לא חשוב.
אני אלך עכשיו. אל מקום שלא הייתי בו אף פעם. אעמיד פנים שדפיקה בדלת לא מקפיצה אותי. למרות שאיני לבד בבית. למרות שאני יכולה להחליט אם להכניס אותו או לא. אברח עכשיו אל מחוזות חדשים. אל כאב שלא ידעתי אותו כבר שנים. שלא ידעתי שהוא אורב ומחכה שם. להתגשמותו, להתפרצותו. אסוג עכשיו מכל מה שידעתי בעבר. אגיע אל קצוות שמעולם לא הכרתי בקיומם. אהיה מפוכחת יותר ובו בזמן, מטושטשת יותר. אמצא צדדים אחרים בי רק כדי לאבד אותם ולמצוא אותם מחדש שוב שוב. בלי הרף. אצא עכשיו מהמחשבות האלו. אמשיך להראות כלפי חוץ שאני נמצאת בשלב טוב בחיים. שאני יודעת בדיוק מה אני רוצה. שאני לא מגששת היטב עם הרגל, לפני הצעד הבא, כדי לדעת אם יש תהום. אנוס על נפשי. אדע לנתק, להפריד, לא לתת לדברים לגעת. אדע לא לחשוב תמיד. לבטל אסוציאציות. לא לכאוב יותר את אותם כאבים של העבר. לא לראות אנשים שאיבדו בני משפחה ולחשוב מיד על זה. לא לפתוח דלת ולפחד מהאדם שנמצא מהעבר. להתנתק קצת מהכל, תוך כדי הימצאות באותו מקום. הלוואי וידעתי מה לעשות.
