בסופו של דבר, את מחייכת

שירה כמים 1959

Well-known member
סופסוף העזתי
לפתוח תריס נוסף
הבית כולו מואר כל כך
כמו רגעי התקווה של ילדותך
את כולך חיוך על גדת הרפש
 

שירה כמים 1959

Well-known member
רק המקומטת תתאים לי
כמו כפפה ליד
תחזיק בי
אלפת בה
הגשם עוד מעט יביא על שתינו חורבן
מה אכפת לנו
אם שתינו עכשיו היינו-נהיה כאן
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אולי עוד מעט תעצמי את עינייך שוב ותשני
מי יבוא לך בחלומך וכמה יכאב לבך
הגשם מחפש מצב רוח להישען עליו
בימי צרה אלה כשיוני איננו יוני
ואוקטובר לא ידוע
עדיין
עד ים
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אני מבקשת ממך סליחה אבי
על שאיני מבקשת ממך סליחה
השנים יעברו כמו רגע
וגם אני אתפורר בתוך האדמה
ובכל זאת אינני מבקשת ממך סליחה
למרות שלרגעים אני רוצה
אבל האמת היא שאינני מצטערת שרצחתי אותך
למרות שלו הייתי חוזרת לעבר
אולי הייתי נוהגת אחרת
אבל אינני מצטערת שרצחתי אותך
ואינני מוכנה לסלוח לך על שרצחת אותי
 
נערך לאחרונה ב:

שירה כמים 1959

Well-known member
שקט
חוזר האור
אל החדר
הוא יושב
מלטף את כפות רגליי
הבחילה קשה מנשוא מאוד
אני לכודה לגמרי לא יכולה לזוז
מתי אבינו שבשמיים
מתי אימנו שבאדמה
יבוא חופש המוות?
 

שירה כמים 1959

Well-known member
וגם
טסתי טסתי טסתי בחללית
ולדורית ס' היו נעלי אצבע
ושערות כהות על האצבעות השמנמנות של כפות הרגליים
כל כך נחמדה היא הייתה והיה לה חיוך חלוד
והחללית התקרבה במהירות אל הכוכב
והכול נפתח
 

שירה כמים 1959

Well-known member
והיא לא ידעה מה לעשות איתי
האישה הזאת שקראו לה אימא שלי
או עדה או עדה'לה בשעות חסד של הלב
היא פשוט לא ידעה
הבובה הקטנה סרבה להתייצב בשורת הבובות
הגשם היה יורד בלילות החורף
ובימי החמסינים
האישה הזאת טופפה בסנדלי אצבע בבית הממוזג
והיה אבטיח
והיה טלפון
ובבריכות רחוקות שחו דולפינים אל יבשות רחוקות
והאישה הזאת שקראו לה עדה'לה לא ידעה מה לעשות
כשהבטן כאבה לבובה הקטנה והראש
וכל השאר
הבובה הקטנה פשוט סרבה להתייצב בשורת הבובות
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אמא ע' מכ' שיר גאה
הזמנים עפים מסתדרים בשורה ועפים
ואוי, אני מדברת בקול נחמד
בקול כל כך נחמד
אפילו בחלומותיי
 

שירה כמים 1959

Well-known member
בחור צעיר
צעיר מאוד
אבק של גשם יורד על שפתיך על ריסיך
אתה כל כך פגיע למראה באורו החשוף של כאב הבטן הזה
ההולך ומתגלגל עד אליך,
ילדי
 

שירה כמים 1959

Well-known member
בטני הלכה והתמלאה
הייתי ירח גדוש
הייתי לבנה זורחת
הייתי שמש פוסעת במרחבי היקום מכוכב לכוכב
ולא ידעתי
 

שירה כמים 1959

Well-known member
והנה הבדידות שופעת אלי
כמו מלכה עבת בשר וחיוכים זורחים
כמו החיטה מכל הממגורות של יוסף
 

שירה כמים 1959

Well-known member
סוסת עבודה
ומגשימה צעדיה ומנשימה
כל ערב כל ערב מחדש
בועות
בועות במים המתעפשים מעט
והסוסה מדוושת ברגליה
בתוך המים, כשטיפות הגשם
לאט לאט
ובשקט בשקט
על פני המים
בראשית בראה אלוהים שבתוכי
את הסוסה הספציפית הזאת
עם השקט והשמש
והרעמה השחומה
הכמעט זהובה
מזויות מסויימות של התבוננות
אוי אושר רך וענוג
אוי משמעות נכזבת
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אוי הגשם אוי הגשר הזהב
פותח נר פותח ראש רוצה עכשיו
עכשיו עכשיו שועטת שיירה
עכשיו עכשיו הוא בא אל קרבה
כמו ריח
 

שירה כמים 1959

Well-known member
הייתי אז במצב נפשי נוראי
המלך מלפפון
התעצבן נוראות ואני
רקדתי על שולחנות מתפוררים
מכובדי חשבתי על גוויות יפות אלגנטיות
ואז באתי לדעת את המוות כי
הייתי אז במצב נפשי כל כך נוראי
שירח לא רקד איתי וגדי
סרב לקפץ מתוך תמונות השחור לבן
ובני התעקש לא להיוולד
בגשם הזה שאיננו יורד
בגשם הזה הרועד
 

שירה כמים 1959

Well-known member
הרשית לי לנסוע לבדי
להתבודד
עם עצים ועם פרחים
עם ציפורים ועם כלבים
רק בני אדם לא הורשו להיכנס
אמרת שכן
אבל לא הרשית להם
גירשת אותם מלבי
הכית בהם בכפות ידייך החמות והטובות
שמרת עלי, והרשית לי לנסוע לבדי להתבודד
עם כלבים וציפורים ועלים ופרחים - הרשית
 
למעלה