ועכשיו: הצבעים משתנים..../images/Emo99.gif
"מסע אל העולם בתוך סירה קטנה מסע אל הנשמה בתוך דמעה" [מסע אל העולם] במילים אלו בחר מאיר בנאי, מהיוצרים המוערכים בארצנו, לפתוח את אלבומו "הצבעים משתנים" בשנת 1990. בחירה זו אינה מקרית, זוהי בדיוק החוויה אותה מעביר אלבום זה לכל מאזיניו. כתיבתו של בנאי היא כתמיד כתיבה עשירה, מלאת דימויים ומעבירת רגשות בצורה כמעט מדויקת. אך נדמה כי במקרה זה דווקא כתיבתו המעולה היא זו שהובילה לכישלונו של האלבום. האלבום לא זכה לאהדה רבה בצאתו וגם לא בשנים שבאו לאחר מכן. עובדה זו ניתן לייחס לתכניו הכואבים של האלבום, ללחניו הקשים לעיכול, אך בעיקר ליחסי הציבור הלוקים בחסר להם זכה אלבום זה. בין היתר, ניתן להזכיר את העובדה כי בנאי עצמו מיעט וממעט עד היום להשמיע רצועות מתוכו בהופעות ואף נתן לו ייצוג מזערי בלבד באלבום "האוסף" שלו משנת 2002. "הצבעים משתנים" מעביר תחושת פספוס כלשהי בחייו של בנאי, תחושה המלווה אותו ככל הנראה כבר מימי ילדותו. הרצועה השניה באלבום מציגה לנו את מאיר, ילד קטן ומפוחד בגיל חמש שכבר לא מחכה לנסים ונפלאות, לנסיכה שמחכה לו שיבוא, ולא מוצא עצמו בתוך המון הילדים שצוחקים ומשחקים בחוץ. "הנסיכה לא תבוא אל תחכו לה המלכים במישתה יחד כמו פעם" [בן חמש] משם עובר בנאי לספר לנו על אהבה שלא מומשה בגיל מאוחר יותר, על שנאה עצמית ועל תחושת הכליאה שהוא מסתובב עמה בעולם, אך עדיין הוא דואג להשתמש בדימויים מעולם הילדות של מלך רשע ומלכה בארמון שהוא עצמו כלוא בתוכו ומשמש כ"ליצן החצר". כאן עוברת תחושת חוסר חשיבות, חוסר ביטחון וחנק, אך עם זאת, לחנו של השיר הוא קצבי ויוצר ניגוד מוחלט המטשטש במעט את התחושות הקשות. "מאוהב במלכה אבל הוא רק ליצן והוא מרגיש כה עלוב הוא מרגיש כה קטן" [הליצן] הרצועה הבאה מהווה סוג של קתרזיס, היטהרות. שיר קליל, כמעט שטותי ביחס לקודמיו, המתאר חגיגה בשוק פירות. הלחן גם הוא קצבי והשיר אכן מעביר תחושת חגיגה, כמעט שכרון חושים מהצבעים והריחות ומשלל הגירויים שבנאי בחר לתאר בשיר. "כן, השוק הזה תמיד כמו חגיגה אם תחפש היטב בו הכל תמצא" [השוק] ושוב חוזרים לאווירת העצב והדכדוך. הפעם בנאי מתאר מקום רווי בדאגות, מקום ישן. הוא מתאר שיכור, קבצן, המשתוקק לקרב אליו את הים ואז מגלה למאזיניו כי בעצם הוא עצמו השיכור עליו הוא מדבר. נראה כי בנאי ניסה להעביר את חוסר השלמות שלו עם הקריירה בה התחיל זה מכבר, קריירה בה הוא הרגיש בזמנו כקבצן, נטול שם, הרוצה לגעת בהצלחה. כבר אז החלו ניצוצות של הצורך בנדידה, המלווים את בנאי עד היום, לצוץ בשיריו. בשיר זה הוא מביע את הרצון להגיע אל שדות רחוקים, אותם הוא מתאר כמקום יושבם של המלאכים. הוא מתאר רצון לגעת בשחקים, מקום מתוק ומלא בשלווה.. בשיר זה מאיר בעיקר מחפש את השקט. לימים השיר שונה והוכנס אל אלבומו ה"אקוסטי" של בנאי [2002]. "ענבים בשחקים הם כה רחוקים מישהו שוב שואל אם אותו רואים" [ברחוב הזה] הרצועה הבאה היא, לטעמי לפחות, מעט מסתורית, מעט לא ברורה, מותירה שאלות רבות. ברצועה זו בנאי מציג את עצמו כמעין "איש עטלף" שבא לתת מסר, לעזור. הוא מצהיר שהוא עושה דברים נוראיים, כמו גניבה ורצח, אך לא לצורך הנאה או קבלת סיפוק מסוים, אלא, לפי מיטב הבנתי, לשם העזרה. הוא מתאר מצב של כאוס מוחלט, של מכוניות משתוללות ואנשים שבורחים מ"משהו", אולי משהו שגם להם לא כל כך ברור.. בסוף השיר הוא פונה