השיר שלנו 4 - על פי גל וסופי
- פותח הנושא gal255
- פורסם בתאריך
הבהרה חשובה לפני הפרק - נא לקרוא!!
קוראים יקרים וחביבים שלום! חלקכם בטח תוהים מה זה השיר הזה של דניאל ושמש? טוב זה שיר שכולנו מכירים,וכאן בא המקרה הבלתי הגיוני הראשון בעלילה שלנו (כיאה לפיק שקשור לש"ש) השיר הוא "רבות הדרכים". למה שאלתם? קודם כל כי דנה עדיני (שמש) אכן שרה אותו וחשבנו שתהייה לזה השפעה הרבה יותר גדולה עליכם,קוראינו. -רגע..רגע..רגע.. "זה היה בהשיר שלנו 3"- נכון..אבל תמחקו את הסצנה ההיא מזיכרונכם..היה כלא היה.. -רגע..רגע..רגע.. "אז שדניאל זה דניאל סלומון?" לא בהכרח..דניאל הוא הדניאל שדמיינתם..זה מה שטוב בפיק..להפעיל את הדמיון - רגע..רגע..רגע.. "זה לא נשמע כמו מכתב בכלל"- קחו את זה ככה.. זה יכול להיות מכתב פואטי או שדניאל ערך אותו קצת או איך שתרצו..חחח מקוות שלא תסכלו אותנו באבנים כי אנחנו בכלל יותר אוהבות סוכריות גדולות כאלה שנכנסות לך לעין (כמו בספר "פרדיננד פדהצור בקיצור") אז עד הפרק הבא- סיונרה!
קוראים יקרים וחביבים שלום! חלקכם בטח תוהים מה זה השיר הזה של דניאל ושמש? טוב זה שיר שכולנו מכירים,וכאן בא המקרה הבלתי הגיוני הראשון בעלילה שלנו (כיאה לפיק שקשור לש"ש) השיר הוא "רבות הדרכים". למה שאלתם? קודם כל כי דנה עדיני (שמש) אכן שרה אותו וחשבנו שתהייה לזה השפעה הרבה יותר גדולה עליכם,קוראינו. -רגע..רגע..רגע.. "זה היה בהשיר שלנו 3"- נכון..אבל תמחקו את הסצנה ההיא מזיכרונכם..היה כלא היה.. -רגע..רגע..רגע.. "אז שדניאל זה דניאל סלומון?" לא בהכרח..דניאל הוא הדניאל שדמיינתם..זה מה שטוב בפיק..להפעיל את הדמיון - רגע..רגע..רגע.. "זה לא נשמע כמו מכתב בכלל"- קחו את זה ככה.. זה יכול להיות מכתב פואטי או שדניאל ערך אותו קצת או איך שתרצו..חחח מקוות שלא תסכלו אותנו באבנים כי אנחנו בכלל יותר אוהבות סוכריות גדולות כאלה שנכנסות לך לעין (כמו בספר "פרדיננד פדהצור בקיצור") אז עד הפרק הבא- סיונרה!
פרק 8
פרק 8 - אהבנו עמוק, אהבנו פתוח אבל הכי בטוח זה מרחוק לחצו כאן כדי להוריד את שיר הפרק "ואי טלטול אתה לא מאמין!" אלינור הכריזה ולגמה ממיץ הענבים שלה,"ציון,המשוגע הזה.." היא אמרה וליטפה אותו,"הזמין לי את כל הקטלוגים של כל המעצבות והמעצבים הכי גדולים..וירה יאנג והכל.." היא התלהבה מתכנון הפרטים של חתונתה הקרבה,"ואני באמת לא רוצה שזה יהיה ענק..אבל ציון התעקש.." אלינור קרצה וטל צחקק,"אולי בקרוב גם אצלי.." הוא חייך כשחשב על רוני. "איך אצלך?" ציון חזר לעצמו ושאל בהתרעמות,"אתה הרי.." ציון ניסה לא להישמע מיושן.."אתה גיי..." הוא אמר בסוף. "הלו!" טל התעשת,"נישואים של גייז כבר חוקיים.." הוא חייך חיוך מזויף,"לפחות בלונדון" הוא אמר ובכך נגמרה השיחה, למזלו קרין מיהרה לקרוא לכל הלהקה לחזרה. "תקשיבו..אני אקצר כי עוד יש זמן עד ששוקי חוזר מהקפה שלו עם ה..העיתונאי הזה..נו איך מבטאים ת'שם? נוו הקמארי הזה..אמר קמארי.." היא אמרה לחיילים שישבו בחדר החזרות אבל לא הבינו לשם מה בדיוק,"תקשיבו כמו שכולם יודעים הציפור המזמרת שלנו ציון מימון כבר לא באפסנאות.." היא אמרה וחייכה אליו,"וכולם יודעים ששוקי לא אוהב לשתות קפה בארומה..הוא..לא חובב מיקרופונים של מסעדות.." קרין גיכחה,"ככה ששלחו לנו חיילת חדשה וחמודה ואליה תלכו כשתצטרכו משהו..רק נקווה שרס"ר אהרוני לא יפחיד אותה..מסכנה.." היא ניסתה להתבדח,"קבלו את עוזרת הרס"ר החדשה- רוני!" היא הכריזה ורוני,החברה של ששי, נכנסה לחדר החזרות והותירה אותו המום. "תקשיבי מה זה היה היום בלשכה?" יותם שאל כשחזר הביתה, אלא שנינה לא ענתה לו,בתגובה היא רק הגבירה את הטלוויזיה כשברקע התנגן שיר יפה וקצת אירוני למעשה, השיר שהיא כתבה ליותם בזמנו,"כשאתה כאן". "זה יפה אבל אני רוצה שתקשיבי לי!" יותם אמר וכיבה את הטלוויזיה ידנית,"נינט את חייבת להבין שאת לא יכולה להתפרץ ככה למשרד שלי.." הוא ניסה להניח בצד את הריב עצמו ולהסביר לה מדוע מה שעשתה היום יכול היה לסכן את משרתו ואת השקט האישי שלו. "אם מישהו,חלילה,מגלה.." יותם התחיל להסביר,"אז התקשורת תעוט עלינו..לא יתנו לנו מנוחה..ישפטו כל צעד שלי פעמיים נינט.." הוא אמר באנוכיות. "כן..אתה יודע שגם אני בעסק הזה אדוני הרמטכ"ל?" היא חייכה חיוך זועם וציני,"אז אולי נמאס לי ללכת לקולנוע בשתיים בלילה או אפילו לחגוג יום הולדת בלעדייך..