אנחנו נוסעות היום ברכבת - ארוך|זהיר
להורי שגרים בצפון. יש סוף שבוע ארוך - לים יש חופש מהמעון ביום א'. נזכרתי, שהפעם האחרונה שנסעתי ברכבת היתה כשנשלחתי על ידי הרופא לבית החולים לעשות זירוז לידה בסוף שבוע 42. אז החלטתי לנסוע ללדת ליד הורים שלי כדי שאוכל לשהות שם אחרי הלידה. את האוטו המקרטע השארתי בבית מחשש להיתקע איתו באמצע הדרך והלכתי על בטוח - רכבת. איזה נסיעה הזויה זאת היתה. השעה היתה סביבות שמונה בערב כשהרכבת נעצרה באמצע שום מקום ואז הכרוז הודיע: "עקב תאונה שאירעה בין הקריות לעכו, אנו חוזרים לתחנת קרית מוצקין ושם יחכו אוטובוסים של אגד להמשך הנסיעה". מסתבר ששני אנשים נשכבו על הפסים והחליטו להתאבד דווקא כשאני מתחילה לקבל צירים. אז חזרנו לתחנה, חיכינו לאוטובוסים שלא באו וכשכבר רציתי להתקשר שיבואו לקחת אותי, הודיע הכרוז שאפשר לחזור לרכבת כי ממשיכים בנסיעה. טוב, כולם עולים לרכבת, מתחילים בנסיעה ושוב נעצרים באמצע והכרוז מודיע: "הנהלת הרכבת מצטערת להודיע שאנו חוזרים שוב לתחנת מוצקין מכיוון שהמשטרה לא מאפשרת מעבר". התחלתי לבכות. התחילו כבר הצירים והרכבת עומדת במקום בלי גישה כך שאפילו אמבולנס לא יכול להגיע וחושך מוחלט. חסרת אונים, פשוט ישבתי ובכיתי. כך התארכה לה נסיעה של 20 דקות לשעתיים ארוכות. לבית החולים הגעתי רק בשעה עשר בלילה עם צירים וילדתי לאחר יומיים. סיוט. מקווה שהיום לא יהיו תקלות משום סוג. לים זו נסיעה ראשונה ברכבת.
להורי שגרים בצפון. יש סוף שבוע ארוך - לים יש חופש מהמעון ביום א'. נזכרתי, שהפעם האחרונה שנסעתי ברכבת היתה כשנשלחתי על ידי הרופא לבית החולים לעשות זירוז לידה בסוף שבוע 42. אז החלטתי לנסוע ללדת ליד הורים שלי כדי שאוכל לשהות שם אחרי הלידה. את האוטו המקרטע השארתי בבית מחשש להיתקע איתו באמצע הדרך והלכתי על בטוח - רכבת. איזה נסיעה הזויה זאת היתה. השעה היתה סביבות שמונה בערב כשהרכבת נעצרה באמצע שום מקום ואז הכרוז הודיע: "עקב תאונה שאירעה בין הקריות לעכו, אנו חוזרים לתחנת קרית מוצקין ושם יחכו אוטובוסים של אגד להמשך הנסיעה". מסתבר ששני אנשים נשכבו על הפסים והחליטו להתאבד דווקא כשאני מתחילה לקבל צירים. אז חזרנו לתחנה, חיכינו לאוטובוסים שלא באו וכשכבר רציתי להתקשר שיבואו לקחת אותי, הודיע הכרוז שאפשר לחזור לרכבת כי ממשיכים בנסיעה. טוב, כולם עולים לרכבת, מתחילים בנסיעה ושוב נעצרים באמצע והכרוז מודיע: "הנהלת הרכבת מצטערת להודיע שאנו חוזרים שוב לתחנת מוצקין מכיוון שהמשטרה לא מאפשרת מעבר". התחלתי לבכות. התחילו כבר הצירים והרכבת עומדת במקום בלי גישה כך שאפילו אמבולנס לא יכול להגיע וחושך מוחלט. חסרת אונים, פשוט ישבתי ובכיתי. כך התארכה לה נסיעה של 20 דקות לשעתיים ארוכות. לבית החולים הגעתי רק בשעה עשר בלילה עם צירים וילדתי לאחר יומיים. סיוט. מקווה שהיום לא יהיו תקלות משום סוג. לים זו נסיעה ראשונה ברכבת.
