דיכאון ועוד...
שלום... אני קצת לא יודע איך להתחיל... אני סובל מדיכאון,חרדות ואולי עוד.... אני עוד מעט בן 30 וכבר מספר שנים,פחות או יותר מגיל 23, אני לא ממש מתפקד. כלפי חוץ (להורים,חברים וחברה) אני משדר שהכל פחות או יותר בסדר ומחלץ את עצמי ממצבים לא נעימים עם שקרים רבים. אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי...שנים שאני משקר לכל מקרוביי... לדוגמא התחלתי ללמוד ואחרי כחודשיים פרשתי מלימודיי בגלל קשיים להגיע ללימודים. כל הזמן הזה (כבר קרוב ל 3 חודשים ) חברתי,לומדת במכללה רחוקה ולכן רוב הזמן לא נמצאת איתי, אני בעצם נמצא בדירתי ויוצא לעיתים נדירות וגם זה רק לחברים. עזבתי את עבודתי לפני כחודשיים וכרגע ההורים,שחושבים שאני לומד... עוזרים לי עם הכסף. הכנסתי את עצמי למצב שכל כך כואב לי על כל הדברים שעשיתי ועדיין עושה לאהוביי שאני פשוט אבוד... מצד אחד אני כבר כל כך רוצה לספר להם את כל האמת כל מה שאני שאני עובר במשך שנים, מצד שני אני כל כך פוחד לאבד אותם שאני פשוט ממשיך בשלי ומסתבך יותר ויותר. אני פשוט לא יכול להאמין על עצמי... הדברים שעשיתי. אני כל כך מתבייש בעצמי. כל הסביבה כל כך תומכת וכולם רוצים רק לעזור... ואני... פשוט איבדתי את עצמי לגמרי. לפני כחודשיים התחלתי ללכת לטיפול ( הוריי וחברתי חושבים שזהו טיפול שיעזור לי להתמודד עם הלחצים והלימודים....) שגם אותו זנחתי לאחר 3 מפגשים בלבד... אני ממש לא יודע איך להמשיך ולאן. אין לי מחשבות על התאבדות או דברים בסגנון אבל אני פשוט אבוד. אני לא יודע כמה תוכלו לעזור אבל אני אשמח לכל עזרה, ייעוץ או כיוון. תודה
שלום... אני קצת לא יודע איך להתחיל... אני סובל מדיכאון,חרדות ואולי עוד.... אני עוד מעט בן 30 וכבר מספר שנים,פחות או יותר מגיל 23, אני לא ממש מתפקד. כלפי חוץ (להורים,חברים וחברה) אני משדר שהכל פחות או יותר בסדר ומחלץ את עצמי ממצבים לא נעימים עם שקרים רבים. אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי...שנים שאני משקר לכל מקרוביי... לדוגמא התחלתי ללמוד ואחרי כחודשיים פרשתי מלימודיי בגלל קשיים להגיע ללימודים. כל הזמן הזה (כבר קרוב ל 3 חודשים ) חברתי,לומדת במכללה רחוקה ולכן רוב הזמן לא נמצאת איתי, אני בעצם נמצא בדירתי ויוצא לעיתים נדירות וגם זה רק לחברים. עזבתי את עבודתי לפני כחודשיים וכרגע ההורים,שחושבים שאני לומד... עוזרים לי עם הכסף. הכנסתי את עצמי למצב שכל כך כואב לי על כל הדברים שעשיתי ועדיין עושה לאהוביי שאני פשוט אבוד... מצד אחד אני כבר כל כך רוצה לספר להם את כל האמת כל מה שאני שאני עובר במשך שנים, מצד שני אני כל כך פוחד לאבד אותם שאני פשוט ממשיך בשלי ומסתבך יותר ויותר. אני פשוט לא יכול להאמין על עצמי... הדברים שעשיתי. אני כל כך מתבייש בעצמי. כל הסביבה כל כך תומכת וכולם רוצים רק לעזור... ואני... פשוט איבדתי את עצמי לגמרי. לפני כחודשיים התחלתי ללכת לטיפול ( הוריי וחברתי חושבים שזהו טיפול שיעזור לי להתמודד עם הלחצים והלימודים....) שגם אותו זנחתי לאחר 3 מפגשים בלבד... אני ממש לא יודע איך להמשיך ולאן. אין לי מחשבות על התאבדות או דברים בסגנון אבל אני פשוט אבוד. אני לא יודע כמה תוכלו לעזור אבל אני אשמח לכל עזרה, ייעוץ או כיוון. תודה
