טוב, זה הולך להשמע הזוי, הזוי
היום אני יורדת למטה ללטף את הכלב של השכנים דרך הגדר (אני חולת כלבים)
הבעלים של הכלב מנסה להתחיל איתי. איכשהו - וזה ממש לא מצא חן בעיני. הוא ניסה להתחיל איתי באופן בוטה. הסתבכתי, לא ידעתי מה לאמר ופתאום - אזעקה. תודה איסמעיל הנייה! תודה! איך שהוא מבקש את הטלפון שלי אני פוצחת בריצה לעבר הבית שלי.
בבית שלי אין מקום מוגן, והיות וזה בתי מעברה, של שכונות, המדרגות חשופות בחוץ, גם המדרגות לא. אז אני עולה לתוך הבית. אבל אז אני רואה את השכנים רצים והם אומרים לי שהמקלט שם. וכולנו רצים ומתנשפים, וטסים למקלט ויורדים במדרגות שלו. ושוהים בו.
עכשיו זה הולך להשמע הזוי מארץ ההזויים - נהנתי מזה!
תחשבו אותי. תקועה כל היום עם עבודה/ לימודים שפירושם ישיבה על התחת וריכוז במחשב. טקסטים, מילים, משפטים, לחשוב, לערוך, להגות, לנתח, לכתוב. כל היום. בשביל פרוטות וזה אומר שאני צריכה לצבור ים שעות.
מה רוצה אדם עם הפרעת קשב וריכוז? לקום באמצע העבודה שלו ולרוץ! אחרי האזעקה הזו פשוט חיכיתי לעוד אזעקה. לחוויה כזו שיש לנו 90 שניות לטוס למקלט. לרדת במדרגות, לטוס בריצה מעבר לכביש, לפגוש את כל הצ'כונה, לרדת למקלט.
וכל השכנים הם אנשים צעירים מגניבים כאלו.
ממש סבבא במקלט.
זה היה מקלט רחב ידיים ויפה, עם שטיחים, כורסא, מדפים ריקים, ציורי ילדים. ענק. ישר חשבתי על נדלן.
ופתאום חשבתי איזה עולם קסום יש למטה, מתחת לאף שלנו. אולי כל תל אביב מלאה במקלטים מגניבים כאלו. זה כמו האריה המכשפה וארון הבגדים, שמתחת לארון מגלים עולם מופלא.
או עליסה בארץ הפלאות שהיא יורדת למנהרה אחרי השפן ומגלה עולם. חשתי שגיליתי במקלט עולם. הרוחב של המקלט הצית את דמיוני. ואי איזה נכס נדלן מגניב, אפשר לשפץ פה 4 דירות יוקרה!
כלומר, זו ממש הפרעת קשב. כאילו הטבע האמיתי שלי יצא מתוך הארון תודות להנייה וחבורת הבני מוות שלו. כאילו - הם מספקים לי סיבה לעשות מה שמופרעת הקשב שבתוכי רוצה. לעזוב הכל באמצע, בלי רגשי אשמה, ולרוץ.
לרוץ כי אני אמות אם לא. איזה תירוץ אדיר לקום? לא למקרר, לא לאינטרנט! להשמר לנפשותינו! לא פחות! להגן על החיים שלנו מפני זעזוע המוח שעשוי לקרות אם רק תיפול עלינו רקטה!
זה כאילו הטבע האמיתי של מופרעת הקשב שלי יצא החוצה.
עד עכשיו לא ידעתי לאן הולכים אז פשוט הייתי בבית באזעקות והמשכתי כרגיל. זו פעם ראשונה שרצתי למקלט.
אבל עכשיו קורה דבר הפוך.
אני לא מצליחה להירדם.
אופנועים עוברים בכביש. וכולם כבר יודעים שהג'''' של האופנוע זה כמו האתחלה של האזעקה. בלילה עובר כל 3 דקות אופנוע בכביש. פעם לא הייתי שמה לב אבל כעת, הגוף שלי דרוך לאזעקה.
אז כל אופנוע מעיר אותי ודורך אותי.
לא מצליחה לישון.
גם המחשבה שכל רגע יש מבצע של ריצה למקלט.
הנה שוב היה רעש שנדמה לי היה כמו אזעקה.
אולי אני צריכה לבדוק בטוויטר של החמאס, הם בטח אומרים מתי האויב הציוני יחטוף. הם מתריעים כמונו? 0-:
עכשיו אני מבינה מה עובר על עזה.
ושם יש להם רק 40 קילומטר לרוץ
כך גם אם יש שם מופרעי קשב זה לא כיף להם
(אויש שוב עובר אופנוע, מה יהיה, ברגע שזה מתרחש אני נכנסית לעירנות מטורפת, אולי אני אלך לרופא משפחה לבקש כדורי שינה?)
