אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי
(אני כותבת מיוזר של אח שלי) הסיפור: לפני שבוע, הייתי במועדון ושם רקדתי עם מישהו שהכרתי..דבר הוביל לדבר והתנשקנו.. יומיים אחרי זה, החבר'ה עשו על האש, והחלטנו להפגש לפני לשתות קפה איפשהו.. באתי בראש שאני אומרת לו שזאת הייתה טעות, וזרמתי במסיבה והיה לי כיף, אבל לא באתי למסיבה כדי לצאת עם קשר..אבל היה ממש נחמד בבית קפה, השיחה זרמה, ובסוף התיישבנו על מדרגות ליד ודיברנו על העתיד.. הוא אמר שזה אף פעם לא קרה לו, ומאז המסיבה הוא לא מפסיק לחשוב עליי, ושהוא ממש רוצה לנסות ולראות מה יקרה.. לא ידעתי מה להגיד לו, ואמרתי שאני לא יודעת, כשבתוך תוכי אני כבר לא סגורה על ההחלטה שעשיתי לפני שבאתי לבית קפה. אז אמרתי לו שאני באמת לא יודעת, ואפשר לנסות ולראות..וקבענו לטייל ביום שבת הזה.. מאז, פגשתי אותו עוד פעמיים, גם במסגרת של חברים, ובכל פעם לא התנהגנו כמו זוג או משהו כזה, יש מבטים פה ושם, ומדי פעם אנחנו מתיישבים אחד ליד השני ומדברים טיפה, פשוט כי לא נעים לנו מהחברים. חוץ מהמפגשים, אנחנו מתכתבים ב-SMS כל הזמן, והיו לנו 2-3 שיחות בטלפון.. (האחרונה הייתה ממש טובה). הבעיה היא-אף פעם לא נכנסתי לקשר רציני, וגם הוא לא..אני לא יודעת מה לעשות, כי אני לא רוצה לשחק בו-אבל אני לא יודעת אם אני רוצה לצאת איתו או לו..יש המון דברים חיוביים בו, אבל אני פשוט לא מרגישה פרפרים.. אני מרגישה כאילו אני מנסה לכפות על עצמי להרגיש משהו אליו, כי אני רוצה שזה יצליח..אני מרגישה שהוא נפתח אליי הרבה יותר מאשר שאני נפתחת אליו (גם מבחינת הדברים שאומרים-למשל אין לו בעיה לומר לי שהוא אוהב לשמוע את הקול שלי או שאני מדהימה..ואני לא מסוגלת להגיד לו שום דבר כזה..) וכן..כל זה תוך שבוע.. למישהו יש אולי איזשהן הצעות, או יותר נכון-הארות? אני חייבת שמישהו יתן לי זווית ראיה אחרת או יאיר את עיניי..כי נראה לי שאני מפספסת כאן משהו..
(אני כותבת מיוזר של אח שלי) הסיפור: לפני שבוע, הייתי במועדון ושם רקדתי עם מישהו שהכרתי..דבר הוביל לדבר והתנשקנו.. יומיים אחרי זה, החבר'ה עשו על האש, והחלטנו להפגש לפני לשתות קפה איפשהו.. באתי בראש שאני אומרת לו שזאת הייתה טעות, וזרמתי במסיבה והיה לי כיף, אבל לא באתי למסיבה כדי לצאת עם קשר..אבל היה ממש נחמד בבית קפה, השיחה זרמה, ובסוף התיישבנו על מדרגות ליד ודיברנו על העתיד.. הוא אמר שזה אף פעם לא קרה לו, ומאז המסיבה הוא לא מפסיק לחשוב עליי, ושהוא ממש רוצה לנסות ולראות מה יקרה.. לא ידעתי מה להגיד לו, ואמרתי שאני לא יודעת, כשבתוך תוכי אני כבר לא סגורה על ההחלטה שעשיתי לפני שבאתי לבית קפה. אז אמרתי לו שאני באמת לא יודעת, ואפשר לנסות ולראות..וקבענו לטייל ביום שבת הזה.. מאז, פגשתי אותו עוד פעמיים, גם במסגרת של חברים, ובכל פעם לא התנהגנו כמו זוג או משהו כזה, יש מבטים פה ושם, ומדי פעם אנחנו מתיישבים אחד ליד השני ומדברים טיפה, פשוט כי לא נעים לנו מהחברים. חוץ מהמפגשים, אנחנו מתכתבים ב-SMS כל הזמן, והיו לנו 2-3 שיחות בטלפון.. (האחרונה הייתה ממש טובה). הבעיה היא-אף פעם לא נכנסתי לקשר רציני, וגם הוא לא..אני לא יודעת מה לעשות, כי אני לא רוצה לשחק בו-אבל אני לא יודעת אם אני רוצה לצאת איתו או לו..יש המון דברים חיוביים בו, אבל אני פשוט לא מרגישה פרפרים.. אני מרגישה כאילו אני מנסה לכפות על עצמי להרגיש משהו אליו, כי אני רוצה שזה יצליח..אני מרגישה שהוא נפתח אליי הרבה יותר מאשר שאני נפתחת אליו (גם מבחינת הדברים שאומרים-למשל אין לו בעיה לומר לי שהוא אוהב לשמוע את הקול שלי או שאני מדהימה..ואני לא מסוגלת להגיד לו שום דבר כזה..) וכן..כל זה תוך שבוע.. למישהו יש אולי איזשהן הצעות, או יותר נכון-הארות? אני חייבת שמישהו יתן לי זווית ראיה אחרת או יאיר את עיניי..כי נראה לי שאני מפספסת כאן משהו..