אתה זוכר שגם אני בכל העניין הזה או שאתה כרגיל רוצה להיות אנוכי ולחשוב רק על הצד שלך בעניין?!" היא שאלה בכעס ובצדק. "זה לא נותן לך את הזכות ללכת ולשבת בבתי קפה עם הרני הזה ולהתרועע איתו.." יותם ניסה להאשים אותה שוב,"את לא רואה אותי בעיתון עם אחרות,נכון?!" הוא שאל וניסה להצדיק את עצמו. "לא..אני לא רואה אותך בכלל.." נינט אמרה והלכה משם,היא נעלה את הדלת של החדר וסגרה את התריסים,לא היה לה כוח לזה, לא היה לה כוח לכלום.. "אה...קרין..אני יכול לצאת?" טל שאל,עוד המום מהבשורה,"כן..תבוא איתי..ותעזור לרוני להתמקם במגורי הבנות.." קרין ביקשה וטל קם באי נעימות והשניים יצאו מחדר החזרות. "ואי מה נסגר?" חלי שאלה את שמש שנברה בתיק שלה,"מה איבדת שם? את בתולייך?" היא צחקקה ובתגובה קיבלה משמש מבט ציני שהיה שווה יותר מאלף מילים. "טוב..טוב..מה את מחפשת??" היא ניסתה לגשת לעניין שוב, הפעם על מנת לעזור. "כדור..משהו נגד הכאב ראש הזה.." שמש השיבה לה וזרקה את התיק שלה,"אוף.." היא פלטה ואחזה בראשה. "אולי ליונתן יש.." חלי ניסתה למצוא פתרון לבעיית כאבי הראש של שמש,"מה יש ליונתן?" ג'וני שאל כששמע את שמו. "אולי איזה כדור נגד כאב ראש.." חלי אמרה ואילו שמש הכניסה לה מרפק,"אאוץ'.." חלי אמרה והדפה את שמש ממנה,"נו שניכם הרי השתכרתם ביחד אתמול אז אולי,רציתי לדעת,אם יש לך כדור לתרום לה?!" לפתע יונתן התחיל להיזכר בפרטים,בשמש,במה שקרה שם איתה.. "טוב מה נסגר??" חלי שאלה לאור העובדה שגם שמש וגם יונתן התעלמו ממנה,"טוב..אני הולכת לחפש לך כדור..ואולי גם איזה משהו נגד אנטיפתיות.." חלי אמרה ויצאה מחדר החזרות,מותירה את שמש ויונתן נבוכים מתמיד. "תמרה!" קרא לה הראל והתקרב אליה,"זאת אמא שלך.." הוא אמר והושיט לה את הטלפון הסלולארי שלו,"קחי..היא רוצה לדבר איתך.." הראל דרבן אותה לענות לפלאפון. "טוב.." תמרה היססה ולבסוף לקחה את הפלאפון מידיו,"תודה" היא חייכה ויצאה החוצה מהבסיס. "הלו?" היא דיברה לתוך הפלאפון וחיכתה בקוצר רוח לשמוע את אמה שממנה היא לא שמעה כבר זמן רב למדיי. "תמרה!" אמה קראה ובקולה ניכרה ההתרגשות הרבה הזאת,"תמרה שלי..מה שלומך?" "אני בסדר אמא..בעזרת השם.." תמרה הוסיפה ונאנחה בכבדות,"איך שם? אבא עדיין כועס הא?!" היא שאלה אף על פי שידעה שאחרי התקרית ההיא בבי"ח סביר להניח שאביה לא יסלח לה לעולם. "כן.." היא שמעה את קולה של אמה,"הוא רותח מזעם..למעשה..את יודעת אם הוא ישמע שאני מדברת איתך עכשיו.." היא הסבירה לתמרה בדאגה ניכרת,"אבל אני ונתי מתגעגעים אלייך ילדה שלי.." "אני יודעת אמא" תמרה חייכה ודמעות צצו בעיניה כשהיא נזכרה בנתי,אחיה,"אני כל כך רוצה לראות אתכם.." תמרה אמרה והדמעות כבר זלגו במורד לחייה,"אבל..אני מבינה שזה בלתי אפשרי אמא.." היא אמרה בויתור ובתסכול,"אני חייבת לנתק!" אמה אמרה כששמעה את אריה מתקרב אל הבית,"אני אנסה להתקשר כשאוכל" היא אמרה,"אני מבטיחה.." וכך השיחה נותקה לה ותמרה ניגבה את דמעותיה ונכנסה שוב אל הבסיס על מנת להחזיר את הפלאפון להראל. "טוב טל תעזור לה.." קרין אמרה ויצאה מחדר מגורי הבנות בחיוך. "מה את עושה פה?!" טל התרעם מיד לאחר צאתה של קרין וסגר את הדלת,"את רוצה שיגלו אותי??!" הוא שאל אותה ולפת את ראשו בידיו,"יכולים לגרש אותי אם יגלו אותי..אולי אפילו לשלוח לכלא צבאי.." התמונות המפחידות האלה של מה שעלול לקרות לו עברו בראשו. "תירגע.." רוני אמרה וחייכה,"אתה לא מבין שאני לא רוצה לסבך אותך??" רוני שאלה וליטפה את פניו,"אני כאן רק כדיי שנהייה קרובי זה לזה.." היא אמרה וקרצה לו,"ששי..יהיה בסדר.." היא ניסתה לפייס אותו. "טל.." הוא תיקן אותה והביט בה,"תבטיחי לי שאת לא כאן כדיי לגרום לי לעוף מהלהקה.." הוא ביקש ורוני הבטיחה. "עכשיו כבר אפשר חיבוק?" היא שאלה והשניים התחבקו באהבה רבה. יונתן ושמש עמדו זה מול זו שותקים ומובכים. "יש לך אולי כדור נגד כאב ראש?" הפרה שמש את השתיקה. יונתן הביט בשמש מובך, פתאום היא נראתה לו חזקה, בטוחה בעצמה, מעט מאיימת. "לא, אין לי" מלמל יונתן, בלע את רוקו בכבדות ויצא מהחדר. שמש נאנחה, היא ניסתה לחפור בזיכרונותיה, אך היא לא זכרה מה עשתה עם יונתן אמש בגיהינום, היא לא הספיקה לחשוב הרבה כשלפתע נכנס דניאל לחדר החזרות עם הגיטרה. "לפני שאת צועקת עליי, מעיפה אותי מפה, או הולכת בעצמך, את לא רוצה לשמוע את הלחן שלי למכתב שלך?" שאל דניאל בידידותיות. "טוב.." ענתה לו בחוסר התלהבות ובחוסר ברירה, דניאל התיישב לידה וחייך אליה חיוך כובש.
