הלב שואל ../images/Emo14.gif
אני מניחה שלעולם לא אוכל להגיד שאני לגמרי כבר לא אוהבת אותך. אני מניחה שתמיד ישאר בלב איזה משהו. כמו פצע עמוק ועצום שמשאיר צלקת. אבל הכל כבר שונה כלום כבר לא אותו דבר פחות מודאגת ממך פחות מוטרדת ממך פחות אוהבת אותך. פחות חושבת עליך פחות רוצה לראות אותך פחות אכפת לי ממך פחות אוהבת אותך הלב מפנה מקום לדברים אחרים הלב שוב רוצה להיות רק עם חברים כבר לא לבד עם המחשבות והדמעות. פשוט הלב רוצה לחיות. נכון ... אני אמורה להיות מרוצה מאושרת ומחוייכת. כן, אני כזאת, אבל, משהו בי עדיין מתגעגע כן, אני יודעת ... לתת לזה זמן. אני נותנת לזה זמן. אבל איפשהו בתוך הלב פנימה הוא מתחיל לשאול שאלות כמו ילד שגדל ורוצה לדעת- איפה אבא, איפה אמא. הוא שואל למה הלכת, למה גרמת לי לאושר בלתי יתואר אח"כ לסבל בלתי יאמן ואז הלכת? הוא שואל למה לא ראית את הלב הכואב, את האהבה , אותי למה פספסת אהבה שכאת למה פספסת בן אדם כזה למה פספסת ככה סתם , אותי. למה נתת לכל המצב הזה- פשוט להתפספס ? הוא יודע שברוב הפעמים, ברוב המוחץ, לא אכזבת אף פעם ואפילו היית יותר משקיוויתי שתהיה. אבל עכשיו הוא לא מבין, למה דוקא עכשיו כן אכזבת. למה עכשיו באיזשהי דרך- כן עזבת. הוא לא מבין. וקשה לו. זה כבר לא עניין של אהבה זה קצת עניין של אכזבה ואי הבנה של ילדה שכנראה עדיין מאוד מאוד תמימה. אבל אני בסדר. ומרגישה הקלה עצומה בלי כובד האהבה על הלב. כבר לא כואב. פחות כואב. עכשיו לפחות, יש לי חיים. אבל עדיין, לא מבינה. הלב שואל, מתגעגע ולי אין תשובות. אני מניחה שלעולם לא אוכל להגיד שאני לגמרי כבר לא אוהבת אותך. אני מניחה שתמיד ישאר בלב איזה משהו. כמו פצע עמוק ועצום שמשאיר צלקת. אבל הכל כבר שונה כלום כבר לא אותו דבר פחות מודאגת ממך פחות מוטרדת ממך פחות אוהבת אותך. פחות חושבת עליך פחות רוצה לראות אותך פחות אכפת לי ממך פחות אוהבת אותך הלב מפנה מקום לדברים אחרים הלב שוב רוצה להיות רק עם חברים כבר לא לבד עם המחשבות והדמעות. פשוט הלב רוצה לחיות. נכון ... אני אמורה להיות מרוצה מאושרת ומחוייכת. כן, אני כזאת, אבל, משהו בי עדיין מתגעגע כן, אני יודעת ... לתת לזה זמן. אני נותנת לזה זמן. אבל איפשהו בתוך הלב פנימה הוא מתחיל לשאול שאלות כמו ילד שגדל ורוצה לדעת- איפה אבא, איפה אמא. הוא שואל למה הלכת, למה גרמת לי לאושר בלתי יתואר אח"כ לסבל בלתי יאמן ואז הלכת? הוא שואל למה לא ראית את הלב הכואב, את האהבה , אותי למה פספסת אהבה שכאת למה פספסת בן אדם כזה למה פספסת ככה סתם , אותי. למה נתת לכל המצב הזה- פשוט להתפספס ? הוא יודע שברוב הפעמים, ברוב המוחץ, לא אכזבת אף פעם ואפילו היית יותר משקיוויתי שתהיה. אבל עכשיו הוא לא מבין, למה דוקא עכשיו כן אכזבת. למה עכשיו באיזשהי דרך- כן עזבת. הוא לא מבין. וקשה לו. זה כבר לא עניין של אהבה זה קצת עניין של אכזבה ואי הבנה של ילדה שכנראה עדיין מאוד מאוד תמימה. אבל אני בסדר. ומרגישה הקלה עצומה בלי כובד האהבה על הלב. כבר לא כואב. פחות כואב. עכשיו לפחות, יש לי חיים. אבל עדיין, לא מבינה. הלב שואל, מתגעגע ולי אין תשובות.
