ביטא שלילית......./images/Emo4.gif
ביטא שלילית.....
לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
ביטא שלילית.....
לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......