פרק 8 - אהבנו עמוק, אהבנו פתוח אבל הכי בטוח זה מרחוק לחצו כאן כדי להוריד את שיר הפרק "ואי טלטול אתה לא מאמין!" אלינור הכריזה ולגמה ממיץ הענבים שלה,"ציון,המשוגע הזה.." היא אמרה וליטפה אותו,"הזמין לי את כל הקטלוגים של כל המעצבות והמעצבים הכי גדולים..וירה יאנג והכל.." היא התלהבה מתכנון הפרטים של חתונתה הקרבה,"ואני באמת לא רוצה שזה יהיה ענק..אבל ציון התעקש.." אלינור קרצה וטל צחקק,"אולי בקרוב גם אצלי.." הוא חייך כשחשב על רוני. "איך אצלך?" ציון חזר לעצמו ושאל בהתרעמות,"אתה הרי.." ציון ניסה לא להישמע מיושן.."אתה גיי..." הוא אמר בסוף. "הלו!" טל התעשת,"נישואים של גייז כבר חוקיים.." הוא חייך חיוך מזויף,"לפחות בלונדון" הוא אמר ובכך נגמרה השיחה, למזלו קרין מיהרה לקרוא לכל הלהקה לחזרה. "תקשיבו..אני אקצר כי עוד יש זמן עד ששוקי חוזר מהקפה שלו עם ה..העיתונאי הזה..נו איך מבטאים ת'שם? נוו הקמארי הזה..אמר קמארי.." היא אמרה לחיילים שישבו בחדר החזרות אבל לא הבינו לשם מה בדיוק,"תקשיבו כמו שכולם יודעים הציפור המזמרת שלנו ציון מימון כבר לא באפסנאות.." היא אמרה וחייכה אליו,"וכולם יודעים ששוקי לא אוהב לשתות קפה בארומה..הוא..לא חובב מיקרופונים של מסעדות.." קרין גיכחה,"ככה ששלחו לנו חיילת חדשה וחמודה ואליה תלכו כשתצטרכו משהו..רק נקווה שרס"ר אהרוני לא יפחיד אותה..מסכנה.." היא ניסתה להתבדח,"קבלו את עוזרת הרס"ר החדשה- רוני!" היא הכריזה ורוני,החברה של ששי, נכנסה לחדר החזרות והותירה אותו המום. "תקשיבי מה זה היה היום בלשכה?" יותם שאל כשחזר הביתה, אלא שנינה לא ענתה לו,בתגובה היא רק הגבירה את הטלוויזיה כשברקע התנגן שיר יפה וקצת אירוני למעשה, השיר שהיא כתבה ליותם בזמנו,"כשאתה כאן". "זה יפה אבל אני רוצה שתקשיבי לי!" יותם אמר וכיבה את הטלוויזיה ידנית,"נינט את חייבת להבין שאת לא יכולה להתפרץ ככה למשרד שלי.." הוא ניסה להניח בצד את הריב עצמו ולהסביר לה מדוע מה שעשתה היום יכול היה לסכן את משרתו ואת השקט האישי שלו. "אם מישהו,חלילה,מגלה.." יותם התחיל להסביר,"אז התקשורת תעוט עלינו..לא יתנו לנו מנוחה..ישפטו כל צעד שלי פעמיים נינט.." הוא אמר באנוכיות. "כן..אתה יודע שגם אני בעסק הזה אדוני הרמטכ"ל?" היא חייכה חיוך זועם וציני,"אז אולי נמאס לי ללכת לקולנוע בשתיים בלילה או אפילו לחגוג יום הולדת בלעדייך..אתה זוכר שגם אני בכל העניין הזה או שאתה כרגיל רוצה להיות אנוכי ולחשוב רק על הצד שלך בעניין?!" היא שאלה בכעס ובצדק. "זה לא נותן לך את הזכות ללכת ולשבת בבתי קפה עם הרני הזה ולהתרועע איתו.." יותם ניסה להאשים אותה שוב,"את לא רואה אותי בעיתון עם אחרות,נכון?!" הוא שאל וניסה להצדיק את עצמו. "לא..אני לא רואה אותך בכלל.." נינט אמרה והלכה משם,היא נעלה את הדלת של החדר וסגרה את התריסים,לא היה לה כוח לזה, לא היה לה כוח לכלום.. "אה...קרין..אני יכול לצאת?" טל שאל,עוד המום מהבשורה,"כן..תבוא איתי..ותעזור לרוני להתמקם במגורי הבנות.." קרין ביקשה וטל קם באי נעימות והשניים יצאו מחדר החזרות. "ואי מה נסגר?" חלי שאלה את שמש שנברה בתיק שלה,"מה איבדת שם? את בתולייך?" היא צחקקה ובתגובה קיבלה משמש מבט ציני שהיה שווה יותר מאלף מילים. "טוב..טוב..מה את מחפשת??" היא ניסתה לגשת לעניין שוב, הפעם על מנת לעזור. "כדור..משהו נגד הכאב ראש הזה.." שמש השיבה לה וזרקה את התיק שלה,"אוף.." היא פלטה ואחזה בראשה. "אולי ליונתן יש.." חלי ניסתה למצוא פתרון לבעיית כאבי הראש של שמש,"מה יש ליונתן?" ג'וני שאל כששמע את שמו. "אולי איזה כדור נגד כאב ראש.." חלי אמרה ואילו שמש הכניסה לה מרפק,"אאוץ'.." חלי אמרה והדפה את שמש ממנה,"נו שניכם הרי השתכרתם ביחד אתמול אז אולי,רציתי לדעת,אם יש לך כדור לתרום לה?!" לפתע יונתן התחיל להיזכר בפרטים,בשמש,במה שקרה שם איתה.. "טוב מה נסגר??" חלי שאלה לאור העובדה שגם שמש וגם יונתן התעלמו ממנה,"טוב..אני הולכת לחפש לך כדור..ואולי גם איזה משהו נגד אנטיפתיות.." חלי אמרה ויצאה מחדר החזרות,מותירה את שמש ויונתן נבוכים מתמיד. "תמרה!" קרא לה הראל והתקרב אליה,"זאת אמא שלך.." הוא אמר והושיט לה את הטלפון הסלולארי שלו,"קחי..היא רוצה לדבר איתך.." הראל דרבן אותה לענות לפלאפון. "טוב.." תמרה היססה ולבסוף לקחה את הפלאפון מידיו,"תודה" היא חייכה ויצאה החוצה מהבסיס. "הלו?" היא דיברה לתוך הפלאפון וחיכתה בקוצר רוח לשמוע את אמה שממנה היא לא שמעה כבר זמן רב למדיי. "תמרה!" אמה קראה ובקולה ניכרה ההתרגשות הרבה הזאת,"תמרה שלי..מה שלומך?" "אני בסדר אמא..בעזרת השם.." תמרה הוסיפה ונאנחה בכבדות,"איך שם? אבא עדיין כועס הא?!" היא שאלה אף על פי שידעה שאחרי התקרית ההיא בבי"ח סביר להניח שאביה לא יסלח לה לעולם. "כן.." היא שמעה את קולה של אמה,"הוא רותח מזעם..למעשה..את יודעת אם הוא ישמע שאני מדברת איתך עכשיו.." היא הסבירה לתמרה בדאגה ניכרת,"אבל אני ונתי מתגעגעים אלייך ילדה שלי.." "אני יודעת אמא" תמרה חייכה ודמעות צצו בעיניה כשהיא נזכרה בנתי,אחיה,"אני כל כך רוצה לראות אתכם.." תמרה אמרה והדמעות כבר זלגו במורד לחייה,"אבל..אני מבינה שזה בלתי אפשרי אמא.." היא אמרה בויתור ובתסכול,"אני חייבת לנתק!" אמה אמרה כששמעה את אריה מתקרב אל הבית,"אני אנסה להתקשר כשאוכל" היא אמרה,"אני מבטיחה.." וכך השיחה נותקה לה ותמרה ניגבה את דמעותיה ונכנסה שוב אל הבסיס על מנת להחזיר את הפלאפון להראל. "טוב טל תעזור לה.." קרין אמרה ויצאה מחדר מגורי הבנות בחיוך. "מה את עושה פה?!" טל התרעם מיד לאחר צאתה של קרין וסגר את הדלת,"את רוצה שיגלו אותי??!" הוא שאל אותה ולפת את ראשו בידיו,"יכולים לגרש אותי אם יגלו אותי..אולי אפילו לשלוח לכלא צבאי.." התמונות המפחידות האלה של מה שעלול לקרות לו עברו בראשו. "תירגע.." רוני אמרה וחייכה,"אתה לא מבין שאני לא רוצה לסבך אותך??" רוני שאלה וליטפה את פניו,"אני כאן רק כדיי שנהייה קרובי זה לזה.." היא אמרה וקרצה לו,"ששי..יהיה בסדר.." היא ניסתה לפייס אותו. "טל.." הוא תיקן אותה והביט בה,"תבטיחי לי שאת לא כאן כדיי לגרום לי לעוף מהלהקה.." הוא ביקש ורוני הבטיחה. "עכשיו כבר אפשר חיבוק?" היא שאלה והשניים התחבקו באהבה רבה. יונתן ושמש עמדו זה מול זו שותקים ומובכים. "יש לך אולי כדור נגד כאב ראש?" הפרה שמש את השתיקה. יונתן הביט בשמש מובך, פתאום היא נראתה לו חזקה, בטוחה בעצמה, מעט מאיימת. "לא, אין לי" מלמל יונתן, בלע את רוקו בכבדות ויצא מהחדר. שמש נאנחה, היא ניסתה לחפור בזיכרונותיה, אך היא לא זכרה מה עשתה עם יונתן אמש בגיהינום, היא לא הספיקה לחשוב הרבה כשלפתע נכנס דניאל לחדר החזרות עם הגיטרה. "לפני שאת צועקת עליי, מעיפה אותי מפה, או הולכת בעצמך, את לא רוצה לשמוע את הלחן שלי למכתב שלך?" שאל דניאל בידידותיות. "טוב.." ענתה לו בחוסר התלהבות ובחוסר ברירה, דניאל התיישב לידה וחייך אליה חיוך כובש.
