החבר של מיס קוקי
New member
הצד שלו-חלק א
נפגשנו אי שם בתפוז-אביב 2002-השעה הייתה צהריים. ראיתי את מיס קוקי ונדלקתי על הניק.הרגשתי משונה,כשהשיחה בינינו קלחה.כל נושא שנגענו בו,כל מילה שכתבנו,הייתה כמו שיחה של אנשים שמכירים.שיחה ללא שתיקות. אמרתי לעצמי-אני חייב להכיר אותה. היא הציעה מפגש-ליבי החסיר פעימה. היא באמת רומה להכיר אותי.הייתכן? קבענו להפגש בתחנה המרכזית של העיר הדרומית.נסעתי לת"א יום קודם לכן,נפגשתי עם לקוח באותו יום חמישי. הפגישה הייתה ממצה ומעניינת והעסקה נסגרה כמו שצריך. הרגשתי בעננים.מלא אנרגיות,כאלה שנותנות להרגיש זרמים בגב,ניפוח החזה ו...הנה אני כובש את העולם.דבר לא יכול לעצור אותי. ישנתי אצל חבר ילדות בראש העין והתכוננתי לצפוי ביום שישי. חמישי בערב-הכנו סיר ענק של ירקות מוקפצים עם עוף ובשר.סעדנו את ליבנו,שתינו קצת יין,צחקנו והלכנו לישון. התקלחתי,הרבצתי גילוח,כולי מתרגש ואחוז תזזית,התבשמתי וחיכיתי לה בצ'ט. חיכיתי קרוב לשעה וחצי,סבלנותי פקעה. אמרתי לעצמי"זאת בטח מסתלבטת עליי,כדאי לחתוך עכשיו לפני שקורה משהו. היא לא הופיעה בצ'ט. התקשרתי אליה.שאלתי לשלומה.היא ענתה"בסדר,אני בדרך לעיר הדרומית." "נראה לי שאני לא מגיע"עניתי והוספתי"כבר מתחיל ליהיות מאוחר,נראה לי שנדחה את העיניין לפעם אחרת." "אין מצב.אני רואה אותך היום"היא ענתה.קבענו להפגש בתחנה המרכזית. כשהסתיימה השיחה הייתי בצומת היציאה מראש העין. מה עושים?שמאלה לכיוון דרום או ימינה לאמא ושוכחים מכל הסיפור,"דופקים ברז" ונעלמים? מה יכול ליהיות?הבחורה אמרה שהיא זיון בטוח,מה איכפת לך? סע!(מקסימום עשית טיול,רעננת קצת את הנוף הצפוני והירוק בחום המדברי שאתה כל כך אוהב) פניתי שמאלה,לכיוון דרום וחשבתי-אתה משוגע,ספונטי,לוקח סיכונים.מרגיש אנרגיה מטורפת משתוללת בי. יצאתי מהמרכז. כמות הרכבים בכביש הדלדלה,שני נתיבים לכיוון דרום.חוץ מהמכונית שלי ועוד כמה משאיות,הכביש היה ריק. עצרתי לרגע,לקנות פרחים. התקשרתי.היא ענתה ואמרה לי שהיא מחכה לי בתחנה המרכזית. שאלתי"איך אני מגיע?" "תמשיך ישר,בצומת הרביעית שמאלה ומיד אח"כ שמאלה שוב.אני מחכה לך"ענתה. נסעתי בשדרה הראשית של העיר הדרומית,שם פעמיי לכיוון התחנה המרכזית.
נפגשנו אי שם בתפוז-אביב 2002-השעה הייתה צהריים. ראיתי את מיס קוקי ונדלקתי על הניק.הרגשתי משונה,כשהשיחה בינינו קלחה.כל נושא שנגענו בו,כל מילה שכתבנו,הייתה כמו שיחה של אנשים שמכירים.שיחה ללא שתיקות. אמרתי לעצמי-אני חייב להכיר אותה. היא הציעה מפגש-ליבי החסיר פעימה. היא באמת רומה להכיר אותי.הייתכן? קבענו להפגש בתחנה המרכזית של העיר הדרומית.נסעתי לת"א יום קודם לכן,נפגשתי עם לקוח באותו יום חמישי. הפגישה הייתה ממצה ומעניינת והעסקה נסגרה כמו שצריך. הרגשתי בעננים.מלא אנרגיות,כאלה שנותנות להרגיש זרמים בגב,ניפוח החזה ו...הנה אני כובש את העולם.דבר לא יכול לעצור אותי. ישנתי אצל חבר ילדות בראש העין והתכוננתי לצפוי ביום שישי. חמישי בערב-הכנו סיר ענק של ירקות מוקפצים עם עוף ובשר.סעדנו את ליבנו,שתינו קצת יין,צחקנו והלכנו לישון. התקלחתי,הרבצתי גילוח,כולי מתרגש ואחוז תזזית,התבשמתי וחיכיתי לה בצ'ט. חיכיתי קרוב לשעה וחצי,סבלנותי פקעה. אמרתי לעצמי"זאת בטח מסתלבטת עליי,כדאי לחתוך עכשיו לפני שקורה משהו. היא לא הופיעה בצ'ט. התקשרתי אליה.שאלתי לשלומה.היא ענתה"בסדר,אני בדרך לעיר הדרומית." "נראה לי שאני לא מגיע"עניתי והוספתי"כבר מתחיל ליהיות מאוחר,נראה לי שנדחה את העיניין לפעם אחרת." "אין מצב.אני רואה אותך היום"היא ענתה.קבענו להפגש בתחנה המרכזית. כשהסתיימה השיחה הייתי בצומת היציאה מראש העין. מה עושים?שמאלה לכיוון דרום או ימינה לאמא ושוכחים מכל הסיפור,"דופקים ברז" ונעלמים? מה יכול ליהיות?הבחורה אמרה שהיא זיון בטוח,מה איכפת לך? סע!(מקסימום עשית טיול,רעננת קצת את הנוף הצפוני והירוק בחום המדברי שאתה כל כך אוהב) פניתי שמאלה,לכיוון דרום וחשבתי-אתה משוגע,ספונטי,לוקח סיכונים.מרגיש אנרגיה מטורפת משתוללת בי. יצאתי מהמרכז. כמות הרכבים בכביש הדלדלה,שני נתיבים לכיוון דרום.חוץ מהמכונית שלי ועוד כמה משאיות,הכביש היה ריק. עצרתי לרגע,לקנות פרחים. התקשרתי.היא ענתה ואמרה לי שהיא מחכה לי בתחנה המרכזית. שאלתי"איך אני מגיע?" "תמשיך ישר,בצומת הרביעית שמאלה ומיד אח"כ שמאלה שוב.אני מחכה לך"ענתה. נסעתי בשדרה הראשית של העיר הדרומית,שם פעמיי לכיוון התחנה המרכזית.