אני כועסת

[מיקימק]

אני כועסת

הנה עכשיו אני מוציאה את זה חודש וחצי אחרי האזכרה, אבל גם זה משהו. פתאום זה בא לי ככה בדרך לעבודה, חשבתי על הדברים, בכיתי והחלטתי לשתף. אמא של היתה אישה מדהימה, באמת משכמה ומעלה. גם כשהיא היתה בחיים ובריאה הייתי כל כך גאה להיות הבת שלה. היא באמת היתה אישיות. היו לה המון חברות, הבית שלנו תמיד שקק חיים. חברות מכל מני תקופות בחיים - מבי"ס, מהעבודה, מיחסי שכנות מטיולים. החברות מבי"ס היו חברות 40 שנה!!! והנה באזכרה השלישית לאמא שלי, לפני כחודש וחצי הן לא הגיעו. השארתי להן הודעה עם הפרטים וטלפון שלי והן אפילו לא חזרו להודיע לי אם כן או לא, פשוט לא הגיעו. לאחר שבועיים משהי מהן התקשרה ואמרה שהיא מצטערת, הם ישבו שבעה על קרובת משפחה. אוקיי, אבל למה לא להודיע לי, השארתי הודעה לעוד חברה, הן בטוח דברו ביניהן. למה לא להתקשר ולהודיע שהן לא באות??? 40 שנות חברות. הן מכירות את אמא שלי מצויין, הן יודעות שהיא לא הייתה נוהגת כך. אז החלטתי, יותר אני לא מודיעה לאנשים, גם ככה זה קשה לי להתקשר ולהודיע דבר כזה, זה עדיין לא נתפס במקום כלשהו. ושמתי לב שבעצם מי שחשוב לו מתעדכן בעצמו, אני אפילו לא צריכה להודיע לו. אז זהו, שהן יתמודדו עם היחס הזה, הן היו חברות טובות 40 שנה. אני את שלי עשיתי.....

 

[אשבל1]

מבינה מאוד את הכעס שלך

ויחד עם זה אני חושבת שהגעת למסקנה הנכונה, גם אצלי זה "התגלגל" באותה הצורה. דבר נוסף שאני רוצה להגיד הוא שהרבה פעמים אנשים זוכרים אדם יקר גם אם הם לא מגיעים לאזכרה, לכל אדם יש את הדרך שלו להתמודד, אבל בהחלט מבינה את האכזבה שלך.

 

[ORITI61]

צודקת

את שלך עשית אבל מה שמיקמק כתבה נכון לפעמים גם אם הם לא מגיעים הם זוכרים בדרך שלהם. גם אצלי בשנתיים הראשונות לא רק שהן היו מגיעות לאזכרה הן גם היו איתי בקשר והיום כבר 5 שנים אין לי מושג מה איתן... חבל על הכעס...

 

[כנפיים לבנות]

מיקימק...

מבינה את הכעס שלך... מתארת לי כמה זה קשה ומעצבן.. את צודקת, מי שחשוב לו מתעדכן בעצמו... ועם כל הצער והכאב שבזה, אין הרבה מה לעשות... חוץ מלשנות את הזוית ראיה.. נראה לי שיש לך מספיק להתמודד גם בלי לבזבז על זה אנרגיות... באופן אישי אני יכולה לומר לך שאני לא זוכרת חברה אחת שלה.. תמיד באזכרות זה היה רק אבא אחים שלי ואני.. הכי הרבה סבא סבתא ודודה שלי (מהצד של אבא.. אפילו לא מהצד של אמא..) ויכול להיות שהגיעו יותר אנשים בהתחלה אבל אני כמובן לא יכולה לזכור... יש גם אנשים שלא הולכים לאזכרות של הקרובים שלהם.. כל אחד בוחר את הדרך שלו להתמודד.. וזה שהן לא הגיעו לא בהכרח אומר שהן לא זוכרות או שהחברות של 40 שנה לא הייתה חשובה להן... אני שמחה שהוצאת את זה... בשביל זה אנחנו כאן...

 

[מיקימק]

אני לא חושבת שהן לא זוכרות אותה

הן גם לא חייבות להגיע לאזכרות שלה. אבל אני כועסת שהן לא חזרו לפחות להודעה שלי. אין לי שום בעיה עם זה שקשה להן להגיע, או אפילו סתם לא מסתדר. אבל רק שיחזרו אליי, שיראו שהן עדיין זוכרות בדרך שלהן, שלא ייתעלמו ממני.....

 

[fox28]

תגובתי

מסכימה עם מה שכתבת- שהן היו צריכות לומר לך אם הם באות או לו. נראה לי נימוס מינימלי להרים טלפון גם אם הן לא באות. אבל את בהחלט עשית את שלך אמי ז"ל נפטרה לפני 6 שנים. בהלוויה היו המון אנשים כולל חברות מהעבודה וחברות שהיו לה במהלך השנים במלאת שנה חלקן באו וחלקן לא. במהלך השנים שעברו , פרט לחברה טובה שזוכרת את מועד האזכרה ובאה, אף אחת מחברותיה לא מגיעה! החל מהאזכרה במלאת שנתיים למותה האזכרות שעשינו היו יותר מצומצמות (רק המנשפחה +חברה אחת). אבי אמנם לא הודיע להן אבל מחברות טובות הייתי מצפה לזכור את מועד הפטירה. כולן נעלמו מחיינו ואמי נשכחה מלבן. עצוב וכואב ישנו עוד זוג חברים שהיה עם אמי ביום פטירתה והם זוכרים ומגיעים לאזכרות במידה והם יכולים. אלה בעיני חברים אמיתיים ולא כאלו שאחרי ההלויה נעלמים מן האופק. מיכל

 

[אשבל1]

את צודקת

לא מזמן היה כאן שירשור על ציפיות.... קראת במקרה?

