אולי טריגר
יקירה שלי, את מסוגלת. את לא יודעת אפילו כמה כוחות ותעצומות נפש יש בך. הם רק מתחבאים כרגע מהפחד שמא לא יצליחו לעמוד בעומס.
תאמיני לי! הייתי שם. אני עדיין שם לפעמים.
כשהתחלתי את הטיפול - בפגישה הראשונה נתקפתי סחרחורת איומה. הייתי בטוחה שאני עוד שנייה מתעלפת.
בפגישה השנייה - שוב נתקפתי סחרחורת. והתחלתי לחשוב ש"מה אני צריכה את הבולשיט הזה?"
הודעתי למטפלת שאני לא מעוניינת להמשיך את הטיפול. היא שאלה למה. ואני מצאתי את כל התירוצים האפשריים.
אמרתי לה שלא מסתדר לי כלכלית, שלא מסתדר לי מבחינת השעות בהן היא עובדת כי זה מאלץ אותי לצאת מוקדם מהעבודה - הכל מצאתי למה לא להמשיך.
היא לא ויתרה לי.
היא עשתה לי הנחה משמעותית, היא הגיעה במיוחד בשבילי אחרי הצהריים, ולא ויתרה.
ואז היתה לי הארה פתאום.
זה לא שאני לא רציתי להמשיך את הטיפול. אלא זה התת מודע שלי - שפחד. מנגנון ההגנה המעוות הזה שגורם לנו להדחיק הכל - לא רצה לתת לי לפתוח את התיבה הזו. המקוללת.
וכשהבנתי את זה - החלטתי שאני לא מוותרת! אני לא נכנעת יותר לתת מודע שלי שמנסה להסתיר ממני את מי שאני!
הלכתי אליה בהתמדה, כל שבוע. סבלתי מסחרחורות איומות בכל פגישה.
עד שהסחרחורות הלכו ופחתו. עד שראיתי בעיניי רוחי את אבא שלי קטן קטן, עד שיכולתי בעיני רוחי למחוץ אותו כמו ג'וק טורדני ודוחה.
היום כמעט ואין לי סחרחורות יותר. רק במקרים נדירים, או אם בטעות אני רואה אותו ברחוב.
וגם אז - זה חולף הרבה יותר מהר ובלי יותר מידי השפעה על המשך היום שלי.
הקב"ן לא מומחה לפגיעות מיניות כנראה. כך גם היועצת והקואצ'ר.
את חייבת לעצמך לפנות לטיפול מקצועי אצל מי שהתמקצע בתחום הספציפי הזה.
ממליצה לך בחום להתקשר לקו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, ולבקש מהן רשימת מטפלות מומלצות באיזור שלך. כך אני הגעתי למטפלת שלי, והיא הצילה את חיי! לא פחות.
תני לזה צ'אנס. בבקשה!
ואני כאן בשבילך. גם במסרים. מתי שרק תרצי ותזדקקי.
