אשתו של אבא שלי.

[k e n g a]

וואו, כמה דרישות

נראה לי שזו הדרך הבטוחה להחריף את מצב היחסים בין אשתו של האב ובנותיו. האשה, יחד עם האבא, הם המבוגרים האחראים בבית ותפקידם לקבוע את הכללים ולהציב גבולות (אני חוזרת על דברים שנאמרו פה רבות בפורום, ואני מסכימה איתם לחלוטין למרות שאני מצד "הילדים"). אף אחד לא חייב להכין לבנות את האוכל שהן אוהבות; כמובן שזו יכולה להיות דרך נעימה לגרום להן להרגיש שמתחשבים בהן, אבל לדעתי אין שום סיבה לעשות סלטות באוויר בשביל לרצות אותן. כנ"ל לגבי דמי כיס - אלו מותרות, ולא "זכות טבעית" כמו שילדים רבים נוטים לחשוב. ולכותבת ההודעה הראשונה - אני מציעה לנשום עמוק, לסדר לעצמכן רשימה של דברים שמפריעים לכן. אולי כדאי לעשות זאת לפי סדר החשיבות - למשל, בעיית הצפיפות וסידור החדרים בבית חשובה יותר מעניין האוכל שאין לכן גישה אליו (או להפך כמובן, לפי הרגשתכן). חשוב לזכור שרוב הסיכויים הם שלא כל הבקשות שלכן ייענו, ולכן שימו דגש על מה שחשוב לכן יותר - אי אפשר לנצח בהכל. עם הרשימה הזאת לכו לאבא שלכן (אם זה אפשרי, ואם השיחה לא תתדרדר להאשמות ודרישות, רצוי שגם אשתו תהיה נוכחת) ותסבירו מה מפריע לכן ומה אפשר לשנות כדי שהמצב בבית יהיה נעים יותר לכולם. זה דורש בגרות ונכונות להתפשר, אבל זה יכול לפתור הרבה מהבעיות. בהצלחה!

 

[מירנטו]

פקידת סעד

אני לא מכירה את הסיפור שלכן אבל לי נראה שפקידת סעד צריכה להתערב פה דחוף.פנו ליועצת בבית הספר היא תפנה אתכן ללשכת הרוחה.מזעזע אותי מה שאתן עוברות אבל רק גורם חיצוני יפתור את הבעיה.

 

[the blak angel]

אשתו של אבא שלי.

