בת ראש הכפר
New member
אני לא מבינה משהו
אני בקשר עם מישהו כמעט שבעה חודשים. בת 25 ובן 27. ארבעה וחצי חודשים ראשונים- נפלאים. מה זאת אומרת נפלאים? הוא מלא אהבה, משקיע, מפתיע, רומנטי, מלא שמות חיבה, נארגטי וכו' וכו'. לפני חודש וחצי חל שינוי שהתחלתי לחוש אותו מאוד מאוד לפני כחודש. הרגשתי שהוא מאופק יותר, מרוחק יותר, מביע פחות גילויי חיבה (סמס שנהג לשלוח לי, שמות חיבה..). עם זאת- ממשיכים להיפגש באינטנסיביות, לדבר בטלפון (אם כי שיחות פחות ארוכות מפעם ויותר דיווחיות- פחות על דברים עמוקים). בהתחלה חשבתי שזו ההתחלה של סופה של מערכת היחסים שלנו, שעוד רגע הוא בא ומודיע לי שזה כבר לא זה בשבילו. בגלל המועקה הרבה והתחושות האלו ייזמתי שיחה, שיתפתי אותו במה שאני מרגישה ושאלתי אותו האם אנחנו בסדר, האם הוא עוד מרגיש כפי שהרגיש בהתחלה, האם עוד אוהב אותי. הוא אמר שכן וכן וכן- שום דבר לא השתנה, מאוד אוהב אותי ומייחס את הריחוק הזה (שגם הוא הרגיש) לתקופה העמוסה שלו לעבודה, לשיגרה שאליה ייתכן נכנסנו ולכך שייתכן ויש הבדלים בין גברים לנשים בכל הדברים שהעלתי. הוא הבטיח כמובן לשים לב יותר לדברים הקטנים האלה (כמו סמסים) ולקח את כל האשמה של ההרגשה הרעה שלי, עליו. אבל.... למרות שכוונות הדברים לא השתנו. אין סמסמים במהלך היום, כפי שהיתי רגילה בעבר (והוא הרגיל אותי לכך, יש לציין) וגם שאר הדברים גם כן לא חזרו למסלולם. מה שקורה הוא שבגלל שהוא ככה, גם אני נכנסתי לסוג של אדישות ואין לי חק להשקיע, להפתיע ולסמס. לא בא לי שזה יהיה חד צדדי. כמו כן, בזכות זה שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי אני הרבה יותר רגועה ונינוחה ומבינה שפשוט ככה הוא עכשיו. השאלה שלי היא האם בחורים טבעם בהתחלה מאוד לחזר ולשים לב לכל הדברים האלו שאנחנו (או רובנו) הבחורות אוהבות, ואח"כ משהוא מרגיש בטוח מאוד ה"משימות" האלו כבר הופכות בעיניו לא מעניינות והוא לא מקדיש לכך שום מחשבה ותשומת לב. לא ברור לי למה אי אפשר להמשיך להיות כזה ,מחזר" כמו שהוא היה בארבעה החודשים הראשונים? אם אני יכולה לשלוח הודה באמצע היום ולהפתיע אותו עםם איחול נחמד- למה הוא לא יכול להמשיך בזה? ככה כל הגברים?
אני בקשר עם מישהו כמעט שבעה חודשים. בת 25 ובן 27. ארבעה וחצי חודשים ראשונים- נפלאים. מה זאת אומרת נפלאים? הוא מלא אהבה, משקיע, מפתיע, רומנטי, מלא שמות חיבה, נארגטי וכו' וכו'. לפני חודש וחצי חל שינוי שהתחלתי לחוש אותו מאוד מאוד לפני כחודש. הרגשתי שהוא מאופק יותר, מרוחק יותר, מביע פחות גילויי חיבה (סמס שנהג לשלוח לי, שמות חיבה..). עם זאת- ממשיכים להיפגש באינטנסיביות, לדבר בטלפון (אם כי שיחות פחות ארוכות מפעם ויותר דיווחיות- פחות על דברים עמוקים). בהתחלה חשבתי שזו ההתחלה של סופה של מערכת היחסים שלנו, שעוד רגע הוא בא ומודיע לי שזה כבר לא זה בשבילו. בגלל המועקה הרבה והתחושות האלו ייזמתי שיחה, שיתפתי אותו במה שאני מרגישה ושאלתי אותו האם אנחנו בסדר, האם הוא עוד מרגיש כפי שהרגיש בהתחלה, האם עוד אוהב אותי. הוא אמר שכן וכן וכן- שום דבר לא השתנה, מאוד אוהב אותי ומייחס את הריחוק הזה (שגם הוא הרגיש) לתקופה העמוסה שלו לעבודה, לשיגרה שאליה ייתכן נכנסנו ולכך שייתכן ויש הבדלים בין גברים לנשים בכל הדברים שהעלתי. הוא הבטיח כמובן לשים לב יותר לדברים הקטנים האלה (כמו סמסים) ולקח את כל האשמה של ההרגשה הרעה שלי, עליו. אבל.... למרות שכוונות הדברים לא השתנו. אין סמסמים במהלך היום, כפי שהיתי רגילה בעבר (והוא הרגיל אותי לכך, יש לציין) וגם שאר הדברים גם כן לא חזרו למסלולם. מה שקורה הוא שבגלל שהוא ככה, גם אני נכנסתי לסוג של אדישות ואין לי חק להשקיע, להפתיע ולסמס. לא בא לי שזה יהיה חד צדדי. כמו כן, בזכות זה שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי אני הרבה יותר רגועה ונינוחה ומבינה שפשוט ככה הוא עכשיו. השאלה שלי היא האם בחורים טבעם בהתחלה מאוד לחזר ולשים לב לכל הדברים האלו שאנחנו (או רובנו) הבחורות אוהבות, ואח"כ משהוא מרגיש בטוח מאוד ה"משימות" האלו כבר הופכות בעיניו לא מעניינות והוא לא מקדיש לכך שום מחשבה ותשומת לב. לא ברור לי למה אי אפשר להמשיך להיות כזה ,מחזר" כמו שהוא היה בארבעה החודשים הראשונים? אם אני יכולה לשלוח הודה באמצע היום ולהפתיע אותו עםם איחול נחמד- למה הוא לא יכול להמשיך בזה? ככה כל הגברים?
לדעתי,אם את מחפשת שובר שגרה אז תעשו דברים מיוחדים,כמו טיול ,ספא,רכיבה על סוסים,פיקניק בטבע.. או דברים אחרים שלא מהווים אורח חיים עבורכם. אני חושבת שאם את תזמי קצת אולי זה ידרבן אותו גם לעשות זאת. לפעמים באמת נכנעים ללחץ בחיים,לעבודה לימודים ושוכחים כמה זה כיף לעשות דברים עבור השני. בהצלחה