הריקושטים שלנו מהמלחמה הזו

[ליביתי]

הריקושטים שלנו מהמלחמה הזו

משפחה בדרום בטווח המוגדר כ "15 שניות ממקלט/מרחב מוגן" (ואין להם כזה בטווח הזה...)

אירוח אצלנו של הצעירה שבמשפחה, שנדדה מקולות הירי.

הבוגר במשפחה שנמצא בצבא. בינתיים לא חלק מהכוחות שבפנים, אבל אין לדעת איך יתפתח בהמשך.

התייצבות שלי מחר לשאת גם כן, יחד עם רבים אחרים, בעול המעמסה הבטחונית של המצב. מה שמחייב מערך לוגיסטיקה אדיר ולא פשוט, אבל נמצאו הפתרונות.

והדאגה. הדאגה העמוקה לגורל המשפחה והחברים, וגורל החיילים, וגורל החפים מפשע שנקלעים בין לבין. והדי המלחמה שמעוררים זכרונות לא קלים ממלחמת לבנון השניה. ואי הודאות כמה זמן זה עוד עתיד להמשך. ואי הודאות מה יהיה ביום שאחרי.

 

[dafnapo]

יש דברים שאי אפשר להתרגל אליהם

ומלחמה היא אחד מהדברים האלו. לא משנה כמה שנים אני חיה כאן וכמה פעמים המדינה שלנו עוברת שוב ושוב את הסיטואציה הזו ודומות לה, כל פעם שזה קורה, סף הרגישות שלי מגביה עוף והדאגה מקננת בפנים, כאילו מצאה לה מקום להתרווח בו. הדאגה לחברים ולמכרים שהלכו לקרב וגם לאלו ש"צבע אדום" לעולם לא יהיה רק עוד צבע עבורם. לי אין הרבה מה לעשות לטובת הלחימה בימים אלו, אבל הצטרפתי ללוחמי ההסברה ושלחתי לכל מכרי בחו"ל ולאנשים שאני עובדת איתם הסבר וסרטון על הסיבה למלחמה. מחר, כשהם יחזרו לעבודה בוודאי ניתקל בכמה ריקושטים...

 

[יולי 7]

../images/Emo10.gif

מעציבים ומבעסים כל ה-

האלה. לאט לאט גם אנחנו צוברים עוד מלחמות בחוויה הפרטית שלנו... מזדהה עם הדאגה לכל מי שנמצא באזור המלחמה, עם חוסר הוודאות עד מתי והתחושה לגבי היום שאחרי

 

[lollla]

התובנות שלי - אין תובנות

ראה כמו מלחמה סיזיפית שלעולם לא תגמר. אנו לא נמגר וכל פעם רק נצטרך להזכיר להם שאנו חזרים מהם ובדרך יפלו עוד קרבנות - חיילים וגם אזרחים ומידי פעם יהיה שקט עצוב אך לא רואה דרך אחרת

 

[lollla]

חזרים- חזקים, ראה- נראה

 

[קַמִילִOn]

ב ד י ו ק.

 

[אורora]

מאז אתמול בערב

יושבת לי אבן במישקל טון על הלב. המחשבה על החיילים הצעירים בעזה, על ההורים שלהם פה בבית, ועל תושבי הדרום תחת הטילים קשה קשה קשה. והידיעה הברורה שזו לא נפעם האחרונה. שאין טעם אפילו לקוות שזה לא יקרה שוב ושוב ושוב. ואין טעם אפילו לחלום שכשהילדים שלנו יגדלו כבר לא יהיו מלחמות. ההורים שלנו חלמו על כך...אנחנו כבר יודעים שזה לא יקרה. כל כך עצוב ומעיק. חוזרת ונושאת תפילה לשלומם. כל השאר פחות חשוב , רק שלא יפגעו. הלוואי ....