אני מניחה שלעולם לא אוכל להגיד שאני לגמרי כבר לא אוהבת אותך. אני מניחה שתמיד ישאר בלב איזה משהו. כמו פצע עמוק ועצום שמשאיר צלקת. אבל הכל כבר שונה כלום כבר לא אותו דבר פחות מודאגת ממך פחות מוטרדת ממך פחות אוהבת אותך. פחות חושבת עליך פחות רוצה לראות אותך פחות אכפת לי ממך פחות אוהבת אותך הלב מפנה מקום לדברים אחרים הלב שוב רוצה להיות רק עם חברים כבר לא לבד עם המחשבות והדמעות. פשוט הלב רוצה לחיות. נכון ... אני אמורה להיות מרוצה מאושרת ומחוייכת. כן, אני כזאת, אבל, משהו בי עדיין מתגעגע כן, אני יודעת ... לתת לזה זמן. אני נותנת לזה זמן. אבל איפשהו בתוך הלב פנימה הוא מתחיל לשאול שאלות כמו ילד שגדל ורוצה לדעת- איפה אבא, איפה אמא. הוא שואל למה הלכת, למה גרמת לי לאושר בלתי יתואר אח"כ לסבל בלתי יאמן ואז הלכת? הוא שואל למה לא ראית את הלב הכואב, את האהבה , אותי למה פספסת אהבה שכאת למה פספסת בן אדם כזה למה פספסת ככה סתם , אותי. למה נתת לכל המצב הזה- פשוט להתפספס ? הוא יודע שברוב הפעמים, ברוב המוחץ, לא אכזבת אף פעם ואפילו היית יותר משקיוויתי שתהיה. אבל עכשיו הוא לא מבין, למה דוקא עכשיו כן אכזבת. למה עכשיו באיזשהי דרך- כן עזבת. הוא לא מבין. וקשה לו. זה כבר לא עניין של אהבה זה קצת עניין של אכזבה ואי הבנה של ילדה שכנראה עדיין מאוד מאוד תמימה. אבל אני בסדר. ומרגישה הקלה עצומה בלי כובד האהבה על הלב. כבר לא כואב. פחות כואב. עכשיו לפחות, יש לי חיים. אבל עדיין, לא מבינה. הלב שואל, מתגעגע ולי אין תשובות. אני מניחה שלעולם לא אוכל להגיד שאני לגמרי כבר לא אוהבת אותך. אני מניחה שתמיד ישאר בלב איזה משהו. כמו פצע עמוק ועצום שמשאיר צלקת. אבל הכל כבר שונה כלום כבר לא אותו דבר פחות מודאגת ממך פחות מוטרדת ממך פחות אוהבת אותך. פחות חושבת עליך פחות רוצה לראות אותך פחות אכפת לי ממך פחות אוהבת אותך הלב מפנה מקום לדברים אחרים הלב שוב רוצה להיות רק עם חברים כבר לא לבד עם המחשבות והדמעות. פשוט הלב רוצה לחיות. נכון ... אני אמורה להיות מרוצה מאושרת ומחוייכת. כן, אני כזאת, אבל, משהו בי עדיין מתגעגע כן, אני יודעת ... לתת לזה זמן. אני נותנת לזה זמן. אבל איפשהו בתוך הלב פנימה הוא מתחיל לשאול שאלות כמו ילד שגדל ורוצה לדעת- איפה אבא, איפה אמא. הוא שואל למה הלכת, למה גרמת לי לאושר בלתי יתואר אח"כ לסבל בלתי יאמן ואז הלכת? הוא שואל למה לא ראית את הלב הכואב, את האהבה , אותי למה פספסת אהבה שכאת למה פספסת בן אדם כזה למה פספסת ככה סתם , אותי. למה נתת לכל המצב הזה- פשוט להתפספס ? הוא יודע שברוב הפעמים, ברוב המוחץ, לא אכזבת אף פעם ואפילו היית יותר משקיוויתי שתהיה. אבל עכשיו הוא לא מבין, למה דוקא עכשיו כן אכזבת. למה עכשיו באיזשהי דרך- כן עזבת. הוא לא מבין. וקשה לו. זה כבר לא עניין של אהבה זה קצת עניין של אכזבה ואי הבנה של ילדה שכנראה עדיין מאוד מאוד תמימה. אבל אני בסדר. ומרגישה הקלה עצומה בלי כובד האהבה על הלב. כבר לא כואב. פחות כואב. עכשיו לפחות, יש לי חיים. אבל עדיין, לא מבינה. הלב שואל, מתגעגע ולי אין תשובות.