יתוודה מרגלית בבכי על אהבתו לגב' ארבל, ועל כך שלא ידע על הפרשה שבה היא דרשה פיצויים שלא הגיעו לה, ועל פרשיות אחרות, ולכן תמך בה. אחר כך יעבור מרגלית לעמוד לראש מחנה דורשי הדחתה מבית המשפט העליון (ובסופו של דבר תקום ארבל ותודיע על פרישה מסיבות אישיות)