המשך פרק 8
קרין ישבה ליד אחד השולחנות בשקם, ולפתע עבר לידה הראל. "הראל!" קראה אליו בחיוך. הראל הביט בה לא מבין והיא הזמינה אותו לשבת מולה. "את צריכה משהו המפקדת?" שאל הראל מעט בסלידה, הוא עדיין לא התרגל ל"קרין החדשה", והיה בספק אם אי פעם יוכל להתרגל. "אתה יודע, הדברים הרגילים, לא הייתי פה הרבה זמן, רציתי קצת להתעדכן" הסבירה לו. הראל הביט בקרין, והרהר, הוא עדיין לא סלח לה על כך שניצלה אותו, וגרמה לו לאבד את בתוליו בזדון. כשהוא ישב מולה והביט ישר בעיניה, כל רגשות הזעם והכעס שהרגיש לפני חצי שנה חזרו אליו בבום, הוא בז לה, שונא אותה, איך היא יכלה לעשות לו זאת? "הראל?" קראה קרין וגרמה להראל להתעשת. "א..א..אני צריך ללכת" גמגם, הלך משם, והותיר את קרין בוהה בדמותו בחוסר הבנה. דניאל החל לנגן בגיטרה לחן קסום ואילו שמש החלה לשיר כשבידה מילות השיר – או יותר נכון המכתב שלה. "שוב מזוודות קטנות פתוחות על המיטה שלי/אורזת את כל השקרים שכבר סיפרת לי/והסיפור אותו סיפור של מוות ופרידה/שלום, געגועים, להתראות לאהבה/הזכרונות מאחורי ישארו קפואים/חנות של מזכרות תקנה לי כמה חדשים.." שרה שמש בחוסר ביטחון את הבית הראשון של השיר, ובסיומו הגניבה לדניאל מבט מרוצה, זה אכן היה לחן מקסים, למכתב שכתבה לפני כמעט שנתיים. "ובטיסה אל תוך שמיים שצבועים שחור/אני נשבעת אף פעם לא להביט אחור/אתה וודאי ישן אז בטח לא תשמע אותי/אנ'לא בוכה, צועקת, ולא נשברת, לא חוזרת בי/החברים מאחורי ישארו שלך/במילא הם היו תמיד שם ורק בשבילך../" המשיכה שמש לשיר בחינניות. דניאל החל לשיר את הפזמון. "רבות הדרכים לאהוב אותך/ארוכה ביותר הדרך לשכוח/אהבנו עמוק/אהבנו פתוח/אבל הכי בטוח זה מרחוק" שמש הביטה בדניאל מהופנטת. "בכל סיום יש התחלה של משהו חדש/ומרחוק אפשר לראות את זה לא מטושטש/האהבה שלך אליי הייתה לאזיקים/סגורה בתוך קופסא/נשארת תלויה כמו בובת חוטים/הכאבים מאחורי ישאירו בי סימן/רבות הדרכים וארוכות אבל לאן?/" את הפזמון הפעם שרו השניים ביחד. "רבות הדרכים לאהוב אותך/ארוכה ביותר הדרך לשכוח/אהבנו עמוק/אהבנו פתוח/אבל הכי בטוח זה מרחוק" הראל נכנס למגורי הבנים נסער מאוד, הוא התיישב על מיטתו והחל לבכות. איך הוא יכל לוותר בכזאת קלות? איך הוא שכח את זה כל כך מהר? למרות שזה היה מזמן, הראל נטה לנטור טינה מעט, אך הדבר שקרין עשתה לו לפני חצי שנה, היה הדבר החמור ביותר שיכלו לעשות לו – אחרי רצח. הוא כעס על עצמו, התאכזב מעצמו, הוא לא יכל לשאת את כל הכאב שהצטבר בליבו בשנה האחרונה – בתחילה על איבוד ביתו בחוות שורש, אחר כך על ניפוץ חלום הנישואים עם תמרה, לאחר מכן איבוד בתוליו לקרין, לאחר מכן הבגידה של שירי, הירייה בתמרה, ועכשיו לאחר חזרתה של קרין הכל חזר אליו, כל הפלאשבקים הנוראיים האלו. הראל המשיך לבכות בחוסר אונים כשלפתע נכנסה לחדר תמרה. "הראל מה קרה?" שאל בדאגה והתיישבה מולו. הראל לא ענה לה, הוא קבר את פניו בידיו, לא רצה שתמרה תראה אותו כך. "לכי מפה" בכה. תמרה נשארה לידו, היא הבינה שהוא מתבייש בבכיו. "הראל, זו לא בושה לבכות, כל אחד בוכה לפעמים, זו הדרך הכי טובה לפרוק את העצבים" ניסתה לעודדו. אך הראל המשיך לבכות, המשיך להתפרק. תמרה הביטה בו עם דמעות בעיניה, למרות שזה לא נראה לעין הראל עדיין היה חשוב לה מאוד. "הראל?" שאלה בקול רועד, הראל לא ענה לה, והמשיך לבכות, והיא בחוסר אונים פשוט חיבקה אותו, את החיבוק שהיה צריך כל כך הרבה זמן. רני ומאיר ישבו על הספה בסוויטה שלהם במלון. רני נאנח. "אני עייף, הג'ט-לג הזה לא עוזב אותי" התלונן. "תצטרך להתגבר על זה, יש לנו היום את הריאיון ברדיו" הזכיר לו מאיר. "כן.. אין לי כוח בשיט" אמר רני ופיהק. "תצטרך להתגבר על זה, אתה ל יכול להבריז. אגב מה אתה הולך לשיר?" שאל מאיר. "זו הפתעה, את האמת השיר הזה לא נמצא באלבום, גם לא נראה לי שאתה מכיר אותו, אבל תתגבר" טפח רני על שכמו של חברו. "אוקיי, אני אקשיב לשידור ואגיד לך מה דעתי על השיר" הבטיח לו מאיר וחייך אליו. "מה תקשיב לשידור? לא תהיה איתי שם?" שאל רני, ובלע את רוקו בכבדות. "חלי הזמינה אותי אליה" אמר מאיר בחוסר נעימות. רני השפיל את מבטו. "אני מבין" סינן לעברו. "אז תהנה" חייך חיוך מאולץ. שמש ודניאל ישבו בחדר חזרות. "נו שמש.. מה את חושבת על השיר?" שאל דניאל בציפייה. "אל תתלהב מדיי.." שמש אמרה בציניות,"המילים מ-ש-ג-ע-ו-ת אבל הלחן בינוני" היא התאפקה שלא להסגיר את צחוקה אך לבסוף הוא התפרץ. "על מה את צוחקת?" דניאל לא הבין מה היה לא בסדר,"כי הלחן מדהים..