אני ואלהים
כל חיי ניסיתי לשלב ולגשר בין היותי אדם דתי, שומר מצוות ומאמין (לא אותו דבר) ובין המשיכה שלי לגברים. ניסיתי לעשות זאת במגוון דרכים במהלך השנים, ומי שקרא את הבלוג שלי אחורה אולי ראה הדים לחלק מן הדרכים הללו. בזמן האחרון התחלתי לחשוב ביתר רצינות על היחס בין אלוהים והומוסקסואליות. הנותנים היבשים הם אלו: 1. בתורה כתוב שמשכב זכר אסור ועונשו מות. 2. אני הנני בעל נטיה מינית (ונפשית) לגברים. שני נתונים בסיסיים אלו סותרים, כך שניתן להסתכל על המצב בשתי דרכים שאני מכיר: דרך א' – הדרך הדתית אלוהים אמר, או לפחות, כך פרשני הדת מפרשים את האמירה זו, שנטיה הומוסקסואלית היא פסולה (ונקטתי בלשון עדינה). לפיכך מה שעל אדם כמוני לעשות הוא להלחם בנטיה הזו (המשיכה לגברים) ולבטל אותה עד שיוכל לקיים את חייו מבלי לכלול בתוכם גברים כמושא זוגי. פה בפורום, נוקטים בגישה הזו נחמן, נאור ועוד רבים וטובים (ע"פ הבנתי). דרך ב' – הדרך החילונית אדם שנולד בתור הומוסקסואל אינו יכול לשנות את נטייתו המינית. לפיכך אם אלוהים, או פרשניו, אומרים שעל אדם לשנות את נטייתו המינית אלוהים לא יכול להיות אמיתי (אלוהים לא קיים) או שהוא משחק במין משחק התעללות אכזרי (אלוהים לא אוהב אותנו). לפיכך מה שעל אדם כמוני לעשות הוא לעזוב את הדת. הגישה של דנידין, פורטי ובאופן מעט קיצוני יותר, קוניטו (שוב, ע"פ הבנתי את דבריהם). במהלך כל חיי, עד לפני כשנה, נקטתי בגישה הראשונה. יישמתי את ההנחיה ההלכתית של הדחקת הנטיה והתיישרות לפי הקהילה הדתית. בתהליך שעובר עלי מאז, הפנמתי את זה שהנטיה שלי היא איננה דבר שניתן להתעלם ממנו ולהדחיק אותו. ובוודאי, מנסיוני האישי, איננה ניתנת לשינוי. וכן אני מגיע לבעיה. כי מסתבר שאני הולך ועוזב את דרך א' ומחפש נואשות אחר דרך אחרת על מנת שלא אצטרך לנקוט בדרך ב'. למישהו יש רעיון?
כל חיי ניסיתי לשלב ולגשר בין היותי אדם דתי, שומר מצוות ומאמין (לא אותו דבר) ובין המשיכה שלי לגברים. ניסיתי לעשות זאת במגוון דרכים במהלך השנים, ומי שקרא את הבלוג שלי אחורה אולי ראה הדים לחלק מן הדרכים הללו. בזמן האחרון התחלתי לחשוב ביתר רצינות על היחס בין אלוהים והומוסקסואליות. הנותנים היבשים הם אלו: 1. בתורה כתוב שמשכב זכר אסור ועונשו מות. 2. אני הנני בעל נטיה מינית (ונפשית) לגברים. שני נתונים בסיסיים אלו סותרים, כך שניתן להסתכל על המצב בשתי דרכים שאני מכיר: דרך א' – הדרך הדתית אלוהים אמר, או לפחות, כך פרשני הדת מפרשים את האמירה זו, שנטיה הומוסקסואלית היא פסולה (ונקטתי בלשון עדינה). לפיכך מה שעל אדם כמוני לעשות הוא להלחם בנטיה הזו (המשיכה לגברים) ולבטל אותה עד שיוכל לקיים את חייו מבלי לכלול בתוכם גברים כמושא זוגי. פה בפורום, נוקטים בגישה הזו נחמן, נאור ועוד רבים וטובים (ע"פ הבנתי). דרך ב' – הדרך החילונית אדם שנולד בתור הומוסקסואל אינו יכול לשנות את נטייתו המינית. לפיכך אם אלוהים, או פרשניו, אומרים שעל אדם לשנות את נטייתו המינית אלוהים לא יכול להיות אמיתי (אלוהים לא קיים) או שהוא משחק במין משחק התעללות אכזרי (אלוהים לא אוהב אותנו). לפיכך מה שעל אדם כמוני לעשות הוא לעזוב את הדת. הגישה של דנידין, פורטי ובאופן מעט קיצוני יותר, קוניטו (שוב, ע"פ הבנתי את דבריהם). במהלך כל חיי, עד לפני כשנה, נקטתי בגישה הראשונה. יישמתי את ההנחיה ההלכתית של הדחקת הנטיה והתיישרות לפי הקהילה הדתית. בתהליך שעובר עלי מאז, הפנמתי את זה שהנטיה שלי היא איננה דבר שניתן להתעלם ממנו ולהדחיק אותו. ובוודאי, מנסיוני האישי, איננה ניתנת לשינוי. וכן אני מגיע לבעיה. כי מסתבר שאני הולך ועוזב את דרך א' ומחפש נואשות אחר דרך אחרת על מנת שלא אצטרך לנקוט בדרך ב'. למישהו יש רעיון?