בניגוד לפרס,זה מתחלק ל2 חלקים../images/Emo209.gif
החלק הראשון - דמות האב בספרות הילדים, מה היא מייצגת ומה משקלה לעומת דמות האם, למשל. החלק השני, דמות האב בסיפורי ילדים/DVD ועד כמה משפחות אימ"ב נותנות/צריכות לתת לה מקום בחייהן.
לגבי החלק הראשון, דגימה קטנה על קצה המזלג: בספרות הילדים הקלאסית:
בכיפה אדומה - לא קיים אבא ולא סבא. עמי ותמי
, שלגיה
וסינדרלה
- האבא נושא לאישה אמא חורגת שהיא מפלצת / מכשפה רעה / אגואיסטית מרשעת. פינוקיו
- אין הורים, יש רק סבא שבונה את פינוקיו. מעבר לכך, אין לו מאפייני ג'נדר (למרות שהמהדרין יראו בו אם יחידנית
) והוא מהווה למעשה רק "הדמות הדומיננטית" בחיי פינוקיו (מחבר "פינוקיו" התמקד בהיבטים אחרים לגמרי מאשר יחסים פנים משפחתיים). בספרות הילדים המודרנית חלה תפנית: בספרים הישנים יותר - אבא ארך רגליים נותן ל"גבר נדבן" מעמד של מעין אב תורם אנונימי עשיר ואנונימי, שמנהל את חייה של הילדה באמצעות כסף. באורה הכפולה מתחילים לראות שוויוניות בין ההורים אבל הילדות שנודדות ביניהם, הופכות אותם למעין ישויות אטומות שלא מסוגלות להבדיל בין בנותיהן. בסיפור "הלו הלו אבא" כמו בשיר "נומי נומי ילדתי" - האב הוא דמות עסוקה שעובדת מבוקר ועד לילה, שומרת לעצמה את הפריבילגיה לנהל את חייה בשלט רחוק (טלפון) ומפצה את ילדיה באמצעות מתנות
. זה מזכיר את הספרים הישנים יותר, בהם דמות האם תמיד עם סינר, במטבח, באמבטיה, מבשלת, מנקה וכיו"ב ודמות האב מוצגת כשהוא נוהג במכונית, עובד במשרד, עם תיק ג'יימס בונד וכיו"ב. ונעבור לסופרינו הנאורים: האריה שאהב
- לא קיים אבא והאמא, איך לא, קשורה להאכלה ולמטבח, וכך גם אימותיהם של הילדים שמגיעים לביקור ביער – רק הן אלו שמכינות להם תיקי אוכל. אבות – יוק. איילת מטיילת – לא קיים אבא. לאן נעלמו הנעליים? – האבא מחפש את הנעליים עם הילד, האמא בבית. כל סיפורי איתמר של דוד גרוסמן הנפלא - האם סופג את דמות האם הקלאסית מהעבר, ומתפקד כדמות מרכזית לכל דבר עבור בנו איתמר (וגם בסיפורי רותי). אבא עושה בושות - מתקדם אף יותר, ומציג דמות אב שמקבלת את כל תפקידיה הקלאסיים והסטריאוטיפיים של האם שהולכת לעבודה, כאשר האב מגיע לגן ועושה לילד בושות. למרות הכוונה הטובה, בסופו של דבר מונצח הסטריאוטיפ השוביניסטי, כאשר עדיין האב מתפקד רק כ"כאילו אמא" כאשר ה
שאפה עבור בנו לגן, כושלת במבחן האכילה, ושום דבר לא מתפקד כמו שצריך כי האמא לא ממלאת את תפקידה המסורתי (ומוצגת כדמות מנוכרת ולא נגישה רגשית).
- מסקנה 1: דמות האב בספרות הילדים/פעוטות/גיל רך, לא עברה את המטמורפוזה הרצויה וברובה נשארה שוביניסטית סטריאוטיפית. ונעבור לחלק השני: דמות האב ומשפחת האימ"ב – משקל והשלכות. לדעתי האישית, סיפורים / הצגות / DVD וכיו"ב הכוללים אבות הם הכרחיים, חיוניים, אין בהם שום פסול ונותנים לילדינו לטעום מהקורה סביבם במשפחות אחרות ובסביבה האנושית בה הם חיים. כך גם שירים, הכוללים התייחסות לאבות, הם חלק בלתי נמנע ואינטגרלי מחיינו וכך צריכים להיות גם מחייהם. משקל יתר שניתן לנושא הזה, כמו גם תגובות לא טבעיות, "נצבטות", מבוהלות או נבוכות בהקשר למצבים שקשורים לסיפורי/שירי ילדים הכוללים התייחסות לאבות, יצרו אפקט בומרנג ויכּוּ בילדינו באופן לא נעים ומיותר. זה לא אומר שכאשר התרגום לחיי היומיום שלנו מתבקש (כמו "אמא הלכה לעבודה" במקום "אבא הלך לעבודה"), צריך להימנע ממנו. להיפך, צריך לזרום עם החיים, לעשות מה שבא לנו ולהם באופן טבעי ולא להתעכב על כל תו ותג משום ש"אולי" או "שמא" יש בהם לפצוע את נפשם הרכה בגלל אזכור דמות אב. המרחק בין זה, לבין מצבים של לקיחת הילד, בפרט בגילאים רכים בהם הידע, הכלים ויכולת הגישור בין החיים "אצל אחרים" לבין החיים הפרטיים שלהם, אינם בשלים דיים, לשעות סיפור /הצגות וכיו"ב המתמקדות בדמות האב, הוא גדול. לדעתי אין כל סיבה שבעולם לקנות ספר /DVD / הצגה וכיו"ב , המתמקדים בדמות האב. זה לא נותן שום ערך מוסף להקניית המושגים והערכים הרווחים במשפחות המסורתיות טיפין טיפין, זה לא תורם כלום להבנה או לידע של הילד וזה עלול לגרום לתחושת בלבול מיותרת. לנו יש DVD של סיפורים שכוללים את הסיפור: "הלו הלו אבא". התותחון נהנה מזה, מסביר בכל פעם למה האבא מבולבל ומתאר לילד מתנות שלא יכולות להיות במציאות ולרגע לא מהרהר בקיומו או היעדרו של אב בחייו כתוצאה מכך. אותו דבר גם בשירים שמתייחסים לאבא בקלטות DVD אחרות למרות שבגיל צעיר יותר, זה מאד סיקרן אותו (כלומר, ראיתי עניין רב מצידו בכל מה שקשור לאינטראקציה בין הילדים לאבותיהם).
מסקנה 2: לא לתת דגש מיוחד לנושא קיום האב או היעדרו אלא לקחת את זה for granted – אלה הם חיינו, זו עובדה, זה מה יש וכידוע – עם זה ננצח. אם מתבקש, לדעתנו ובאופן אינטואיטיבי או רציונלי, לעשות התאמה של מה שיש בפועל בספרים/DVD/שירים – לעשות אותה. אף אחד לא ימות מזה. לזרום עם הילדים, החיים, המדיה, הספרות והשירים, תוך כדי מיון חכם ומודע של כל מה שמגיע לילדינו מטעמנו. את השאר הם ממילא יקבלו ויספגו, עם הזמן, מסביבתם.