-70, ראו מדינות המערב בטיוואן כמייצגת האמיתית של האומה הסינית ולכך היו השלכות רבות - עד ה-25 באוקטובר 1971, הייתה זו טיוואן הקטנה שהחזיקה במושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם. בתאריך זה הצביעו המדינות החברות באו"ם בעד העברת המושב הקבוע לידי סין הקומוניסטית ומכאן ואילך, הפכה טיוואן למעין מדינה מצורעת, ומדינות רבות ניתקו עימה קשרים. הצלחתה הכלכלית של סין, והפיכתה למעצמה הכלכלית הרביעית בעולם השנה, השפיעה רבות על המעמד של טיוואן – אחרי שבעבר השתלם כלכלית למדינות העולם השלישי לשמור על יחסים קרובים עם טיוואן, אחת מ-20 המשקים המובילים בעולם ומדינה בעלת רמת חיים גבוהה, הגיעה הצמיחה הכלכלית הסינית, אשר אפשרה לממשלה הסינית לפזר מיליארדי דולרים בעולם השלישי. מדינות רבות בוחרו להסיר את התמיכה הרשמית בטיוואן. בסך הכל, עשרות מדינות העבירו את תמיכתם מטיוואן לסין הקומוניסטית וכיום ישנן רק 24 מדינות המכירות בטיוואן, כולן מדינות קטנות עד זעירות. מבין אלו ניתן למנות את מדינות מרכז אמריקה כפנמה, גואטמלה, קוסטה ריקה, אל סלוואדור, הונדורס, הרפובליקה הדומיניקנית וניקרגואה. בנוסף ישנן מספר מדינות איים, חלקן מאזור הקאריביים, התומכות בטיוואן, ובאפריקה נותרו רק גמביה, סוואזילנד, מלאווי, בורקינה פאסו וסאו תומה ופרינסיפה, ב"צד" הטיוואני. לכתבה המלאה