ביטא שלילית.....

מצב
הנושא נעול.

5nela

New member
ביטא שלילית......./images/Emo4.gif

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
 

אדוינה

New member
../images/Emo201.gif נלה

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
נלה
כמה עצוב וכואב כתבת. מכירה את התחושות ,כיון שגם אני חוויתי על בשרי אומנם במקום אחר.(ריגה) אני מחזיקה אצבעות למוקפאים,וכבר בונה עליהם!
הלקח שלי, לאחר 2 טיפולים במקומות אזוטריים,ללכת לאן שכולם הולכים....
מאחלת לך שכאשר חלומך יתגשם גם הזכרון הזה יהפוך לצל חולף.
 

a17

New member
מחזיקה אצבעות לקטיבים שלכם ../images/Emo45.gif

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
מחזיקה אצבעות לקטיבים שלכם

ואני מקווה שההחזרה בארץ תהיה לך חוויה מתקנת...אין מה לעשות כל ה"עסק" הזה של תרומת ביציות הוא מסחרה בסופו של דבר וצריך לקחת את זה בחשבון... המזל הוא שאין קשר בין מסחריותו של המקום לאחוזי ההצלחה שלו...ד"א מי היה הרופא שלך בארץ ?
 

tomy308

New member
עצוב לשמוע

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
עצוב לשמוע
אבל בע"ה אני מקוה ומאמינה שהמוקפאים יצליחו
 

עולמי5

New member
קודם חבל מאוד על הבטא ../images/Emo7.gif

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
קודם חבל מאוד על הבטא

ומאוד חבל על כך שהייתם צריכים לחוות חוויה כזו שלילית ועגומה לא מספיק זה כרוך בהרבה מצבי רוח ומריטת עצבים טוב אך מקווה בשבילך שהזמן יעשה את שלו ועד מהרה נשרשר לך שירשור של
שולחת לך מתנה קטנה ממני אלייך עם
חזק וחם
 
מאחלת לך הצלחה עם הקפואים,יש

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
מאחלת לך הצלחה עם הקפואים,יש
לי חברות עם ילדים שהם הצלחה של קפואים.אני לא מכירה את המסלול שנסעת בו,אני הייתי בקייב והכל מאורגן ומסודר.כך שזה נשמע לי משהו מעולם אחר.בהצלחה בהצלחה ושוב בהצלחה.
 

הרמוניה

New member
נשמעת חווה מאוד לא סימפטית

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
נשמעת חווה מאוד לא סימפטית
ואמנם החוויה שלי מזיגי היתה אחרת- אבל אני יכולה לראות איך זה יכול היה להיות דומה למה שאת מתארת.... חיבוק גדול ובהצלחה לקרטיבים הרמוניה
 
נלה יקרה

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
נלה יקרה
מצטערת לשמוע על החויה הקשה, מחזיקה אצבעות לקפואים.
תודה על העדכון, שמעתי מהרופא שלי דברים נהדרים על זיגי (למרות שהוא לא קשור למסלול כך שאין לו אינטרס כלכלי). אין שום תרוץ ליחס שקיבלתם אך אני רוצה להאמין במיוחד לאור הדברים שהם אכן מכון הגון ושלא רומיתם עם הביציות. מאחלת מכל הלב שהארטיקים יצננו לכם את הקיץ ויניבו הצלחה גדולה.
 

סנשיין60

New member
מצטערת איתך נלה../images/Emo10.gif

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
מצטערת איתך נלה

בהצלחה עם הקפואים.. תמשיכי עם הפנים קדימה.. ובע"ה נקבל בשורות טובות ממך
 

5nela

New member
תודה יקרות../images/Emo140.gif

מצטערת איתך נלה

בהצלחה עם הקפואים.. תמשיכי עם הפנים קדימה.. ובע"ה נקבל בשורות טובות ממך
תודה יקרות

תודה בנות על הפירגון והיחס החם. שולחת חזרה חיבוקים חמים. לשאלה שנאלתי לגבי הרופא, דר' בר חווה הוא המטפל בנו וכך ימשיך להיות.
 