האמת שלא ידעתי שמישהו כמוך יכול להלחין כל כך יפה.." היא אמרה בניסיון לא להישמע יותר מדיי נחמדה או סלחנית. "מישהו כמוני?" דניאל התרעם "טוב..אני אקח את זה בתור מחמאה..אני מניח.." הוא אמר וחייך,"כמובן שהפלייבק האמיתי שאני מארגן יהיה עם כלי מיתר וגיטרות ופסנתר..בלדה כזאת.." דניאל אמר וראה את החיוך שעל פניה של שמש גדל. "אתה מדרדר אותי לשיר בלדות?" היא שאלה וצחקקה,"תקשיב, אם שואלים אותך, תגיד שאיזה חברה לשעבר כתבה את זה או משהו.." שמש אמרה בשקט. "שזה בעצם נכון.." דניאל ניסה לא להישמע מתגרה אבל לא בדיוק הצליח,"היה נחמד..אל תהרוס עכשיו.." שמש ביקשה ממנו ואספה את הדברים שלה,"תקשיב..אני חייבת ללכת.." היא אמרה,"ביי.." היא חייכה חיוך קטן ויצאה משם,מותירה אותו עם הרבה מחשבות והרבה חוסר מנוחה. זו הייתה שעת אחר הצהריים וחלי ושמש ישבו בביתן ושקדו על פתרון של תשחץ. "נו חלי? מתי אפגוש סוף סוף את מאיר?" שמש שאלה בציניות כשחיוך רחב פרוש על פניה,"ואני לא מתכוונת למאיר בנאי כן?" היא הדגישה וראתה איך פניה של חלי מסמיקות. "אה..הוא אמור להגיע עוד מעט.." חלי אמרה בביישנות,"אוף שמש הוא כל כך חמוד.." היא חייכה. "או!" שמש קראה בפליאה "סוף סוף שמת לב שיש להמשיך הלאה..סוף סוף נו מור ציון!" שמש הכריזה וצחקקה,"באמת הגיע הזמן.." לפתע נשמע צלצול הפעמון וחלי קמה במהירות וניגשה לדלת,"היי.." היא חייכה בחן והזמינה את מאיר להיכנס. בחדר החזרות התנגן שיר ששירי מאוד התחברה איתו בתקופה האחרונה,השיר "שעתיים אחרי" של אפרת גוש תמיד היה מה שהכניס אותה לריקוד סוער ומדהים שהיה בשבילה כמו מעין תהליך מדיטציה. היא המשיכה לרקוד עד שבסופו של השיר היא נפלה על הרצפה בדרמטיות כחלק מהריקוד. הראל שצפה בה,מהופנט מיופיה ומהדרך שבה רקדה, לא רצה שהיא תראה אותו אבל השיעול שלו הסגיר אותו. "הראל?" שירי שאלה כשהתרוממה מהרצפה,"מה אתה עושה כאן?" היא שאלה,בתקווה שהוא לא יריב איתה שוב. "סתם..עברתי רק במקרה.." הוא ניסה להצטדק,"אבל את רוקדת מאוד יפה" הוא החמיא לה בנימה מסוימת של ויתור. "תודה.." היא אמרה במבוכה והסמיקה מעט,"אתה בסדר?!" היא שאלה בדאגה לאחר שראתה שהוא היה קצת עצוב במשך היום. "האמת שלא.." הראל אמר והחליט,משום מה, להיפתח אליה...
קרין ישבה ליד אחד השולחנות בשקם, ולפתע עבר לידה הראל. "הראל!" קראה אליו בחיוך. הראל הביט בה לא מבין והיא הזמינה אותו לשבת מולה. "את צריכה משהו המפקדת?" שאל הראל מעט בסלידה, הוא עדיין לא התרגל ל"קרין החדשה", והיה בספק אם אי פעם יוכל להתרגל. "אתה יודע, הדברים הרגילים, לא הייתי פה הרבה זמן, רציתי קצת להתעדכן" הסבירה לו. הראל הביט בקרין, והרהר, הוא עדיין לא סלח לה על כך שניצלה אותו, וגרמה לו לאבד את בתוליו בזדון. כשהוא ישב מולה והביט ישר בעיניה, כל רגשות הזעם והכעס שהרגיש לפני חצי שנה חזרו אליו בבום, הוא בז לה, שונא אותה, איך היא יכלה לעשות לו זאת? "הראל?" קראה קרין וגרמה להראל להתעשת. "א..א..אני צריך ללכת" גמגם, הלך משם, והותיר את קרין בוהה בדמותו בחוסר הבנה. דניאל החל לנגן בגיטרה לחן קסום ואילו שמש החלה לשיר כשבידה מילות השיר – או יותר נכון המכתב שלה. "שוב מזוודות קטנות פתוחות על המיטה שלי/אורזת את כל השקרים שכבר סיפרת לי/והסיפור אותו סיפור של מוות ופרידה/שלום, געגועים, להתראות לאהבה/הזכרונות מאחורי ישארו קפואים/חנות של מזכרות תקנה לי כמה חדשים.." שרה שמש בחוסר ביטחון את הבית הראשון של השיר, ובסיומו הגניבה לדניאל מבט מרוצה, זה אכן היה לחן מקסים, למכתב שכתבה לפני כמעט שנתיים. "ובטיסה אל תוך שמיים שצבועים שחור/אני נשבעת אף פעם לא להביט אחור/אתה וודאי ישן אז בטח לא תשמע אותי/אנ'לא בוכה, צועקת, ולא נשברת, לא חוזרת בי/החברים מאחורי ישארו שלך/במילא הם היו תמיד שם ורק בשבילך../" המשיכה שמש לשיר בחינניות. דניאל החל לשיר את הפזמון. "רבות הדרכים לאהוב אותך/ארוכה ביותר הדרך לשכוח/אהבנו עמוק/אהבנו פתוח/אבל הכי בטוח זה מרחוק" שמש הביטה בדניאל מהופנטת. "בכל סיום יש התחלה של משהו חדש/ומרחוק אפשר לראות את זה לא מטושטש/האהבה שלך אליי הייתה לאזיקים/סגורה בתוך קופסא/נשארת תלויה כמו בובת חוטים/הכאבים מאחורי ישאירו בי סימן/רבות הדרכים וארוכות אבל לאן?