האם זה אי פעם קרה למישהו?

holydiver5

New member
האם זה אי פעם קרה למישהו?

שלום!
יש לי בעיה כבר המון שנים, שאני לא ממש מצליחה לשים עליה את האצבע.
אנסה להסביר בצורה פשוטה את מה שקורה:
כאשר אני במצבים חברתיים, עם אנשים - חברים, משפחה, בן זוג, עבודה
קורה לי לפעמים מצב, שפתאום אני בלי שום התראה מוקדמת ושום כלום, מתחילה להכנס לעצמי, נסגרת ונשאבת לתוך עצמי. מרגישה עייפות ממש גדולה (פיזית ונפשית), ומן אדישות ואטימות להכל, ייאוש וניתוק, מן חוסר חשק לכלום, כאילו נהפכת לזומבי חחח
ונוצרת איזו אווירה דיכאונית ריקנית ועייפה, שלצערי משפיעה על הסובבים אותי.. ועושה להם רע.. וזה כואב לי שאני לא נותנת אנרגיה וחיות לאנשים סביבי, או סתם שלווה אפילו.. אלא יוצרת אווירה כבדה ואנרגיה קשהה כזאת..
וזה ממש מוזר.. אני לא יודעת אם הבנתם כל כך מה קורה לפי מה שכתבתי, ואשמח אם תשאלו שאלות כדי להבין כי אולי זה יעזור לי להבין יותר..
כל מה שאני יודעת שזה פוגע בי הרבה פעמים ובעיקר מקשה עליי לנהל מערכת יחסים זוגית.. בעיקר שבן הזוג שלי נורא רגיש למה שקורה סביבו ושם לב לתנודות רגשיות שכאלו, ואפילו מושפע מהם.. ולכן כשזה קורה לי הוא נשאב גם כן וזה מאוד מאוד פוגע בו. כי הוא ממש בן אדם פעיל ואנרגטי, ופתאום כל הניגוד הזה ברגע שמגיע הענן השחור של התחושה הזאת ממה מערער ומקשה עליו.. עושה לו תחושה של דיכאון וחוסר חיות.. במקום שיהיה שקט , יש אווירה קודרת... מה עושים במצב כזה??
אני לא מבינה אם ככה אני וזה מה יש.. או שאני יכולה לעבוד ולשנות את זה, כי אם כן אני אעבוד כמה שצריך!!
ממש אודה לעצתכם...
 
חוויה של ניתוק

הי יקרה.
ניתוק הוא מצב בו אנו בוחרים שלא להרגיש על מנת להימנע ממשהו. זה יכול להיות צורך להימנע מאינטימיות וקרבה או להימנע ממצב של אינטראקציה עם העולם.
ההימנעות היא תולדה של פחד.
השאלה הגדולה שכדאי שתחקרי עם עם עצמך היא ממה את פוחדת?
בהתאם לתשובה יקל עלייך להבין, איזו עבודה עלייך לעשות עם עצמך.
ייתכן העבודה קשורה בפתיחות או בהעזה.
מאחלת לך חג שמח, והסרה של שכבת האטימות
 
שלום

לכל אדם יש עולם חיצוני ופנימי, ושניהם מורכבים. צריך לדעת לשלב בין העולם החיצוני והפנימי. לך יש יותר נטייה להיכנס לתוך עצמך. את כנראה מתקשה להביע את עולמך הנפשי באופן חיצוני שמשולב עם החברה. אני מציע לזרום, להיות טוב, ליצור קשרים לאט ובנוחות, ליהנות מהשהות עם האדם ושיהיה באופן טבעי ואמתי. את הרי אוהבת את בן זוגך, אז חשוב שתשתדלי להראות לו את אהבתך דרך מעשי דאגה ונתינה אמתיים ואז גם יחוש יותר במה שיש בעולמך הפנימי היפה, ואני בטוח שיש לך הרבה מה להציע לעולם מתוך אישיותך וכדאי שתיפתחי אל החברה.
 

yaarafeldman23

New member
תבדקי את העניין לעומק , אם זה קורה בעיקר באיטראקציות חברתיות תנסי לשלול מצבי רוח משתנים יש לזה איזשהו שם מקצועי.. מניסיון ממישהו במשפחה שלי.. אולי שווה לך לדבר עם פסיכולוג זה לא בושה
 

dory30

Well-known member
באיחור מה, אגיב ברשותך. את מתארת לפנינו מצב של חוסר שייכות- או של פוביה חברתית. אולי כדאי להיוועץ עם איש מקצוע מתאים שיכול לעזור בזה? זה משהו שהיה קיים תמיד, או ששונה בעקבות אירוע מסוים? הערה- לי זה התחיל לקרות קצת מאז שאובחנה אצלי אפילפסיה ומצב הרוח שלי התחיל להשתנות, בעקבות נטילת כדור בשם קפרה. אני דוחה פגישות עם חברים בשל כך- הם יודעים ומנסים להבין. אבל אנחנו מדברים בטלפון, וואטסאפ, מייל ו- SMS.
 
למעלה