 

[אופירה10]

הדאגה והחרדה

מאתמול בערב, כשנודע שנכנסנו רגלי לעזה - רבה מאד. חושבת על ההורים של החיילים...חור בבטן זה עושה לי. כבר מספר ימים שהבכורה (שדי מתחרפנת בבית) מבקשת ללכת לפארק שעשועים או סתם גן ציבורי (שממש מעבר לכביש). אז נכנסנו לאוטו ונסענו 10 ק"מ לטווח ה- 50 ק"מ (שאומרים שהוא בטוח...) לפארק שעשועים אחר. שם הבנות התגלשו והתנדנדו בנחת, כמה שרק רצו. טיילנו בקניון של עיר סמוכה ואיזו מוכרת שאלה אותי למה הבנות לא בגן ובבית הספר. כשאמרתי לה שאין כי סגרו בגלל טווח הטילים, היא החליפה צבעים ממבוכה ונראה שיורד לה האסימון - פתאום היא נזכרה שכמה ק"מ ממנה הכל שונה ואחר... ולחשוב שכמעט כולם חשבו כך, ממש לא מזמן, על שדרות ועוטף עזה, כאילו זו מדינה אחרת. מחר (כבר היום בעצם) הקטנה שלי חוגגת יום הולדת בצל המלחמה. קצת מדכא לחגוג כך. נראה לי שגם מחר ניקח את הרגליים (והאוטו) ונצפין קצת מעבר לטווח ה- 40 ק"מ. אני מחזיקה אצבעות לחיילים שיעשו את עבודתם, כמו שהם יודעים וכמו שאומנו היטב לעשותה, ושיחזרו שלמים בגוף ובנפש לביתם.

 

[ג e ש e ם]

אצלנו מתחיל לחלחל לילדות

היום ישבתי עם הגדולה על המפה לראות איפה קורה ואיפה אנחנו. אצל הקטנה בגן מארחים ילדים מהדרום שמתארחים פה אצל משפחות, וקיבלתי ממנה דיווח ("יש מריבה בין הישראלים ל...איך קוראים להם אמא?, ויש מלחמה, אבל זה רחוק רחוק מאיתנו). עשינו גם היכרות עם הממ"ד הביתי, שיגן עלינו אם תגיע אלינו המלחמה. אבל בסה"כ התחושה שלהן שזה מאוד רחוק מהן כרגע (שיחיו באמונה הזו כמה שיכולות) הלוואי וגם אני יכולתי לחיות באשלייה הזו. נעה בין דאגה לכל המעורבים היום, לחרדה מהיום שיגיע אלינו, להקלה שעוד לא, לאשמה על ההקלה הזו... בינתיים נרשמנו לאירוח.

 

[catנוע]

אני רואה שינויים

במשחקים שחבצלת משחקת (הרבה 'תתפוצץ' וכאלה) והגננת מאשרת שהילדים משחקים המון ב'מלחמה'. כך שאם קודם חשבתי שהיא לא מבינה את המצב, אז אני רואה שלמרות זאת זה מחלחל אליהם ומתבטא. יש כבר אבות מגוייסים בגן, יש שיחות במשפחות שונות על המלחמה, וזה מגיע גם לגן. לצערי, הגננת לא חושבת שהיא צריכה לדבר איתם באופן מסודר, אז אני עם היד על הדופק לגבי חבצלת ודואגת שהיא תדע ששאלות היא יכולה להפנות אלי.

 

[Zivi38]

אתמול

ראינו קצת חדשות והיא עצרה רגע את המשחקים שלה ושאלה אותי "אם זה מעניין אותי המלחמה הזאת? " אמרתי לה שכן ובגדול הסברתי לה מה קורה שם. זה דיי עבר על ידה ולא ממש נתפס אבל היא יודעת "שיש מלחמה" אבל לא יודעת מה זה בדיוק אצלי בהחלט יש הרבה עצב ואני מתפללת לשובם בשלום של כל החיילים שלנו. קשה לתפוס איך הם עושים את זה. עוזבים את החיים, את המשפחות, את העבודה שלהם וחיי היומיום והולכים להלחם. מקווה שבקרוב כולם יחזרו הביתה.