/" את הפזמון הפעם שרו השניים ביחד. "רבות הדרכים לאהוב אותך/ארוכה ביותר הדרך לשכוח/אהבנו עמוק/אהבנו פתוח/אבל הכי בטוח זה מרחוק" הראל נכנס למגורי הבנים נסער מאוד, הוא התיישב על מיטתו והחל לבכות. איך הוא יכל לוותר בכזאת קלות? איך הוא שכח את זה כל כך מהר? למרות שזה היה מזמן, הראל נטה לנטור טינה מעט, אך הדבר שקרין עשתה לו לפני חצי שנה, היה הדבר החמור ביותר שיכלו לעשות לו – אחרי רצח. הוא כעס על עצמו, התאכזב מעצמו, הוא לא יכל לשאת את כל הכאב שהצטבר בליבו בשנה האחרונה – בתחילה על איבוד ביתו בחוות שורש, אחר כך על ניפוץ חלום הנישואים עם תמרה, לאחר מכן איבוד בתוליו לקרין, לאחר מכן הבגידה של שירי, הירייה בתמרה, ועכשיו לאחר חזרתה של קרין הכל חזר אליו, כל הפלאשבקים הנוראיים האלו. הראל המשיך לבכות בחוסר אונים כשלפתע נכנסה לחדר תמרה. "הראל מה קרה?" שאל בדאגה והתיישבה מולו. הראל לא ענה לה, הוא קבר את פניו בידיו, לא רצה שתמרה תראה אותו כך. "לכי מפה" בכה. תמרה נשארה לידו, היא הבינה שהוא מתבייש בבכיו. "הראל, זו לא בושה לבכות, כל אחד בוכה לפעמים, זו הדרך הכי טובה לפרוק את העצבים" ניסתה לעודדו. אך הראל המשיך לבכות, המשיך להתפרק. תמרה הביטה בו עם דמעות בעיניה, למרות שזה לא נראה לעין הראל עדיין היה חשוב לה מאוד. "הראל?" שאלה בקול רועד, הראל לא ענה לה, והמשיך לבכות, והיא בחוסר אונים פשוט חיבקה אותו, את החיבוק שהיה צריך כל כך הרבה זמן. רני ומאיר ישבו על הספה בסוויטה שלהם במלון. רני נאנח. "אני עייף, הג'ט-לג הזה לא עוזב אותי" התלונן. "תצטרך להתגבר על זה, יש לנו היום את הריאיון ברדיו" הזכיר לו מאיר. "כן.. אין לי כוח בשיט" אמר רני ופיהק. "תצטרך להתגבר על זה, אתה ל יכול להבריז. אגב מה אתה הולך לשיר?" שאל מאיר. "זו הפתעה, את האמת השיר הזה לא נמצא באלבום, גם לא נראה לי שאתה מכיר אותו, אבל תתגבר" טפח רני על שכמו של חברו. "אוקיי, אני אקשיב לשידור ואגיד לך מה דעתי על השיר" הבטיח לו מאיר וחייך אליו. "מה תקשיב לשידור? לא תהיה איתי שם?" שאל רני, ובלע את רוקו בכבדות. "חלי הזמינה אותי אליה" אמר מאיר בחוסר נעימות. רני השפיל את מבטו. "אני מבין" סינן לעברו. "אז תהנה" חייך חיוך מאולץ. שמש ודניאל ישבו בחדר חזרות. "נו שמש.. מה את חושבת על השיר?" שאל דניאל בציפייה. "אל תתלהב מדיי.." שמש אמרה בציניות,"המילים מ-ש-ג-ע-ו-ת אבל הלחן בינוני" היא התאפקה שלא להסגיר את צחוקה אך לבסוף הוא התפרץ. "על מה את צוחקת?" דניאל לא הבין מה היה לא בסדר,"כי הלחן מדהים..האמת שלא ידעתי שמישהו כמוך יכול להלחין כל כך יפה.." היא אמרה בניסיון לא להישמע יותר מדיי נחמדה או סלחנית. "מישהו כמוני?" דניאל התרעם "טוב..אני אקח את זה בתור מחמאה..אני מניח.." הוא אמר וחייך,"כמובן שהפלייבק האמיתי שאני מארגן יהיה עם כלי מיתר וגיטרות ופסנתר..בלדה כזאת.." דניאל אמר וראה את החיוך שעל פניה של שמש גדל. "אתה מדרדר אותי לשיר בלדות?" היא שאלה וצחקקה,"תקשיב, אם שואלים אותך, תגיד שאיזה חברה לשעבר כתבה את זה או משהו.." שמש אמרה בשקט. "שזה בעצם נכון.." דניאל ניסה לא להישמע מתגרה אבל לא בדיוק הצליח,"היה נחמד..אל תהרוס עכשיו.." שמש ביקשה ממנו ואספה את הדברים שלה,"תקשיב..אני חייבת ללכת.." היא אמרה,"ביי.." היא חייכה חיוך קטן ויצאה משם,מותירה אותו עם הרבה מחשבות והרבה חוסר מנוחה. זו הייתה שעת אחר הצהריים וחלי ושמש ישבו בביתן ושקדו על פתרון של תשחץ. "נו חלי? מתי אפגוש סוף סוף את מאיר?" שמש שאלה בציניות כשחיוך רחב פרוש על פניה,"ואני לא מתכוונת למאיר בנאי כן?" היא הדגישה וראתה איך פניה של חלי מסמיקות. "אה..הוא אמור להגיע עוד מעט.." חלי אמרה בביישנות,"אוף שמש הוא כל כך חמוד.." היא חייכה. "או!" שמש קראה בפליאה "סוף סוף שמת לב שיש להמשיך הלאה..סוף סוף נו מור ציון!" שמש הכריזה וצחקקה,"באמת הגיע הזמן.." לפתע נשמע צלצול הפעמון וחלי קמה במהירות וניגשה לדלת,"היי.." היא חייכה בחן והזמינה את מאיר להיכנס. בחדר החזרות התנגן שיר ששירי מאוד התחברה איתו בתקופה האחרונה,השיר "שעתיים אחרי" של אפרת גוש תמיד היה מה שהכניס אותה לריקוד סוער ומדהים שהיה בשבילה כמו מעין תהליך מדיטציה. היא המשיכה לרקוד עד שבסופו של השיר היא נפלה על הרצפה בדרמטיות כחלק מהריקוד. הראל שצפה בה,מהופנט מיופיה ומהדרך שבה רקדה, לא רצה שהיא תראה אותו אבל השיעול שלו הסגיר אותו. "הראל?" שירי שאלה כשהתרוממה מהרצפה,"מה אתה עושה כאן?" היא שאלה,בתקווה שהוא לא יריב איתה שוב. "סתם..עברתי רק במקרה.." הוא ניסה להצטדק,"אבל את רוקדת מאוד יפה" הוא החמיא לה בנימה מסוימת של ויתור. "תודה.." היא אמרה במבוכה והסמיקה מעט,"אתה בסדר?!" היא שאלה בדאגה לאחר שראתה שהוא היה קצת עצוב במשך היום. "האמת שלא.." הראל אמר והחליט,משום מה, להיפתח אליה...
