התמודדות עם מבחנים

[hila987]

התמודדות עם מבחנים

שלום,

שמי הילה. אני סטודנטית להוראה ועובדת עם כיתות מב"ר בבית ספר תיכון. במסגרת עבודתי אני נתקלת פעמים רבות בתחושות תסכול של תלמידים לגבי ציוניהם, במתמטיקה למשל, וזאת חרף השקעתם הבאמת רבה.
תגובותיהם הינן בעלות פן קטסטרופלי כמו "אני לעולם לא אצליח לא משנה כמה אני אשקיע", "לא תהיה לי בגרות" וכד'.
מצידי אני מנסה לעודד ולתת תמיכה מילולית ולימודית כמה שניתן אך הייאוש והתסכול עולים על כך ולעיתים אני נותרת ללא מילים.

כמורים וכאנשי חינוך אשמח, אם תוכלו, לשתף מנסיונכם כיצד ניתן לעזור לתלמידים עם תחושות הייאוש הללו.

תודה,
הילה.

 

[תאנוש]

אוכלוסיית מב"ר

היא אוכלוסיה שבבסיסה יש מוטיבציה גבוהה ללמידה.
אני נותנת להם שיטות ללמידה - חלוקת חומר נכונה, שיטות לזכור את החומר וכן הלאה.
מאפשרת התמודדות עם כל מבחן בנפרד.
ניראה שאת מגיבה נכון לאמירות הייאוש, בעניי חשוב להוסיף לזה את השיטות להצלחה וליצור חוויות הצלחה,
חוויות כאלו תלויות במורים המקצועיים, ביצירת בחנים קצרים וכו'.

 

[hila987]

יאוש

תודה רבה על תגובותיכם, הן תרמו לי רבות
במיוחד החשיבות בכוחו של המורה להישאר אופטימי ולא 'להיגרר' לייאושו של התלמיד.
חשוב לי לציין שעבורי זה היה תרגיל מאוד חשוב בהתמודדות שהיא חדשה לי.

הילה.

 

[בנדק חביב1]

מורים ואנשי חינוך?

לפני שאני עונה לך אני רוצה להבין מדוע השימוש בעודפות המוזרה "מורים" וגם ,אנשי חינוך"? האם מורים אינם נשות חינוך מעצם מקצועם?
באשר לשאלתך -
תלמידי מב"ר, ויותר מהם תלמידי אתג"ר הינם תלמידים שקובצו לכיתה אחת בשל קשים לימודיים, שמרביתם אינם פיזיולוגיים או אינהרנטיים [ ADHD, למשל ]. תלמידים אלה סוחבים כשלונות מאז גן הילדים, בהם נשות/אנשי החינוך לא השכילו להתמודד עם קשייהם וטבעו בהם לעומק את תחושת חוסר מסוגלותם, כשלון כמלווה קבוע ללימודיהם.
מורה העובדת עם תלמידי מב"ר בראש ובראשונה צריכה ללמוד ל"הכיל" אותם במלואם, תוך הצבת גבולות ברורים
תהליכי הלמידה אינם "פרונטליים" כמו בכיתות רגילות, אלה צריכות להתמקד בעבודה, תרגול בלי סוף, מבחני הצלחה שהופכים למבחנים רגילים. רצוי מאוד לפני בחינות גדולות לעשות מרתון. כל הרעיון הוא לבנות בתודעתם ידיעה ברורה שהם מצליחים ויכולים להצליח, כמובן מאליו [ כמו הרבה תלמידים "נורמטיביים"] וגם להביאם לבחינת הבגרות/בחינה גדולה עם יכולת להצליח, ולהצליח.
רק אתמול ישב אתי בחור שלא סיים ביה"ס לפני כחמש שנים, היה בכיתת מב"ר מובהקת. היום הוא מגיע להשלים בגרויות.
תלמידי מב"ר אינם תלמידי חינוך מיוחד, ישנה למורות-ים המיומנות לשנות, כן לשנות . מה רוצה איש-אשת חינוך יותר ?
אסטרטגיה אחת ממש מומלצת - 10 דקות דיבור של המורה - השאר תרגול, או חלוקת השיעור ל- דיבור מורה[הקנייה] ותרגול. מדי שבוע בוחן הצלחה.

 

[בנדק חביב1]

דבר אחד אני ממליץ/ והערה נוספת

לא להכנע לאמרה האכזרית, האנטי חינוכית במסווה "חינוכי" "להתאבד על התלמידים". ר"ל, לוותר לגמרי על עצמך למען התלמיד. זו הבדרך של משרה"ח להוציא ממך עבודה בחינם מפני שתקציבים שווים לכלום, מפני שמנהלים לוקחים את שעות מב"ר לצרכים אחרים בביה"ס.
הראשונה שהשמיעה באוזניי אמירה זו, באיזו עטיפה "הומניסטית" עאלק היתה אם השר הנוכחי, סגנית ראש עיריית בת ים ומחזיקת תיק החינוך. כך היא אמרה לי/לנו "בבתי ספר אחרים מתאבדיםן על התלמידים, כאן אצלכןם כלום." הסברתי לה, וגם למנחה הפדגוגית מהבעלות החדשה שאני לא מתאבד על תלמידים, נקודה.
באשר לייאוש של התלמידים: אני מורגל מאוד בתגובות האלה. הן מסוכנות למורה, כי הן מנסות לגרור את המורה לתוך מצבו הרגשי של התלמידה, לשתף אתה פעולה ולשחרר אותו מהעול של ההצלחה. זו אחת המניפולציות הקשות ביותר הקיימות עבור מורה בעל יכלת אמפטית גבוהה, כמוך. הפתרון הוא לזכור שאני המבוגרת בשטח, שיש לי מיומנויות וכלים לעזור, שחובתי להיות אופטימית ולעזור, להדריך להנחות ובוודאי לטעת הצלחה בתלמיד. התלמיד שלי, לא מוסגל לשמוע בקורת על עבודתו יותר מהערה אחת. מייד - טוב אני לא יכול, מה אתה רוצה ממני [ אח"כ באות קללות המעידות על תסכול ברמות-על]. הדרך שלי, היא "לשון רכה תשבר גרם". אני מחבק אותו פיזית [ לא כל אחד מוכן, הוא מסכים ואוהב את זה ], מושיב אותו לידי, עובר אתו מחדש על הטקסט שהגיש, מראה לו גרפית [ סימונים בעט או עיפרון] ומוכיח לו שבעצם הוא קצת "חיפף" ולא ממש התאמץ [ זה מבחינתו תרופה נהדרת לכעס, אפילו הוא התאמץ

], ונותן לו, לידי, לכתוב מחדש. תמיד יש שינוי והצלחה

אני רוצה לברך אותך על השאלה ועל הענין. כיתות מב"ר-אתג"ר-אומ"ץ הופכות אט אט לכיתות ה"מובילות" במערכת החינוך הכושלת שלנו, ואנחנו האחרונים והראשונים בתהליכי התיקון.
חג שמח