הרימי בת קול את קולך בבלוז כואב

[בן אבי 12]

עטי מסתובב שיכור בחוצות באין מענה

הרימי בת קו את קולך על השמיים אולי משם יבוא עזרי







בואו מלאכים שלי

הרחובות ריקים

פתאומית אני מהרהר

כמה שלפעמים פילוסופיות חיים ומלחמות

יורדות לעומק

האדמה



נשארות שם

ואז אין מה להתווכח

פשוט כולם בוכים



מישהו מתעורר זורק אבן ומחכה לקבל אחרת בחזרה

ואז אפשרי שימשיך צד לצד

כמו איזה חיוך עצוב

על מה ששלום היה

ומה שעכשיו מלחמה