סיום פרק 8
מאיר שמש וחלי ישבו על הספה וזפזפו בין ערוצי הטלוויזיה,יותר נכון שמש זפזפה בין הערוצים בזמן שחלי ומאיר היו עסוקים בלפלרטט ביניהם. "טוב..אולי תציגי לי אותו?" שמש שאלה בסופו של דבר ונתנה לחלי מרפק קטן,"אאוץ'..שמש..אבל למה בפראות?" חלי צחקקה והתנתקה ממאיר,"הנה..מאיר..זאת שמש פרוסט..שמש לייק דה סאנשיין.." חלי נזכרה בכינוי שהדביקה לה בפעם הראשונה שראתה אותה,"וזה מאיר..לא בנאי.." היא חייכה "ועכשיו זה מספיק לך? אמא?" חלי שאלה בקלילות הזאת שלה שהיה מספיק בה כדיי להצחיק כל אחד,"או שאת רוצה שאני אספר לך גם איפה הוא עובד ולאן הוא לקח אותי לדייט הראשון?!" חלי שאלה אלא ששמש הנהנה להסכמה,"חוץ מהדייט שכבר טחנת לי אותו כל כך" שמש אמרה וחייכה למאיר "אולי באמת תספר לי מאיר,במה אתה עובד?" שמש פנתה למאיר והוציאה לשון לחלי. "טוב..אני איש עסקים..בין היתר גם סוכן.." הוא אמר ולרגע נזכר שהראיון של רני ברדיו תכף מתחיל,"אפרופו סוכן.." הוא אמר והביט בשעונו,"את יכולה להעביר לרדיו? לתחנה 102 אף אמ?" הוא ביקש משמש שהעבירה ערוץ. "הנה.." מאיר אמר ונשם לרווחה,"הטאלנט הכי גדול שלי והחבר הכי קרוב שלי בואי נאמר,הולך להתראיין עכשיו.." הוא הסביר לשמש וחלי וחייך. רני ומנחה התוכנית ישבו באולפן הרדיו. "מה שלומך רני?" שאל המנחה. "מצוין" ענה לו רני בביטחון. "בוא ניגש ישר לעניינים, ותספר לנו ולמאזינים מה עשית בחצי השנה האחרונה? לאן נעלמת?" שאל מאיר. "הייתי בלוס אנג'לס ועבדתי קשה מאוד על האלבום שלי שעומד לצאת בקרוב" ענה לו רני, מתוכנת לכל שאלה. "ומה עשית בארץ חוץ מלבלות עם נינט בבתי קפה?" הוא ניגש לשאלות הרכילות. רני חייך במבוכה. "זה..פשוט..אני..מישהי פגעה בי מאוד.." הוא אמר והשפיל מבט,"לא את.." הוא מיהר לבטל את מה ששירי חשבה באותו הרגע,"ואני..אני רוצה להתעמת איתה..אבל אני בכלל לא בטוח.." הראל שפך הכל בפני שירי,ברגע אחד של הבנה. "טוב לדעתי אתה צריך ללכת ולומר לה כל מה שאתה חושב.." שירי אמרה וטפחה על שכמו,"יהיה בסדר.." היא חייכה אליו,הם התקרבו מעט אך באותו הרגע לילי גולד התפרצה לחדר החזרות. "שירינקה!" היא קראה לה,"קבענו לפני רבע שעה.." היא אמרה לשירי וגררה אותה אליה,"קחי את הדברים שלך ובואי נלך בגלל שאנחנו כבר באיחור.." "תתעמת איתה.." שירי אמרה להראל רגע לפני שלילי גררה אותה החוצה איתה וכך הן השאירו את הראל בחדר החזרות לבד,מהורהר... "אז מה תשיר לנו רני?" שאל הקריין. "שיר מהאלבום?" הוסיף. "לא.. זה דווקא שיר שאתה מכיר" השיב לו רני בחיוך. תמרה נכנסה לחדר המגורים של הבנות, התיישבה על המיטה שלה, והחליטה שהיא רוצה לשמוע קצת מוזיקה, היא פתחה את הרדיו, ומתוכו נשמע קולו של רני. "חשבתי שאולי/את לא תלכי ממני/כי איך תסתדרי בלעדיי/את שוברת שתיקה/כשאני מנסה להבין אותך/קמתי עם עצמי/האור דולק בחדר/אולי זה עוד לילה בהיר/מנסה שוב לזכור את אותם הדברים/שהציקו לי/שוב, הכל נשמע חשוב/הכל נשמע חשוב/כשאת איתי/ושוב, הכל נשמע חשוב/הכל נשמע פשוט/כשאת ליידי" תמרה הקשיבה למילות השיר, לא יכלה לשאת זאת, סגרה את הרדיו ופרצה בבכי. קרין קורן וחברתה יעל שרוני ישבו במשרדה של קרין ושוחחו. "יידיש? את מדברת יידיש?" צחקה יעל שרוני. "כן, מה יש לך בעיה עם זה מיי קינדרל'ה?" שאלה קרין בעצבנות. "לי? בעיה? ממש לא.. זה רק קצת... מוזר" הסבירה יעל לקרין את פקפוקה. השתיים המשיכו לקשקש, בנתיים הראל שהחליט בסופו של דבר להתעמת עם קרין עמד מאחורי הדלת, הוא שמע את השיחה ביניהן וכמעט הלך לו לחדרו אלא שמשהו,אינטואיציה,גרם לו לקפוא במקומו ולהישאר שם מאחורי הדלת. "תקשיבי, קריני, בואי נהיה רציניות רגע" הרגיעה אותה יעל. "מה קרה מאמי?" שאלה קרין לא מבינה. "איך התגברת על ההפלה?" שאלה יעל. "איזו הפלה?" קרין לא הבינה. "אחרי שירו בך.. התינוק של המתנחל השרירי.." הזכירה יעל לקרין. הראל ששמע כל מילה מאחורי הדלת נותר המום ומזועזע. T H E E N D
מאיר שמש וחלי ישבו על הספה וזפזפו בין ערוצי הטלוויזיה,יותר נכון שמש זפזפה בין הערוצים בזמן שחלי ומאיר היו עסוקים בלפלרטט ביניהם. "טוב..אולי תציגי לי אותו?" שמש שאלה בסופו של דבר ונתנה לחלי מרפק קטן,"אאוץ'..שמש..אבל למה בפראות?" חלי צחקקה והתנתקה ממאיר,"הנה..מאיר..זאת שמש פרוסט..שמש לייק דה סאנשיין.." חלי נזכרה בכינוי שהדביקה לה בפעם הראשונה שראתה אותה,"וזה מאיר..לא בנאי.." היא חייכה "ועכשיו זה מספיק לך? אמא?" חלי שאלה בקלילות הזאת שלה שהיה מספיק בה כדיי להצחיק כל אחד,"או שאת רוצה שאני אספר לך גם איפה הוא עובד ולאן הוא לקח אותי לדייט הראשון?!" חלי שאלה אלא ששמש הנהנה להסכמה,"חוץ מהדייט שכבר טחנת לי אותו כל כך" שמש אמרה וחייכה למאיר "אולי באמת תספר לי מאיר,במה אתה עובד?" שמש פנתה למאיר והוציאה לשון לחלי. "טוב..אני איש עסקים..