היום אני יורדת למטה ללטף את הכלב של השכנים דרך הגדר (אני חולת כלבים)
הבעלים של הכלב מנסה להתחיל איתי. איכשהו - וזה ממש לא מצא חן בעיני. הוא ניסה להתחיל איתי באופן בוטה. הסתבכתי, לא ידעתי מה לאמר ופתאום - אזעקה. תודה איסמעיל הנייה! תודה! איך שהוא מבקש את הטלפון שלי אני פוצחת בריצה לעבר הבית שלי.
בבית שלי אין מקום מוגן, והיות וזה בתי מעברה, של שכונות, המדרגות חשופות בחוץ, גם המדרגות לא. אז אני עולה לתוך הבית. אבל אז אני רואה את השכנים רצים והם אומרים לי שהמקלט שם. וכולנו רצים ומתנשפים, וטסים למקלט ויורדים במדרגות שלו. ושוהים בו.
עכשיו זה הולך להשמע הזוי מארץ ההזויים - נהנתי מזה!
תחשבו אותי. תקועה כל היום עם עבודה/ לימודים שפירושם ישיבה על התחת וריכוז במחשב. טקסטים, מילים, משפטים, לחשוב, לערוך, להגות, לנתח, לכתוב. כל היום. בשביל פרוטות וזה אומר שאני צריכה לצבור ים שעות.
מה רוצה אדם עם הפרעת קשב וריכוז? לקום באמצע העבודה שלו ולרוץ! אחרי האזעקה הזו פשוט חיכיתי לעוד אזעקה. לחוויה כזו שיש לנו 90 שניות לטוס למקלט. לרדת במדרגות, לטוס בריצה מעבר לכביש, לפגוש את כל הצ'כונה, לרדת למקלט.
וכל השכנים הם אנשים צעירים מגניבים כאלו.
ממש סבבא במקלט.
זה היה מקלט רחב ידיים ויפה, עם שטיחים, כורסא, מדפים ריקים, ציורי ילדים. ענק. ישר חשבתי על נדלן.
ופתאום חשבתי איזה עולם קסום יש למטה, מתחת לאף שלנו. אולי כל תל אביב מלאה במקלטים מגניבים כאלו. זה כמו האריה המכשפה וארון הבגדים, שמתחת לארון מגלים עולם מופלא.
או עליסה בארץ הפלאות שהיא יורדת למנהרה אחרי השפן ומגלה עולם. חשתי שגיליתי במקלט עולם. הרוחב של המקלט הצית את דמיוני. ואי איזה נכס נדלן מגניב, אפשר לשפץ פה 4 דירות יוקרה!
כלומר, זו ממש הפרעת קשב. כאילו הטבע האמיתי שלי יצא מתוך הארון תודות להנייה וחבורת הבני מוות שלו. כאילו - הם מספקים לי סיבה לעשות מה שמופרעת הקשב שבתוכי רוצה. לעזוב הכל באמצע, בלי רגשי אשמה, ולרוץ.
לרוץ כי אני אמות אם לא. איזה תירוץ אדיר לקום? לא למקרר, לא לאינטרנט! להשמר לנפשותינו! לא פחות! להגן על החיים שלנו מפני זעזוע המוח שעשוי לקרות אם רק תיפול עלינו רקטה!
זה כאילו הטבע האמיתי של מופרעת הקשב שלי יצא החוצה.
עד עכשיו לא ידעתי לאן הולכים אז פשוט הייתי בבית באזעקות והמשכתי כרגיל. זו פעם ראשונה שרצתי למקלט.
אבל עכשיו קורה דבר הפוך.
אני לא מצליחה להירדם.
אופנועים עוברים בכביש. וכולם כבר יודעים שהג'''' של האופנוע זה כמו האתחלה של האזעקה. בלילה עובר כל 3 דקות אופנוע בכביש. פעם לא הייתי שמה לב אבל כעת, הגוף שלי דרוך לאזעקה.
אז כל אופנוע מעיר אותי ודורך אותי.
לא מצליחה לישון.
גם המחשבה שכל רגע יש מבצע של ריצה למקלט.
הנה שוב היה רעש שנדמה לי היה כמו אזעקה.
אולי אני צריכה לבדוק בטוויטר של החמאס, הם בטח אומרים מתי האויב הציוני יחטוף. הם מתריעים כמונו? 0-:
ושם יש להם רק 40 קילומטר לרוץ
(אויש שוב עובר אופנוע, מה יהיה, ברגע שזה מתרחש אני נכנסית לעירנות מטורפת, אולי אני אלך לרופא משפחה לבקש כדורי שינה?)
