בעיות בקשר
אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל... אני בת 17 וחצי ויש לי חבר שגדול ממני בשנה. אנחנו ביחד כבר יותר מחצי שנה. היו לי הרבה קשרים לפניו אבל הקשר איתו הוא הקשר הכי משמעותי, קרוב ואוהב שהיה לי. מאז שנהיינו יחד הפכנו להיות מאד קרובים, דברנו כל היום, נפגשנו הרבה ועשינו הרבה דברים ביחד. הייתה בינינו אהבה ענקית. בתחילת הקשר הוא היה מאד לא שוויוני, אני הייתי אדישה אליו יחסית והוא נורא אהב אותי וזה היה מורגש, אני חושבת שבגלל שהוא זה שהתחיל איתי ואהב אותי מלכתחילה ולי זה לקח יותר זמן, אבל עם הזמן למדתי לאהוב אותו והתאהבתי בו חזק. כשהיינו שלושה חודשים ביחד היה לנו משבר קטן, כי הוא הרגיש שהוא כבר לא מתלהב ממני כמו פעם. הוא אמר שהסיבה היא שפעם הוא הרגיש שהוא צריך "לרדוף אחריי" והיה לו טוב עם זה כי זה היה אתגר בשבילו, משהו מעניין, והוא כבר לא מתלהב ממני כשאני מושגת. מיותר לציין שממש נעלבתי, שקלתי להפרד ממנו אבל הוא נסע אליי באמצע הלילה ובכה שהוא אוהב אותי כל כך ושהוא מצטער, שהוא דפוק אבל שהוא בחיים לא הפסיק לאהוב אותי וזאת הייתה סתם מחשבה רגעית. לקחתי את זה ממש קשה ומאז בועת הקשר המושלם והקרוב שהיה לנו קצת התנפצה, הרגשתי חסרת בטחון במשך תקופה, אך עם הזמן הוא החזיר לי את הבטחון באהבה שלו וחזרתי לסמוך עליו למרות שלא שכחתי מזה. בספטמבר חזרתי ללימודים והייתי ממש מדוכאת במשך חודש בערך, אני לא בנאדם דיכואני אבל הייתי די חסרת מצב רוח לעתים קרובות, למרות שכשהייתי איתו שמחתי והיה לנו כיף, אבל הייתי מתקשרת אליו פעם ב ומספרת לו שאני עצובה וכו'. מאז נראה שהקשר קצת התערער... אני מרגישה שהוא אהב אותי הרבה יותר כשהייתי יותר אנרגטית, יותר שמחה. מאז אנחנו רבים המון, יש לנו עליות וירידות מאד קיצוניות, אני מרגישה חסרת בטחון בקשר אליו ולאהבה שלו. בחודש האחרון הוא מסתובב הרבה יותר עם חברים שלו ומקדיש להם הרבה יותר זמן מאשר לי. אני יודעת שזה לגיטימי, אבל אני מרגישה את הריחוק הרגשי, הוא בקושי מדבר איתי, רבנו על זה לא מזמן והוא אמר שזה בגלל שלא כיף לו לדבר איתי כשאני ככה ושהוא מעדיף להיות עם חברים שלו מאשר להיות ככה, או להיות פוצי מוצי. אני מבינה אותו, אבל מרגישה שהוא לא תומך בי כשאני צריכה אותו, אני מרגישה את הרתיעה שלו ממני כשאני עצובה ואני כבר לא משתפת אותו ברגשות שלי כי אני פוחדת שזה ירחיק אותו ממני. לפני כשבועיים נפרדתי ממנו אחרי שבוע של בכי רצוף כי לא יכלתי לסבול את המצב אבל חזרנו מהר מאד ביוזמתו. הוא חוזר ואומר הרבה פעמים שהוא אוהב אותי אבל אני מרגישה שלא טוב לי יותר בקשר... לפני כמה ימים הוא הכי הרעיף עליי אהבה בעולם, חיבק אותי ואמר לי מילים יפות, אבל לא יכלתי להתרכז בזה, הרגשתי שזה ריקני וסבלתי מזה והרגשתי ריקנות וסתמיות נוראית בקשר, והרגשתי נוראי שאני מרגישה ככה אפילו כשהוא הכי טוב אליי בעולם. אני ממש פוחדת שבגלל הרגשות שלי, שהם לאו דווקא משקפים את המציאות - הריקנות, הסתמיות, חוסר החשק והמצב רוח ובעיקר חוסר בטחון שלי - הקשר יסתיים ויימאס וניפרד. מה אני יכולה לעשות כדי למנוע את זה? אני לא רוצה להרוס את הדבר הכי יפה שהיה לי, ובעיקר כשמדובר באהבה הדדית שיש בינינו. איך אני נמנעת מלהרגיש את הרגשות האלה, והאם הם מוצדקים בכלל בהתחשב בקשר כמו שהוא עכשיו? תודה
אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל... אני בת 17 וחצי ויש לי חבר שגדול ממני בשנה. אנחנו ביחד כבר יותר מחצי שנה. היו לי הרבה קשרים לפניו אבל הקשר איתו הוא הקשר הכי משמעותי, קרוב ואוהב שהיה לי. מאז שנהיינו יחד הפכנו להיות מאד קרובים, דברנו כל היום, נפגשנו הרבה ועשינו הרבה דברים ביחד. הייתה בינינו אהבה ענקית. בתחילת הקשר הוא היה מאד לא שוויוני, אני הייתי אדישה אליו יחסית והוא נורא אהב אותי וזה היה מורגש, אני חושבת שבגלל שהוא זה שהתחיל איתי ואהב אותי מלכתחילה ולי זה לקח יותר זמן, אבל עם הזמן למדתי לאהוב אותו והתאהבתי בו חזק. כשהיינו שלושה חודשים ביחד היה לנו משבר קטן, כי הוא הרגיש שהוא כבר לא מתלהב ממני כמו פעם. הוא אמר שהסיבה היא שפעם הוא הרגיש שהוא צריך "לרדוף אחריי" והיה לו טוב עם זה כי זה היה אתגר בשבילו, משהו מעניין, והוא כבר לא מתלהב ממני כשאני מושגת. מיותר לציין שממש נעלבתי, שקלתי להפרד ממנו אבל הוא נסע אליי באמצע הלילה ובכה שהוא אוהב אותי כל כך ושהוא מצטער, שהוא דפוק אבל שהוא בחיים לא הפסיק לאהוב אותי וזאת הייתה סתם מחשבה רגעית. לקחתי את זה ממש קשה ומאז בועת הקשר המושלם והקרוב שהיה לנו קצת התנפצה, הרגשתי חסרת בטחון במשך תקופה, אך עם הזמן הוא החזיר לי את הבטחון באהבה שלו וחזרתי לסמוך עליו למרות שלא שכחתי מזה. בספטמבר חזרתי ללימודים והייתי ממש מדוכאת במשך חודש בערך, אני לא בנאדם דיכואני אבל הייתי די חסרת מצב רוח לעתים קרובות, למרות שכשהייתי איתו שמחתי והיה לנו כיף, אבל הייתי מתקשרת אליו פעם ב ומספרת לו שאני עצובה וכו'. מאז נראה שהקשר קצת התערער... אני מרגישה שהוא אהב אותי הרבה יותר כשהייתי יותר אנרגטית, יותר שמחה. מאז אנחנו רבים המון, יש לנו עליות וירידות מאד קיצוניות, אני מרגישה חסרת בטחון בקשר אליו ולאהבה שלו. בחודש האחרון הוא מסתובב הרבה יותר עם חברים שלו ומקדיש להם הרבה יותר זמן מאשר לי. אני יודעת שזה לגיטימי, אבל אני מרגישה את הריחוק הרגשי, הוא בקושי מדבר איתי, רבנו על זה לא מזמן והוא אמר שזה בגלל שלא כיף לו לדבר איתי כשאני ככה ושהוא מעדיף להיות עם חברים שלו מאשר להיות ככה, או להיות פוצי מוצי. אני מבינה אותו, אבל מרגישה שהוא לא תומך בי כשאני צריכה אותו, אני מרגישה את הרתיעה שלו ממני כשאני עצובה ואני כבר לא משתפת אותו ברגשות שלי כי אני פוחדת שזה ירחיק אותו ממני. לפני כשבועיים נפרדתי ממנו אחרי שבוע של בכי רצוף כי לא יכלתי לסבול את המצב אבל חזרנו מהר מאד ביוזמתו. הוא חוזר ואומר הרבה פעמים שהוא אוהב אותי אבל אני מרגישה שלא טוב לי יותר בקשר... לפני כמה ימים הוא הכי הרעיף עליי אהבה בעולם, חיבק אותי ואמר לי מילים יפות, אבל לא יכלתי להתרכז בזה, הרגשתי שזה ריקני וסבלתי מזה והרגשתי ריקנות וסתמיות נוראית בקשר, והרגשתי נוראי שאני מרגישה ככה אפילו כשהוא הכי טוב אליי בעולם. אני ממש פוחדת שבגלל הרגשות שלי, שהם לאו דווקא משקפים את המציאות - הריקנות, הסתמיות, חוסר החשק והמצב רוח ובעיקר חוסר בטחון שלי - הקשר יסתיים ויימאס וניפרד. מה אני יכולה לעשות כדי למנוע את זה? אני לא רוצה להרוס את הדבר הכי יפה שהיה לי, ובעיקר כשמדובר באהבה הדדית שיש בינינו. איך אני נמנעת מלהרגיש את הרגשות האלה, והאם הם מוצדקים בכלל בהתחשב בקשר כמו שהוא עכשיו? תודה