בין היתר גם סוכן.." הוא אמר ולרגע נזכר שהראיון של רני ברדיו תכף מתחיל,"אפרופו סוכן.." הוא אמר והביט בשעונו,"את יכולה להעביר לרדיו? לתחנה 102 אף אמ?" הוא ביקש משמש שהעבירה ערוץ. "הנה.." מאיר אמר ונשם לרווחה,"הטאלנט הכי גדול שלי והחבר הכי קרוב שלי בואי נאמר,הולך להתראיין עכשיו.." הוא הסביר לשמש וחלי וחייך. רני ומנחה התוכנית ישבו באולפן הרדיו. "מה שלומך רני?" שאל המנחה. "מצוין" ענה לו רני בביטחון. "בוא ניגש ישר לעניינים, ותספר לנו ולמאזינים מה עשית בחצי השנה האחרונה? לאן נעלמת?" שאל מאיר. "הייתי בלוס אנג'לס ועבדתי קשה מאוד על האלבום שלי שעומד לצאת בקרוב" ענה לו רני, מתוכנת לכל שאלה. "ומה עשית בארץ חוץ מלבלות עם נינט בבתי קפה?" הוא ניגש לשאלות הרכילות. רני חייך במבוכה. "זה..פשוט..אני..מישהי פגעה בי מאוד.." הוא אמר והשפיל מבט,"לא את.." הוא מיהר לבטל את מה ששירי חשבה באותו הרגע,"ואני..אני רוצה להתעמת איתה..אבל אני בכלל לא בטוח.." הראל שפך הכל בפני שירי,ברגע אחד של הבנה. "טוב לדעתי אתה צריך ללכת ולומר לה כל מה שאתה חושב.." שירי אמרה וטפחה על שכמו,"יהיה בסדר.." היא חייכה אליו,הם התקרבו מעט אך באותו הרגע לילי גולד התפרצה לחדר החזרות. "שירינקה!" היא קראה לה,"קבענו לפני רבע שעה.." היא אמרה לשירי וגררה אותה אליה,"קחי את הדברים שלך ובואי נלך בגלל שאנחנו כבר באיחור.." "תתעמת איתה.." שירי אמרה להראל רגע לפני שלילי גררה אותה החוצה איתה וכך הן השאירו את הראל בחדר החזרות לבד,מהורהר... "אז מה תשיר לנו רני?" שאל הקריין. "שיר מהאלבום?" הוסיף. "לא.. זה דווקא שיר שאתה מכיר" השיב לו רני בחיוך. תמרה נכנסה לחדר המגורים של הבנות, התיישבה על המיטה שלה, והחליטה שהיא רוצה לשמוע קצת מוזיקה, היא פתחה את הרדיו, ומתוכו נשמע קולו של רני. "חשבתי שאולי/את לא תלכי ממני/כי איך תסתדרי בלעדיי/את שוברת שתיקה/כשאני מנסה להבין אותך/קמתי עם עצמי/האור דולק בחדר/אולי זה עוד לילה בהיר/מנסה שוב לזכור את אותם הדברים/שהציקו לי/שוב, הכל נשמע חשוב/הכל נשמע חשוב/כשאת איתי/ושוב, הכל נשמע חשוב/הכל נשמע פשוט/כשאת ליידי" תמרה הקשיבה למילות השיר, לא יכלה לשאת זאת, סגרה את הרדיו ופרצה בבכי. קרין קורן וחברתה יעל שרוני ישבו במשרדה של קרין ושוחחו. "יידיש? את מדברת יידיש?" צחקה יעל שרוני. "כן, מה יש לך בעיה עם זה מיי קינדרל'ה?" שאלה קרין בעצבנות. "לי? בעיה? ממש לא.. זה רק קצת... מוזר" הסבירה יעל לקרין את פקפוקה. השתיים המשיכו לקשקש, בנתיים הראל שהחליט בסופו של דבר להתעמת עם קרין עמד מאחורי הדלת, הוא שמע את השיחה ביניהן וכמעט הלך לו לחדרו אלא שמשהו,אינטואיציה,גרם לו לקפוא במקומו ולהישאר שם מאחורי הדלת. "תקשיבי, קריני, בואי נהיה רציניות רגע" הרגיעה אותה יעל. "מה קרה מאמי?" שאלה קרין לא מבינה. "איך התגברת על ההפלה?" שאלה יעל. "איזו הפלה?" קרין לא הבינה. "אחרי שירו בך.. התינוק של המתנחל השרירי.." הזכירה יעל לקרין. הראל ששמע כל מילה מאחורי הדלת נותר המום ומזועזע. T H E E N D
My Immortal2
New member
ואיי מדהים../images/Emo99.gif
מתה על יהודה לוי שלי
New member
יפה יפה יפה!
וכל מילה אחרת מיותרתת...
וכל מילה אחרת מיותרתת...
אניה i love you
New member
מהמם כרגיל../images/Emo9.gif
חולה על יעל שרוני
New member
סוף סוף יעלי../images/Emo99.gif../images/Emo110.gif
פרק מדהים
ולא רק בגלל יעל
ממש אהבתי את הסיפור של שמש ודניאל, רק הבאסה שעכשיו אני מדמיינת את דניאל כדניאל סלומון
פרק מדהים
ortalushit
New member
מושלם .. כמו תמיד !!
0o0o loren o0o0
New member
../images/Emo55.gifמדהים..!!
אני לא מגיבה פה, אבל אני מכורה לסדרה, וקוראת סמויה פה
.. אבל רק רציתי להגיב ולהדיג לכם שאתן כותבות מדהים! ו..שאלה.. כמה פרקים אתן מתכננות לכתוב?
אני לא מגיבה פה, אבל אני מכורה לסדרה, וקוראת סמויה פה
ORTAL KOREN
New member
נצל''ש..
מישהו ראה את הפירסומת בערוץץ 5 של הקולנוע הישראלי שבו אומרים שהשיר שלנו חוזר ב29 לאוקטובר??? איזה באסה אני באותם ימים בטיול שנתי.
מישהו ראה את הפירסומת בערוץץ 5 של הקולנוע הישראלי שבו אומרים שהשיר שלנו חוזר ב29 לאוקטובר??? איזה באסה אני באותם ימים בטיול שנתי.
sapir arieli
New member
ואללה?!
יששששששש!!!!!!!! גם לי יש טיול שנתי ב-29 אבל לנובמבר..
יששששששש!!!!!!!! גם לי יש טיול שנתי ב-29 אבל לנובמבר..
ORTAL KOREN
New member
אבל לפחות לך
זה לא יהיה בפרקים הראשונים-אוף ואני שונאת לראות שידורים חוזרים בשישי שבת,עדיף שאני אקליט את 2 הפרקים הראשונים ואת הפרק השלישי אני יראה בלילה.
זה לא יהיה בפרקים הראשונים-אוף ואני שונאת לראות שידורים חוזרים בשישי שבת,עדיף שאני אקליט את 2 הפרקים הראשונים ואת הפרק השלישי אני יראה בלילה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.