חוות דעת נוספת

שלום רב, אני מנסה את מזלי, אולי תוכלו לעזור לנו... בני בן 6, לומד כיום בכיתה א, בחינוך רגיל + משלבת ליומיים בשבוע. לפני כחצי שנה אובחן על הרצף, אחרי אבחון (מקוצר) במכון פרטי, עליו המליצה הגננת. פנינו לאבחון בגלל לחץ של הגננת שהתעקשה שגורם מקצועי יראה אותו לפני שיעלה לכיתה א בעקבות קשיים שראתה אצל הילד כשחזר לגן אחרי הסגר הראשון של הקורונה... (אני חייבת לציין שאנחנו, ההורים, לא ראינו קושי או צורך בכך וגם לא היה לנו ספק לגבי מוכנותו לכיתה א... בנוסף, גם הגננת לא ראתה שום קושי,לפני תקופת הקורונה, אצל הילד, ואפילו ציינה זאת בפנינו בכמה הזדמנויות. גם גננות קודמות שהיו לו במסגרות קודמות לא העלו קושי). במכון הפרטי לא עשו לו בחינה קוגניטיבית (הסתפקו באבחון קודם שהיה ברשותנו) וגם, למיטב הבנתי, לא עשו לו מבחן תקשורת אצל קלינאית תקשורת. הם הסתפקו בשאלון ההורים, שאלון הגננת,, מבחן ADOs ובדיקה גופנית. הילד הגיע למפגש אחד בלבד במכון, בו פגש פסיכולוגית ונוירולוגית ילדים (המפגש עם שני הגורמים המקצועיים הללו ערך פחות משעתיים). כבר בשיחת הסיכום שנערכה לנו ההורים העלנו תהיות ושאלות לגבי דברים שצויינו בדוח המסכם (אפילו שאלנו אם לא היתה טעות והחליפו עם פרטים של ילד אחר....)- למשל, הילד לא סובל בשום אופן מחרדת נטישה (לא יאבד אשתונות אם ילך לאיבוד, ידע מה לעשות... אין לו בעיה להשאר לבד אצל חבר, מעולם לא היתה לו בעית התאקלמות בגן או בכיתה א...). בנוסף, הרבה דברים שכביכול אמרנו לפסיכולוגית בזמן מילוי השאלון "סולפו" והוצאו מהקשרם בדו"ח המסכם - למשל - לילד יש דמיון מאוד מפותח, הוא מבין דברים בהקשרם הנכון, נבון שנון מאוד, מדבר בשפה מאוד עשירה, יש לו יכולות קוגניטיביות מאוד מאוד גבוהות (בצורה יוצאת דופן, כאמור, נקודה שלא נבדקה במהלךהאבחון...), נקודות שלא נלקחו בחשבון באבחון או הוצגו בצורה "מסולפת" מחוץ להקשרם. התחושה שלנו - שלא אבחנו נכון את הילד. או לחילופין, שראוי היה לבחון את המקרה שלו בצורה יסודית ומעמיקה יותר לפני שהגיעו למסקנות נחרצות לגביו... בדיעבד, לאחר בדיקה שערכתי בספרות המקצועית, מבחן אדוס מאוד לא מדוייק כשמדובר בילדים עם רמה קוגניטיבית גבוהה (במיוחד כשמדובר בילדים מעל גיל 5 עם יכולת קודניטיבית מתמטית גבוהה- המקרה של בני), לפי מאמרים שקראתי, הטעויות באבחון על פי מבחן זה יכולות להיות גבוהות מ 30 אחוזים!!! להבנתי, במקרים כאלה האבחון צריך להיות אחר ולהעשות על ידי איש מקצוע שמבין גם בילדים מחוננים עם רמה קוגניטיבית גבוהה. לעניות דעתנו, הקשיים שהילד מראה, הינם קשיים שמתאימים וניתן למצוא אותם בשכיחות גבוהה בקרב ילדים מחוננים והם לא בהכרח קשיים שקשורים לאוטיזם... אנחנו מרגישים שכל הנושא הזה לא נבדק בכלל אצלו ומן הראוי שיבדק.... נשמח לדעת האם ישנו מאבחן שמכיר את התחום ויכול ליעץ לנו בנושא??? האם תוכלו להמליץ לנו על גורם מקצועי לחוות דעת שנייה? אשמח לכל הארה או תובנה בנושא
 

schlomitsmile

Member
מנהל
שלום לך,

המרכז באסף הרופא נחשב לגורם אבחוני מהשורה הראשונה (אגב, גם מנהלתו, פרופ' צחור, לא יודעת אם היא מקבלת גם באופן פרטי)

רשימת ההמתנה שלהם צפויה להיות בהתאם...
אבל אם אתם בספקות ורוצים לקבל מענה הכי מוסמך, אולי שווה לכם לפנות אליהם.

אין סתירה בין מנת משכל גבוהה לבין המצאות על הספקטרום האוטיסטי,
רבים מאנשי הספקטרום הם בעלי אינטילגנציה גבוהה, שפה עשירה, דמיון מפותח.
בפרוטוקול האבחוני המקובל אין קלינאית-תקשורת.
יש רופא (נוירולוג או רופא התפתחותי עם ותק 3 שנים לפחות או פסיכיאטר),
ופסיכולוג התפתחותי או קליני.
כך שעל פניו, התהליך האבחוני שתארת נשמע סביר.
 
תודה על המענה.
אבדוק את המלצותיך.
אין לי ספק לגבי העובדה שהאבחון שנעשה לילד היה רשלני. לא עשו לו מבחן קוגניטיבי, וכתבו "עובדות" שגויות בדו"ח המסכם (הוציאו מהקשרם דברים שכביכול אמרנו והם לא נכונים ולא מדוייקים בעליל - למשל, כתבו שבגיל צעיר הילד לא חיקה את הוריו או לא הצביע לעבר חפץ שרצה -זה קשקוש... במקרה אפילו נתקלתי לא מזמן בסרטונים מהגיל הזה בהם הוא מצביע על חפצים שרוצה, חובש כובע מצחיק ומחקה את אחותו, ומדבר משפטים מלאים ושלמים בגיל שנה וקצת וכו'...).
רופאת הילדים שלו, שמכירה היטב את הילד מגיל אפס, לא היתה מוכנה לתת לנו הפניה להתפתחות הילד - אמרה (בכעס רב) שהוא האחרון ברשימת הפציינטים שלה שצריך אבחון...
לצערי הרב מאוד, נגשנו לאבחון באופן פרטי בגלל לחץ של הגננת (שראתה אצלו קושי חברתי אחרי הסגר הראשון של הקורונה, נלחצה והלחיצה אותנו...כאמור, הקשי הזה לא היה קיים לפני הקורונה... ויותר מזה - כל ילדי ישראל מראים קשריים חברתיים בגלל הקורונה). עכשיו אני צריכה להוכיח שאין לו אחות...
חצי שנה אחרי האבחון אני מנסה להבין מה לא בסדר עם הילד! אני לא אומרת שהוא לא שונה, מוזר או חושב אחרת יחסית לילדים אחרים. הוא גם לא מוכן לשחק עם כל אחד (יש ילדים שהוא דוקא משחק ומתקשר איתם מאוד יפה, לרוב מדובר בילדים גדולים ממנו אבל לא רק), עקשן מאוד ולא יודע להפסיד במשחק - אבל זה מאפיינים קלאסיים של ילדים מחוננים (אני מורה בכיתת מחוננים יש לי הרבה ילדים כמוהו בכיתה).
הוא גם לגמרי מנצל את זה שיש לו "יחס מועדף" בכיתה ושיש לו סייעת, ושאם לא בא לו טוב שיעור התעמלות אז הוא אומר לה והיא מאפשרת לו לשבת בצד...
או - במילים שלו: "כשאהיה ראש ממשלה, הסייעת שלי תהיה העוזרת האישית שלי". אני גם לא אתפלא אם יגיש בקרוב למשרד החינוך בקשה ללשכה ונהג!
הוא מניפולטור ענק, תחמן ויודע לשקר בצורה מאוד מתוחכמת (לפעמים הוא עושה משהו שהוא יודע שאסור ומשחק אותה תמים עם פני מלאך שאפילו אני מאמינה לשקרים שלו!). הילד אלוף בלשחק אותה שה תמים... בעיקר בגלל שהוא יודע שכך ישיג את מבוקשו...
את כל זה אמרנו באבחון, וזה לא "זכה" להתיחסות...
אני מאוד מודאגת מכל הסיפור הזה ולא בגלל שאני מתכחשת לתוצאות האבחון. ממש לא, אלא בגלל שאני ממש מודאגת שהאבחון הזה יעשה לו נזק. כרגע הוא נתפס בתור ילד שברירי עם בעיות רגשיות וזה לא נכון!
ויותר מזה - גם אם הוא לפי ההגדרות המקצועיות נמצא איפשהו על הספקטרום... אז מה! היכולות שלו הן כל כך גבוהות ואני לא חושבת שעזרה מהסוג שכרגע הוא מקבל בבית הספר באמת תועיל לו. הוא בהחלט מסוגל להתמודד עם כל קושי או אתגר שקיימים אצל ילדים בגילו. אני בהחלט חושבת שהוא צריך ומסוגל להתמודד עם הקשיים שלו בכוחות עצמו והכי אני חושבת שהוא זה שצריך להחליט אם הוא רוצה להיות מאובחן או לא, זאת צריכה להיות בחירה שלו ולא של הגננת שלו ואפילו לא שלי, אמא שלו. אני כועסת מאוד על עצמי שאפשרתי לכל הטרלול הזה לקרות.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
כמו שכתבתי קודם, אם אתם בספקות שווה לפנות לגורם אבחוני שאתם סומכים עליו.

לא חושבת שיש סיבה שתכעסי על עצמך, שום נזק לא נגרם לו מזה שהוא מקבל קצת תמיכות.
לפעמים ההיפך הוא הנכון: הבכור שלי למשל, היה מה שמכונה "ילד מבלבל"- כלומר ילד שהמאבחנים התקשו לפענח.
הסבל שחווה עד לאבחונו בגיל 13 חרט בו צלקות רגשיות עליהן הוא משלם מחיר עד היום (בן 26).
מנסיוני, ולא רק האישי, גם ממה שמעתי מאחרים, עדיף לילד/ה לקבל אבחון בגיל צעיר,
גם אם בהמשך מסתבר שהוא שגוי ואבחון חוזר מבטלו,
מאשר לא לקבל אבחון עד גיל מאוחר או בכלל
ולכן לא לקבל מענים מהמערכת ותשובות לשאלות שמנקרות בראש.
ילדים מחוננים, כמו הבנים שלנו, נוטים למחשבות עמוקות, למודעות עצמית גבוהה.
אם הם על הספקטרום הם חשים את חוסר הסינכרון בינם לבין הסביבה.
הפער העצום בין ה"שכל הגדול" לרגש המבולבל שלא מבין מה קורה פה ולמה ואיך
גורם למצוקה אדירה.
ה"שכל הגדול" גם מסתיר הרבה פעמים מעיניי המבוגרים את הכאב והקושי,
כולם עסוקים בלהתפעל ממנו (מדודות עד מורות, כולם תמיד התפעלו מחוכמתו וידענותו של בכורי. ובכ"ז הוא סבל).
 
למעלה