ROSMARY

New member
מצטערת מאוד על הבטא השלילית

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
מצטערת מאוד על הבטא השלילית
ואת האמת - הסיפור שלך נשמע מאוד קשה ומיגע - לא הייתי רוצה לעבור את זה . ממש לא יפה שהיא בכלל לא זכרה לקחת את הדם לדגימה , ובסופו של דבר על התשובה השלילית שקיבלת . מאחלת לך ממש מכל הלב שלפחות מהעוברים הקפואים יצליח לך - ובגדול . מחזיקה לך אצבעות להשמך מוצלח . רוזמרי
 

sagivkr

New member
צר לי על השלילי ../images/Emo201.gif

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
צר לי על השלילי

מחזיקה לך אצבעות לפעם הבאה, לחוויה מתקנת! בהצלחה, יפעת
 

Pugili

New member
נילה כל כך מצטערת ../images/Emo201.gif

צר לי על השלילי

מחזיקה לך אצבעות לפעם הבאה, לחוויה מתקנת! בהצלחה, יפעת
נילה כל כך מצטערת

מאחלת לך שתצליחי עם המוקפאים,ובטוח את תרגישי יותר נח בהחזרה פה בארץ,מחזיקה לך אצבעות לפעם הבאה.
 
כואבת איתך ../images/Emo24.gif

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
כואבת איתך
 
כל כך מצטערת על החויה השלילית

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
כל כך מצטערת על החויה השלילית
שעברת. מקווה בשבילך שהמוקפאים יהיו הנבחרת המנצחת. כבר היו פה בנות שהצליחו רק עם מוקפאים. שולחת לך חיבוק ענקי מכל הלב, והרבה כוחות לסיבוב המנצח אי"ה בקרוב.
 

שנטי בת

New member
../images/Emo39.gif מצטערת לשמוע ../images/Emo201.gif

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
מצטערת לשמוע

אבל מקווה להצלחה עם הקפואים. מחזיקה אצבעות לבשורות טובות ושמרי על כוחות מחוזקים והמון תקווה.
|4ו|
 

ayoosh

New member
../images/Emo201.gif צר לי

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
צר לי
האמת היא שלפעמים אנשי מקצוע שאנחנו נתקלים בהם, אלא מודעים להשפעתם העצומה עלינו, על תחושותינו... יכול להיות שהם היו בלחץ, אבל באמת תמיד צריך כנותן שרות לפחות להסביר מה קורה. אני מניחה שבאותם נתונים אובייקטיבים, אם הליווי והיחס היה שונה, התחושה היתה אחרת... שולחת
גדול ומאחלת לכם שהדרך מכאן והלאה תהיה מלאה רק בדרכים פשוטות ומחייכות. מחזיקה
חזק למוקפאים
 

גולה1

New member
וואאוו מצטערת מאוד לשמוע

ביטא שלילית.....

