בהמשך להוד' של ענבל164..

בהמשך להוד' של ענבל164..

כיוון שהגבתי מאוחר, וגם עבר עמוד זו תגובתי: במקרה או שלא במקרה הגעתי להודעתך דרך דף הבית של תפוז. לצערי, אני אחרי כמה וכמה נסיונות התאבדות. ואשפוז אחד, שמסתיים עוד שבוע. לא קראתי את כל השרשור אך קראתי חלקים ממנו. בהחלט מעניין אותי לדעת אם יהיה טוב יותר במקום אחר, אם הנשמה אכן תנוח בשלווה יותר.. אם וכאשר זה יצליח לי. אל דאגה אנשים, לא עושה זאת כרגע, ונכון לעכשיו אין לי כוונה.. רק מחשבות, כמו תמיד .. מחשבות..מחשבות.. מחשבות.. יכולה לאמר, שהמקום הזה של הרצון להתאבד, בא ממקום מאוד קשה וכואב.מתסכל וחוסר יכולת להביט הלאה בחיים. כאילו שדיי סבלתי.. ואין כבר את הכוחות או היכולת להמשיך יותר בחיי.. גם חוסר ההבנה מצד המשפחה, על הקושי שאני סוחבת בחיי היומיום, יכולה להוביל אותי למעשה שכזה, ולא אחת עשיתי זאת, ועדיין לא היתה הבנה. רק כעס ותסכול מצידם. אני יודעת שזה לא הפתרון, אבל עדיין לא למדתי פתרון אחר שיכול לשמש לי בשעת משבר. שבוע טוב
 
מחזקת את ידייך

אני חושבת שהפתרון הוא ע"י תחזוקה יומיומית של הנפש כדי לא להגיע למצב שאתה צולל לתוך משבר שממנו קשה לצאת. זה בערך כמו להשאיר את הראש מעל המים כל הזמן... לא לצלול... אם יש דרך לפרוק את כל מה שאת מרגישה פשוט תעשי את זה על בסיס יומי. אין על כתיבה... אפשר לכתוב שירים או סתם לכתוב מחשבות ולפרסם בלוג או להשאיר את המחשבות הכתובות לעצמך. לי זה עושה טוב וזה ביחד עם מוזיקה הציל חבר נפש שלי מלהגיע למקום הזה.
 
מנסה..

מנסה להעסיק את עצמי בדברים אחרים.. כותבת.. אבל לא ממש עוזר לי .. עדיין מרגישה רייקנות וכאב עצום כל כך. יש בלוג , אבל מזמן לא כתבתי שם.. אני גם מציירת, אבל לא תמיד זה עוזר. לפעמים תוך כדי ציור, אני חושבת איך לפגוע בעצמי אח"כ. תודה לך..
 
חשבתי על משהו...

אותו חבר נפש מקבל את אנרגיית החיים שלו כאשר הוא על הבמה. לא מספיק ליצור... צריך כנראה את האהבה של הסביבה שלך כדי להטעין את עצמך באנרגיות חיוביות שיובילו לאהבה עצמית. הציור הוא טיפול פסיכולוגי בפני עצמו אז זה די ברור איך זה שאחרי זה תרצי לפגוע בעצמך משום שאת מוציאה מעצמך מטענים לא פשוטים. אולי האפשרות לקבל הערכה, הכרה ובעיקר אהבה דרך היצירה שלך תוביל אותך לקבל קצת מאנרגיית החיים. אל תתאמצי לקבל את האהבה במקומות שקשה לקבל אותה. לכי בדיוק למקומות בהם את תזכי לאהבה בזכות עצמך. לפעמים אם תסכימי להיות "על הבמה" ולהציג את הציורים שלך ואת התחושות שלך בפני אחרים את תוכלי לעזור לאחרים במצבך. היכולת לעזור לאחרים היא אנרגיית חיים הכי טובה שיש. יצא לי ללמד חוגים לילדים ופתאם גיליתי את עצמי בתור ילדה בכמה מהם. אין יותר טוב מלטפל בעצמך דרך טיפול באחרים. כמו שינוקא אמר.... כנראה ששם כמו "כוכבת על הבמה" הוא המטרה... העבודה היא לא פשוטה... אבל אפשרית :)
 
חופשי..

הציור מוציא ממני המון רעל. והציורים שלי מתפרסמים ויתפרסמו בחוברות שעוסקות בפגיעה מינית. ואני גם רוצה לעשות תערוכה .. ולא לשמור את זה לעצמי. הקטע הוא , שאני מחפשת אהבה במקומות במשפחה שלי, ואין אותה . אז זה עוד יותר קשה, לא להתאמץ לקבל אותה מהם.. דווקא ממי שהכי צריך בעולם! ..אני כותבת לך, ופתאום זה מזכיר לי את האנשים שיוצאים מהארון.. שהם צריכים את ה-תמיכה מהמשפחה.. ואין להם. כל כך מסכנים ובודדים. תודה שאת כאן
 
מכירה את זה מעולה...

הכי קשה לא לקבל אהבה ותמיכה ממי שהכי צריכים - המשפחה... אנחנו מצפים בעיקר מההורים שלנו שיהיו שם בשבילינו ולפעמים הם לא מסוגלים וזה מכעיס.... פאק... הם ההורים שלנו והם יותר אינפנטיליים מאיתנו. זה כל כך חשוב שאת מפרסמת את הציורים שלך. תגשימי את הרצון שלך לעשות תערוכה. לא רק שאת תצאי מחוזקת מזה את תעזרי על הדרך לעוד אנשים שעברו התעללות. את תהווי עבורם דוגמא. חופשי זה כמו לצאת מהארון או בעצם לעבור כל משבר אחר... פתאם את לא מה שהמשפחה מצפה ממך להיות ואת הכי זקוקה לתמיכה שלהם וזה הכי עצוב בעולם כי למי נפנה אם לא לבשר ודם שלנו... אז זהו שלפעמים העזרה מגיעה ממקומות אחרים וזה בסדר. בכייף אני כאן
 
טנקס..

תודה שאת כאן.. מקווה שאמצא מקור תמיכה במקום אחר, כי מהמשפחה אני כבר לא מצפה לכלום.......
 
בבקשה ../images/Emo24.gif

אני קראתי שהטיפול שלך עומד להסתיים. אני יודעת שטיפול בלתי מסובסד הוא יקר ולכן באופן כללי קשה לאורך זמן להתמיד אבל את פשוט חייבת, בעזרת הפסיכולוגית שלך, למצוא מסגרת בה תוכלי להמשיך בטיפול. פוסט טראומה זה לכל החיים ועד שמרגישים שאפשר להתמודד עם הפגיעה הזו בכוחות עצמך צריכים את הגורמים הנכונים שיעזרו לך. תרגישי חופשייה לשתף
 
היי לך

הטיפול הפסיכו' שהייתי , לא עלה כסף, כי זה מטעם האשפוז שהייתי .. זה נגמר כי אני משתחררת שבוע הבא, וכי היא סיימה את ההתמחות שלה אתמול. לכן זה היה הפגישה האחרונה שלנו. דווקא הגבתי לזה אחרת ממה שחשבתי שאגיב. או שפשוט אני מדחיקה את זה. ביום א' יש לי פגישה במרכז לנפגעות, ושם אפגוש את המטפלת החדשה שלי. תודה רבה לך שבת שלום
 

ענבל164

New member
יקרה, טוב שהגעת אלינו לכאן

אני בטוחה שהאנשים היקרים כאן יוכלו לעזור לך מאוד מואר כאן ונותן תקווה לכולנו חבילות, חלקן קשות גם אני הייתי בתהום, אני מכירה אותה היטב, אף שלא היו לי נטיות אובדניות (פעם אחת, בעיצומו של התקף פניקה, שלא היה לי לאן לברוח כי ההורים של בעלי לשעבר ישבו בסלון, רציתי לקפוץ מהחלון). צריך למצוא את היכולת לבקש עזרה ואת המקום הנכון ביותר לקבל אותה בדיוק כמו שכתוב בחתימה שלך - להביא את היום נדמה לי שלעולם הרוחני יש תשובות מעניינות ומרתקות ובעיקר מדהימות שווה לנסות אל תלכי.
 
בתשובה לשאלתך..במסעה של הנפש

כלומר במסעה של הנשמה..הנפש עוערת ופוגשת הרבה דברים..יש עולמות טובים יותר ויש אפלים יותר..אך הבריחה "מהעבודה", זה הרוחנית, שעלייך לעשות כאן תגרור אחריה עוד ייסורים וקשיים בעולמןת מקבילים. ניתן להתחבר לכוח חזק כאן ועכשיו..מה שנשמע לי הרבה יותר עדיף..אם תרצי מסר שלחי לי את שמך שם אמך ותאריך לידה..(אפשר לתיבת המסרים..)
 
שלום בובה על במה.

ברצוני להתייחס לכינוי שלך...זה שבחרת לכנות עצמך בו.. אמנם גדול המחזאים כבר אמר העולם במה וכולנו שחקנים אך....יקירתי את הרבה יותר מכלי בידיו של במאי ההצגה... ואת יכולה ללמוד להיות הבמאית והשחקנית גם יחד.. יש בך רצון להיות בשליטה על סובבייך, אך את משיגה תשומת
באמצעות יצירת דאגה וחרדה בסביבתך, כשאלו מנסים להושיט לך ידם בדרכם שלהם את מפנה להם גבך.. יש בך כעס וקנאה על אחייך ואחיותייך..ואת מבלבלת בין רגשותייך לבין אלו שלהם. יש לך חברה מאוד טובה,ויש לך יחסים קרובים עם מספר אנשים..שהם מוערכים על ידך.. איך שאומרים, "משפחה לא בוחרים", אבל ביכולתך...ללמוד להפרד, ולהתנתק מהצורך באישורים ובאהבה מהמשפחה..ולקבלה היכן שתרצי..ובמשך הזמן אף תלמדי לקבל את מה שאימך יכולה לתת/ להעניק, ולא לצפות למה שאין ביכולתה לתת..משום שזה מי שהיא אביך הוא איש קשה ...גם עמו תתפייסי לבסוף..כעת הנכון הוא להתרחק.. בגילך..25, את יכולה למצוא מסגרת תומכת אחרת שאיננה ביתך..ולמדי מקצוע שקשור בעבודה עם ילדים, ביצירה ובעשיה חבל על האנרגיה שמושקעת במקומות שגויים, וברצון להתאים ולשנות דברים..יש דברים שעדיף ללמוד לקבל. מסגרת לימודים שמרוחקת מהבית נשמעת לי כמו הדבר הנכון..מקום שתוכלי לצאת לעבוד וללמוד..ולפגוש אנשים נחמדים בגילך...
 
........

יכולה לאמר שדיי קלעת בול. אבי היה בהחלט איש קשה, הוא נפטר לפני 9 שנים (עוד מעט). אני כרגע עובדת עם ילדים, פעמיים בשבוע.. ובעבר הייתי מטפלת שנתיים במעון. במה את עוסקת בחיי היומיום שלך? איך ידעת את כל הדברים הללו? (מעניין לדעת) תודה לך על התמיכה .
 
למעלה