 

[סְקָאלִי]

לינק לשרשור

כאן

 

[מילימילי]

למיקמיק שלום

אל תתאכזבי חבל על האנרגיות השליליות אולי הן לא יכלו להגיע מסיבות מוצדקות ואולי יש כאלה שקשה להן מאזכרות כלומר לא יודעות להתמודד וקשה להם בסיטואציות שכאלה לא כדאי לשפוט אף אחד הרי את לא יודעת מה על ליבם האם השארת במענה הקולי בקשה לחזור אלייך? ובנוסף לא תמיד מי שחשוב לו מתעדכן מסיבות שונות וזה לא אומר שפחות חשוב לו

 

[סְקָאלִי]

מיקימק ...

מבינה אותך כל כך. את הכעס, את העלבון. ממש צורב. אני מכירה את זה לצערי עוד מימי המחלה של אימי. פשוט מדהים איך שאדם שהיה כל כך שם תמיד בשביל אחרים, ננטש ברגע הקושי שלו. משפחה, חברים, אפילו אח ואחות. מסתבר שלאנשים לא כל כך נוח להיות במקומות שלא נעים בהם. זה אומר ביקור בבתי חולים, באזכרות, ואפילו בשמירת קשר עם המשפחה אח"כ. פעם הייתי מלאת כעסים כלפי המשפחה, היום אני משתדלת לא לעסוק בזה. מסיבות אגואיסטיות ... לעלות לקבר כמובן שאני לא מצפה מהם, אם לבוא לבקר בבית חולים הכביד עליהם, אז על אחת כמה וכמה. וזה עצוב לי שהם לא באים לאזכרות, אבל השלמתי עם זה. היה הרבה יותר טוב לו ביקרו אותה כשהייתה יכולה לפחות להרויח מזה כמה דקות של קורת רוח ... מה שכן, אני יודעת שזה מאוד סובייקטיבי כשזה רלוונטי לך. אני מניחה שגם אני לא תמיד נותנת את מלוא תשומת הלב לאנשים אחרים כפי שהם מצפים. אולי יכולתי ללכת פעם שניה לניחום אבלים אצל דודה שהתאלמנה, אולי יכולתי לשמור יותר על קשר בין לבין ... נקודה למחשבה גם בשבילי. שולחת לך חיבוק, ושמחה שהרגשת חופשי לפרק פה את הרגשות בפורום. אנחנו כאן בשבילך ...

 

[ענתי44]

" כולם נשא הרוח כולם סחף האור"

מחר יקירה זה 17 שנה למותו הפתאומי של אבא שלי, מסרטן.( תןך 10 מאז שגילו). אבא שלי היה איש משפחה עם מלא חברים. הבית של הוריי היה תמיד פתוח בפני כל רעב. ובעיקר הלב. היו הרבה אבלים איתנו בשנה הראשונה ( והיו גם כאלו שעברו מדרכה כשראו אותי כאילו אני מחלה מדבקת), ואז נעלמו כולם כמעט. אמא שלי מאוד כאבה את זה. אבל לבסוף השלמנו עם זה. האזכרה היתה מאז ועד היום אירוע צנוע ומשפחתי.ולא תמיד היה מניין לקדיש. האיש שרק נתן מעצמו נשכח כלא היה. ואז לפני כשנתיים אמא שלי חלתה באלצהיימר ועברה נוסף לכל הצרות אירוע מוחי שהשאיר אותה על כסא גלגלים. ושוב אותו סיפור, כולם נעלמו. כמעט כולם.ויש לי לא פעם כעסים על כך. ואני לא פעם בוכה מחדש. למשל במוצאי כיפור האחרון, כשלקחתי את אמא לבית הכנסת לשמוע שופר הרוב המוחלט של מכרותיה וידידותיה, שעדיין צמו לכפר חטאיהן, סובבו לה ראש והתעלמו מאיתנו. כן אני מודה. בכיתי. אמא כבר לא מבינה את זה ולא נפגעת אבל אני כן. אז בראש אני מבינה שזה אנושי, ויש הרבה אנשים שלא יודעים איך להתמודד עם מצבים של חולי או אבל. ותחשבי על זה שבבית ספר אנחנו לומדים שפות, ומחשבים וכל מיני דברים חשובים רק לא איך להתמודד עם מצבים כאלו. החברות של אמא זוכרות אותה כמו שהיתה ולא רוצים לקחת חלק בגוף המוכר אבל החולה. וחברותיה של אמא שלך זוכרות ולטובה את אמא אבל , כל אחת מסיבותיה,העדיפה לא להגיע לאזכרה ויתכן שמחוסר נימוס לא טרחו להודיע לך ויתכן כי לא היה להן נעים ממך. וכמו שאת כתבת, את את שלך עשית. ואם הן ירצו לבוא לאזכרות הבאות שיצרו איתכם קשר. שולחת לך חיבוק .