אני זקוקה לעזרתכם בקשר לאשתו של אבא שלי. אבא שלי התחתן לפני 4 חודשים,ואשתו פשוט ממררת לי ולאחותי את החיים,אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. היא ממררת לנו את החיים לאט אבל בטוח,בתחמנות,לא הכל בבת אחת. קודם,היא עברה עם הבת שלה לבית שלנו,שיש בו רק 4 חדרים.זאת אומרת שאני הייתי צריכה לתת את החדר שלי לבת שלה,ולעבור לחדר הקטן יחד עם אחותי.בגלל שהארון שלי בחדר הישן שלי,הייתי צריכה לתת אותו לבת שלה,ונשארתי בלי ארון. כל הכסף בבית נמצא בשליטתה,ואם אני או אחותי צריכות כסף,אבא שלנו שולח אותנו אליה,להתחנן שא-ו-ל-י יהיה לה מצב רוח טוב והיא תזרוק לנו כמה שקלים. עכשיו היא רוצה לעזוב את העיר שבה אנחנו גרים כבר 15 שנה,ולעבור לעיר אחרת. חשוב לציין שבית הספר שלי ושל אחותי נמצא כאן,אבל האם אכפת לה? בטח שלא. אנחנו נצטרך לנסוע באוטובוסים לבית הספר,נסיעה של חצי שעה,אם יש מזל. יש לי 2 כלבים,והיא רוצה לזרוק אחד מהם,כי "הבית ש-ה-י-א בחרה בלי גינה,והיא לא תסבול את הכלבים בבית ש-ל-ה". הבת שלה בפנימייה,ובאה רק כל שבועיים הביתה,אבל מה? היא בכל זאת חייבת חדר.החדר ש-ל-י. האישה הזאת מחביאה אוכל,היא פשוט לוקחת אוכל,שמה אותו בחדר ש-ל-ה ושל "אבא שלי" ונועלת את הדלת עם מפתח. היא שמה את כל הדברים בחדר שלה:אוכל,שמפו,נייר טואלט. דברים בסיסיים. היא הרשתה לעצמה,כשהיא עברה אלינו,לזרוק את הספות,המקרר,השולחן מחשב,המזנון-הכל. כדי לשים את הדברים שלה. יש לה את הטעם הכי מזעזע שראיתי בחיי.כשאני עוברת בסלון מדי פעם(אני משתדלת להימנע מכך,כדי לא לראות אותה) אני כמעט מקיאה מאיך שהוא נראה. חוץ מכל מה שאמרתי עכשיו,אם זה לא מספיק,אחותי לא יצאה לטיול השנתי ב-ג-ל-ל-ה,כי "אין לנו כסף לזה". אבל לבת שלה יש כסף,נכון? יש עוד כ"כ הרבה דברים,ואני לא יודעת איך להמשיך. היא גם עושה דברים כמו,למשל,כל שבוע היא מכינה אותו אוכל,דוחה,משהו שאמור להיראות כמו אורז,ורק כשהבת שלה מגיעה היא מכינה דברים נורמליים,וזה תמיד ככה,לא חד פעמי. ואבא שלי,האידיוט הזה,כ"כ מפחד להישאר לבד.הוא יודע שהיא מתנהגת אליי ואל אחותי כמו זבל,ושהיא שונאת אותנו מהיום הראשון,ובכל זאת לא אומר כלום.פשוט כלום.אני כ"כ מאוכזבת ממנו.אין לי מילים לתאר כמה. אפילו שהאישה הזאת לא פוגעת בי ובאחותי באופן פיזי,היא עושה עבודה נפלאה באופן נפשי. כשאנחנו אוכלות משהו,עוגייה נניח,היא קוראת לנו "חזירות". ואומרת ש"אנחנו לא יכולות לחסל את כל האוכל בבית,כי יש עוד אנשים". קולטים את החוצפה? כל החדר שלה מפוצץ באוכל:עוגיות,גרעינים,חטיפים,ואנחנו לא נוגעות בו,כי החדר נעול 24 שעות. אבל כשאנחנו לוקחות עוגייה אחת מסכנה,אנחנו חזירות. חוץ מזה שהיא אף פעם לא אומרת לבת שלה:תעשי כלים,תתלי כביסה,או משהו כזה.תמיד רק אני ואחותי. דיברנו עם אבא שלנו,אמרנו לו,הוא לא עושה כלום. אנחנו באמת כבר לא יודעות מה לעשות. לא רוצות לעזוב את העיר שגדלנו בה,לזרוק את הכלב שלנו,לחיות בצפיפות בבית שהיא עשתה אותו כ"כ זוועתי,ולעשות כל מה שהיא אומרת,לא. יש למישהו פיתרון? כי אני כבר באמת לא רואה דרך.

 

[י ו ס י פינקלשטיין]

ממש לא מתה עליה ... נכון ???

אבל בטרם אנסה ולהשיב יש לי כמה שאלות כמו למשל בנות כמה אתן [ את ואחותך ] , לאחר כמה זמן של "לבד" אבא הכיר אותה ובכלל שתפי אותנו אם תרצי כמובן בקשר ביניהם בעינייך. והעקר לא להרים ידיים . יום טוב יוסי

 

[maxima ושמנה@]

אני חושבת...........

שהייתי יוזמת שיחה עם אבא ואישתו..... מכינה מראש כתוב את כל מה שמפריע לי ואומרת להם מתחילת השיחה שזו שיחה שחשובה לי.....שחייב להמצא פתרון לבעיות הקיימות לדעת גם להתפשר...ולא להיות מקובע! להבין וגם אכן לראות שזה מגיע משני הצדדים.... ואז לראות מה הלאה.....להסביר לאבא שאומנם דיברתן איתו אך אתן לא יכולות להמשיך כך שחייב להיות שינוי ...אתן לא בכלא ובטח לא צריכות לחיות כך.