לפני שבוע וחצי עידכנתי את הפורום לגבי פרטים טכניים ממסענו בקפריסין. לצערי גם את השורות הללו ידעתי כבר אז שעעדכן, איך לומר תשובת הביטא השלילית כפי שמסרה לי האחות בטלפון לא ממש תפסה אותי בהפתעה.... אומנם היו דמעות, אך הן היו בעיקר בגלל האפטר-שוק של החוויה העגומה מהמרכז בזיגי. הכל התחיל מ'הסמטוחה' של כל נושא האירגון מולם ומול הרופא המטפל שלי, שגם עכשיו אני לא ממש מוצאת משהו שלילי לומר עליו, חמד של בחור, אבל זה ממש לא קשור לסיפור, היינו אמורים לסוע בפסח כפי שכבר כתבתי בפורום למי שזוכר,ואז דחו אותנו, ואז כן נמצאה תורמת 6 ימים לפני החג, בסוף ארזנו את עצמנו ונסענו. אבל שום דבר, ממש כלום לא יכול היה להכין אותנו למה שהתרחש שם, יכול להיות שנסענו עם ציפיות גבוהות, אבל זה גם המסר עימו נסענו מהארץ גם מבחינת סיכויינו אנו,משיחה עם הרופא המטפל,גם מבחינת הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר של המרכז (50%-80%), ומהתרשמות כללית של בנות בפורום שעברו את המסלול בהצלחה. כשהגענו לצורך ההחזרה בשבת בצהריים מועד שנקבע רק יום קודם, המקום היה נטוש לגמרי, אף אחד לא ממש ציפה לנו, כשנתקלנו לבסוף בגלינה לא די בזאת שהיא לא זיהתה אותנו היא גם לא ממש היתה מוכנה לקראתנו וכך תוך שהיא מראה לנו את הדרך החוצה, להתרשם מהסביבה בקור אימים במשך 3/4 שעה, נותרנו המומים. לבסוף הגיעה גלינה שוב ובידה פנקס החשבוניות ודרשה את התשלום. כשניסינו להתמקח על הזכות לקבל הסברים על התהליך, לקבל אולי גם קצת ניירת לעיון וחתימה, אולי לדבר עם הרופא, משהו שיראה קצת על שקיפות של המקום מולנו,היא ניפנפה אותנו במילמול שהיינו אמורים לדבר על כל הדברים הללו עם הרופא בארץ, היא גם נעלבה באופן אישי והיא יכולה רק לספר על 5 בלסטוציטים בסך הכל. 2 להחזרה ו 3 להקפאה. שוב המומים המתנו לרופא שהיה די נחמד ואפילו ענה על שאלות בסגנון ליברמן משהו- נראה את העוברים במוניטור?- נייט ההחזרה תהיה תחת אולטראסאונד?- נייט מוכנים להחזרה?- דא ההחזרה בוצעה, לשביעות רצונו של הרופא בעיקר, גם הלבורנטית לא החליפה איתנו 2 מילים, אפילו לא לצורך זיהוי, טוב אבל מי היה שם חוץ מאיתנו? שכיבה של חצי שעה והופ על הרגליים. ביציאה שאלנו לגבי דגימת הדם שביקשנו מבעוד מועד, אפילו מבחנה מהארץ הבאנו איתנו, ואז הגרנד פינאלה של גלינה - "אוי אל תהרגו אותי אבל שכחתי לקחת את הדגימה מהתורמת", שכבר עזבה את המקום כמובן. המומים כבר אמרנו? יצאנו אל האוטו בחזרה לעיר עם הרגשה כללית שקנינו אומנם, אבל כנראה שחתול בשק. אז מה היה לנו - רירית יפייפיה ורמות הורמונים משבעי רצון בהחלט. ציפיות מהמקום שהיה ממש לא משביע רצון בלשון המעטה. זכר לאיש מלבדנו במקום בשל פגרת הפסחא הנוצרית, וכך גם לא ממש מישהו להחליף איתו מילה להחלפת רשמים. אחראית מקום מעופפת, שכשמחזירים אותה לקרקע לא ממש סימפטית או לכל הפחות מקצועית. תחושה כללית זוועתית. ביטא שלילית. רופא בארץ טוב לב, שלא ממש חושב שהיינו צריכים לחוות את זה כך,אך לא ממש מבין מה היה כ"כ נורא. והמון המון ספקות.... היתה או לא היתה תורמת?, זאת השאלה. עכשיו ציפייה להחזרה של המוקפאים לארץ, לראות אולי לא הכל היה עבודה בעיניים, למרות שממני ומיקרי את החוויה הזו אף אחד כבר לא ימחק. יכול להיות שאנחנו לא שועלי קרבות ותיקים ומשופשפים בנושא, אבל ממש לא חשבתי שיוצאים למלחמה. גם ככה כל הנושא טעון ורגיש, לחשוב לפחות שיעשו למעננו את המינימום, בהפרחת ספקות, מענה לשאלות,לא יודעת,לא נראה כבקשה מוגזמת, לא?. אני יודעת שדברים אלה שהעלתי הם החוויה האישית שלנו, והם לא מורידים מרמת ההצלחה של המסלול לגבי כלל האוכלוסיה, אבל אני גם יודעת שזה לא לא ריאלי לחשוב גם על כל המסחרה האופפת את הנושא, ומכאן ההיקש על סוג אחר של חויה כמו שאנחנו חווינו. יצא לי ארוך וכואב, מקווה שיגמר בטוב.......
וואאוו מצטערת מאוד לשמוע
אנחנו בוגרי זיגי בהצלחה רבה ואני ממש מצטערת לשמוע שאתם חזרתם עם חויה קשה כזו. אלינו הם היום נחמדים ולנו יש רק חוויות טובות משם לא יודעת מה קרה להם באותו יום . מקווה שיהיו לכם בשורות טובות מהמוקפאים ותשכחו את החוויה המעצבנת שעברתם. בשורות טובות
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה