את היית ידידתי עד ליום שבו אמרתי לך
את היית ידידתי עד ליום שבו אמרתי לך שאני אוהבת אותך. נכון, לא הצטיינת בידידותך, אבל היה לך מקום בלב בשבילי. חשבתי הרבה על האפשרות שזה לא היה, וכל מה שהיה זה חיוכי נימוס והרבה דמיון שלי, אבל זה לא נראה לי. אולי התפיסה החברתית שלי אינה מושלמת, אבל אני יודעת להבדיל בין מי שמחבב אותי, למי שאדיש כלפי. גם אם הוא אדיש מאוד מנומס. ואצלך היה מקום מכובד של רגש חיובי אלי וחיבה. לא היה הרבה, אבל מה שהיה היה חשוב לי, ואני הייתי צריכה להיות זו, שמחליטה אם נכון לי לוותר עליו. זאת זכותך לבחור את החברים שלך, אבל את עזבת רק בגלל הבנת שלי חשוב מאוד שתישארי. לא בגלל מי שאני, ולא בגלל משהו שעשיתי, רק בגלל משהו שהרגשתי. זכותך לנתק קשרים גם מטעמים שאינם רלוונטיים, אבל יכולת לתת מקום לכאב שלי, לכבד את הצורך שלי להבין ולברר, להיות רכה. לא לתת לי הרגשה שאני אונסת אותך ליחסים, או שאני לא בסדר בגלל שאני בכלל מתקשרת אליך שוב. תארי לעצמך שלא היה לי קל ליצור איתך קשר אחרי שנתיים של ניתוק, ועם ידיעה שאולי אתקל בחומה. ועשיתי את זה, לא כי אני חייבת שתהיי חברה שלי בכל מחיר. עשיתי את זה כי הייתי חייבת לפתוח את זה, גם אם זה על מנת לסגור. כי זה לא נסגר לי בפגישה האחרונה, שבה למעשה סילקת אותי מהשטח, אבל השארת אותי עם המון סימני שאלה. באמת לא ידעתי מה את מרגישה. באמת חשבתי שלמרות הכל, יש לך איזה-שהו מקום בלב בשבילי.
את היית ידידתי עד ליום שבו אמרתי לך שאני אוהבת אותך. נכון, לא הצטיינת בידידותך, אבל היה לך מקום בלב בשבילי. חשבתי הרבה על האפשרות שזה לא היה, וכל מה שהיה זה חיוכי נימוס והרבה דמיון שלי, אבל זה לא נראה לי. אולי התפיסה החברתית שלי אינה מושלמת, אבל אני יודעת להבדיל בין מי שמחבב אותי, למי שאדיש כלפי. גם אם הוא אדיש מאוד מנומס. ואצלך היה מקום מכובד של רגש חיובי אלי וחיבה. לא היה הרבה, אבל מה שהיה היה חשוב לי, ואני הייתי צריכה להיות זו, שמחליטה אם נכון לי לוותר עליו. זאת זכותך לבחור את החברים שלך, אבל את עזבת רק בגלל הבנת שלי חשוב מאוד שתישארי. לא בגלל מי שאני, ולא בגלל משהו שעשיתי, רק בגלל משהו שהרגשתי. זכותך לנתק קשרים גם מטעמים שאינם רלוונטיים, אבל יכולת לתת מקום לכאב שלי, לכבד את הצורך שלי להבין ולברר, להיות רכה. לא לתת לי הרגשה שאני אונסת אותך ליחסים, או שאני לא בסדר בגלל שאני בכלל מתקשרת אליך שוב. תארי לעצמך שלא היה לי קל ליצור איתך קשר אחרי שנתיים של ניתוק, ועם ידיעה שאולי אתקל בחומה. ועשיתי את זה, לא כי אני חייבת שתהיי חברה שלי בכל מחיר. עשיתי את זה כי הייתי חייבת לפתוח את זה, גם אם זה על מנת לסגור. כי זה לא נסגר לי בפגישה האחרונה, שבה למעשה סילקת אותי מהשטח, אבל השארת אותי עם המון סימני שאלה. באמת לא ידעתי מה את מרגישה. באמת חשבתי שלמרות הכל, יש לך איזה-שהו מקום בלב בשבילי.