למישהו בפנייה "הי אתה", אולי לילד, מבקש ממנו לחכות, לא לפרוש כנפיים מהר, אולי במשמעות של לא להתבגר מהר מדי. הוא מציין שהוא חלק מהטבע, בנימה מתנצלת "אני סך הכל" , "גם אם אני עף בשמיים". אני חושבת שהפעם במובן של בגרות.. של מישהו שכבר איבד את התמימות, שרואה את הכאוס ומנסה לעכב תהליך זה אצל מישהו אחר, להראות לו שהוא רק רוצה שקט, רוצה שהכל ייעצר. עליי לציין כי רצועה זו אינה ברורה לי ולכן יש לקחת את דבריי בעירבון מוגבל.. "הי אתה חכה עוד רגע אל תפרוש כבר כנפיים אני סך הכל חלק מהטבע גם אם אני עף בשמיים" [אני גונב לא בשביל הכסף] כעת נדמה כי בנאי סופסוף מגיע אל השקט, לאחר כל הכאוס שתואר קודם לכן. שתי הרצועות הבאות מתארות זוגיות טובה, עם המון אהבה שנדמה כי הייתה שם תמיד. "השמש עוזבת" , הרצועה המושמעת ביותר באלבום זה, מתארת סצינה של אהבה הדדית, גדולה מאוד, בין גבר לאישה, הוא מבקש רק לתת לה והיא אומרת "תראה זה רק לנו"... "בים להיות איתך ללקק מגופך את המלח" [השמש עוזבת] ישנה סתירה בין שמו של השיר "השמש עוזבת" שהוא בעל קונוטציות שליליות של עזיבה ואובדן האור, לבין מלותיו של השיר שהן רגועות ומלטפות. אולי היה כאן רצון לתאר את השקיעה בים בו נמצא הזוג ואולי בנאי יצר בלבול זה במכוון. בדומה לרצועה זו, גם הרצועה שבאה אחריה "את אחת יחידה" מתארת אהבה אינסופית, אך במקרה זה ההדדיות פחות מודגשת. הגבר מתואר באופוריה, רואה רק אותה, מציין שהיא אתו, רק שלו. לעומת זאת, מצד האישה אנחנו עדים רק לחיוך, היא לא אומרת כלום. נראה כי רצונו של בנאי היה לומר כי חיוכה מספיק על מנת למלא את כל עולמו. "מחייכת אלי מחייכת רק לי ואני מתמלא והכל מתכסה כמו על ענן על ענן כמו על ענן" [את אחת יחידה] נדמה כי הרצועה הבאה הייתה אמורה להקדים את השתיים שבאו לפניה. ברצועה זו הוא פונה אל אהובתו במטרה לחזור אליה. הוא אומר שהוא ראה מספיק, ככל הנראה מהכאוס שדובר עליו בשירים הקודמים. במקרה זה בנאי מראה נכונות להשתקם, להקים משפחה, פשוט לחזור הביתה ולעבור את כל החוויות יחד עם אהובתו. נדמה כי הרצון לנדודים עליו הוא מדבר כל הזמן פשוט נגמר ברגע אחד. "רוצה לראות הכל איתך אישה" [חוזר אלייך אישה] לאחר מכן, הרצועה שבמקור הייתה אמורה לסיים את האלבום, היא שיר הנושא מתוכו "הצבעים משתנים עכשיו". מדובר בשיר קשה, המוצא את בנאי אחרי פרידה, אולי מהאישה אשר לא הסכימה לקבלו ברצועה הקודמת. לאורך כל השיר הוא מנסה לשכנע אותה לקבלו חזרה, מבטיח הבטחות. הוא מתאר מצב שבו הוא רק מחפש אותה ברחובות ומלבד זאת הוא לא עושה דבר, מעוניין שיניחו לו להיות לבד, מצב של חוסר תפקוד. "לא אפגע בך שוב לעולם לא אשתכר אל תחליטי מהר מדי לאבד חבר" [הצבעים משתנים עכשיו] ולבסוף, רצועה שהוספה לאלבום בשלב מאוחר יותר, מעט תלושה, קצבית, אולי גם היא אמורה להוות קתרזיס כלשהו אחרי שראינו הכל. רצועה זו גם היא מתארת סוג של כאוס אך הפעם מדובר בחגיגה, אולי תחת שכרות.. בנאי מתאר לילה בו הוא משוטט לבד ברחובות, "חוגג" כביכול, בערפול חושים "והכל מסתובב", מחפש משהו.. "אולי הלילה אמצא". ככל הנראה הוא מחפש שוב אהבה, את אותה אחת שלא הסכימה לקבלו קודם לכן או אחת חדשה שתבוא במקומה.. "חוגג בעיר לבד לבד בעיר לבד אולי הלילה אולי הלילה אמצא" בשורה התחתונה, מדובר באלבום מקסים, מומלץ, הלוקח למחוזות שונים בחייו של בנאי ומעביר את המאזין חוויות שאולי בלעדיו לא היה עובר.