הכהןבוהקיסר בעריסה אחת,כתינוק אחד.
הטלה שבקיסר,הילד שברחם האלוהית, החלק באנושות שיודע מהי משמעות היות האנוש ילד, ילד=חופשי,במקומו,יכולת לפרוץ בתחום מוגדר, שלילד נראה בלתי מוגדר, ואם זו לא מטרה-אין מטרה. הרצון והיכולת להתחיל,לסחוף האבא שבכהן הגדול,המיילד הגדול של הילד האלוהי, החלק שאנושות שיודע מהי משמעות היות אב מגדל, אב=מאפשר להיות חופשי,מאפשר להיות במקומו,יכולת לאפשר לפרוץ בתחום מוגדר, להתמיר אי מוגדרות למוגדרות,עבור הילדים ואם זו לא מטרה-אין מטרה. הרצון והיכולת לממש ההתחלה,להגדיר ההיסחפות. סינטוז של שניהם,יצור הזוי זה, מושג פיקטיבי זה, הוא המורכיב את חלומה של האנושות הנאנקת תחת התעוותותן,התעקמותן,הישרפותן, של הצלעות המרכיבות את המסגרת האנושית נוכח הפרדיגמה החברתית הפרדיגמה,או,הפרידגמה,מה אם לא היא-הטוב המוחלט, מה אם לא היא-למען הטוב המוחלט. בכי,זעקות קורעות לב,צרחות הזוויות המחשבות תהמוטט תחת גיליוטינת הזמן כל אלו אינן נשמעים ליצור הנורמלי, אלא רק ליצור המופרע, לטלה המסונטז בשור, בשור המסונטז בטלה, שיכול לבחור האם להתאבד תחת הטירוף שבידיעה, הידיעה שמותירה אותו בודד אל מול היקום כולו, הטירוף שמאפשר לו להשתתף בתוכנית האלוהית, ולשקף את עיקולי גופו החושני של האלוהים, באנושות המבכרת את גן העדן,ומדמה את הגיהנום. דרך גופו המט להתמוטט תחת העומס הבלתי נתפס, הנכרת תחת פסקי הדין האכזריים של ייעודו החופש לבחור בתפקיד,וההכרח שלא לבחור בהתבטלות אין שמחה עצומה יותר מהבחירה בטוב, אין עצב שורף יותר מנשיאת האחריות, אך ההרגשה שעצב הוא שמחה,ושמחה היא עצב, מבשרת ליצור הפיקטיבי הזה, שזהו סוף הסיפור, ותחילת האגדה, אגדת השור והטלה,הטלה והשור.
הטלה שבקיסר,הילד שברחם האלוהית, החלק באנושות שיודע מהי משמעות היות האנוש ילד, ילד=חופשי,במקומו,יכולת לפרוץ בתחום מוגדר, שלילד נראה בלתי מוגדר, ואם זו לא מטרה-אין מטרה. הרצון והיכולת להתחיל,לסחוף האבא שבכהן הגדול,המיילד הגדול של הילד האלוהי, החלק שאנושות שיודע מהי משמעות היות אב מגדל, אב=מאפשר להיות חופשי,מאפשר להיות במקומו,יכולת לאפשר לפרוץ בתחום מוגדר, להתמיר אי מוגדרות למוגדרות,עבור הילדים ואם זו לא מטרה-אין מטרה. הרצון והיכולת לממש ההתחלה,להגדיר ההיסחפות. סינטוז של שניהם,יצור הזוי זה, מושג פיקטיבי זה, הוא המורכיב את חלומה של האנושות הנאנקת תחת התעוותותן,התעקמותן,הישרפותן, של הצלעות המרכיבות את המסגרת האנושית נוכח הפרדיגמה החברתית הפרדיגמה,או,הפרידגמה,מה אם לא היא-הטוב המוחלט, מה אם לא היא-למען הטוב המוחלט. בכי,זעקות קורעות לב,צרחות הזוויות המחשבות תהמוטט תחת גיליוטינת הזמן כל אלו אינן נשמעים ליצור הנורמלי, אלא רק ליצור המופרע, לטלה המסונטז בשור, בשור המסונטז בטלה, שיכול לבחור האם להתאבד תחת הטירוף שבידיעה, הידיעה שמותירה אותו בודד אל מול היקום כולו, הטירוף שמאפשר לו להשתתף בתוכנית האלוהית, ולשקף את עיקולי גופו החושני של האלוהים, באנושות המבכרת את גן העדן,ומדמה את הגיהנום. דרך גופו המט להתמוטט תחת העומס הבלתי נתפס, הנכרת תחת פסקי הדין האכזריים של ייעודו החופש לבחור בתפקיד,וההכרח שלא לבחור בהתבטלות אין שמחה עצומה יותר מהבחירה בטוב, אין עצב שורף יותר מנשיאת האחריות, אך ההרגשה שעצב הוא שמחה,ושמחה היא עצב, מבשרת ליצור הפיקטיבי הזה, שזהו סוף הסיפור, ותחילת האגדה, אגדת השור והטלה,הטלה והשור.