אמא

0ncem0re

New member
אמא

אמא... פעם, אחרי שהייתי נרגעת מהמריבות שלנו, הייתי נאכלת מבפנים. היו לי ייסורי מצפון, הייתי מרגישה אשמה, רעה, דפוקה... פעם, אחרי שהיינו רבות והייתי שומעת את המילה –אמא- היו לי דמעות בעיניים. היום, כבר לא. היום אני סתם בוכה ובוכה ולא מרגישה כלפייך יותר מידי אהבה. המון כעס... זה כן. אני לא מבינה מה לא בסדר אצלי. מה כל כך דפוק בי שאת כל כך שונאת אותי, שרק המראה שלי עושה לך בחילה... אני נזכרת בכל אותם פעמים שניסיתי להתאבד. כל פעם כזאת היתה אחרי מריבה איתך. כל התמוטטות שלי היתה אחרי אחת מהמלחמות שלנו. את, זאת שנתנה לי "חיים" את היחידה בעולם הזה שהצליחה לגרום לי לרצות להתאבד. לא לחיות יותר. אין לי שקט בראש. אין לי מנוחה בלב. אני רעה, אני יודעת. עשיתי טעויות איומות. לפעמים אני מרגישה שאני רוצה להרביץ לך. בדמיוני אני עושה את זה. את מוציאה ממני כל כך הרבה תסכול, וכעס, ועצבים על הכל! אני לא בסדר, אני יודעת. הייתי יכולה להתאפק. הייתי יכולה לא לענות. אבל אמא, נראה לי שאני שונאת אותך בחזרה. את לא יכולה לעשות לי את זה יותר!!! את לוקחת לי את אמא שלי. למה דווקא אני? גם לא אבא... גם לא אמא... ועכשיו גם אח שלי... מה את רוצה ממני???????? מה עשיתי לך כל כך רע??? זה רק כסף אמא!!! אני נשבעת שאחזיר את כל מה שנתת לי. בכל מחיר שלא יהיה. הלוואי שהיה לי יותר לתת לך. אני מתביישת בעצמי, את לא יודעת את זה??? תפסיקי לדרוך עלי כמו על ג'וק ועוד לסובב את הנעל על הגופה המרוטשת שלי. זה כואב ליייייייייייייייייייייי. נמאס לי!! את לא רואה שאני מתה פה לאט? אני מבינה שהדבר היחידי שאני יכולה לעשות בשביל שתינו זה לעזוב. לעוף מפה ולצמצם את הקשר שלנו אחת עם השניה. הלוואי שהייתי יכולה לעשות את זה עכשיו. בשניה הזאת. להעלם. לא להיות פה כשתחזרי. אבל שתינו יודעות בדיוק למה זה לא אפשרי.. לא כרגע בכל אופן. עשיתי טעויות. אני אוכלת את עצמי ואת יודעת את זה. את רואה איך אני מסתגרת בתוך עצמי ומתנתקת מכולם לאט לאט ואותך רק מעניין הכסף שאני חייבת לך. אני כל כך מתביישת בעצמי. עזרת לי המון מבחינה כספית. אבל על כל שקל ושקל אני אוכלת את החרא שאת מאכילה אותי. על כל שקל ושקל אני משלמת בדמעות, בלהרגיש תסכול, בלהרגיש כזאת קטנה ולא שווה מול העולם. כל שקל שניתן לי ממך מחק חלק ממני. על כל אגורה שחוקה שנתת לי את שוחקת לי את הנשמה. תודה שעזרת... חבל שזה לא היה בלב שלם. אני כל היום שומעת אותך אומרת שאני לא שווה כלום, שגם את זה לא עשיתי כמו שצריך, וגם פה אני לא עוזרת, ושם אני מקלקלת... שאני דפוקה ומטומטמת וחרא של בן אדם. הקול שלך מהדהד לי בראש בכל דקה ודקה והוא חוזר ואומר שחבל שנולדתי... שחבל שלא עשית הפלה,שחבל שאבא לא לקח אותי כשהתגרשתם. הקול המסריח הזה שמעוות לי כל פיסת ביטחון עצמי שכבר היתה לי. הקול שלך אמא. ואני מאמינה לך. אני מאמינה לך כשאת אומרת שלא הייתי צריכה לחזור, אני מאמינה לך כשאת אומרת שאת לא רוצה לראות אותי יותר. באמת שאני מאמינה לך. כי אם יש משהו שאני יודעת עליך אמא, זה שאת אומרת את מה שיש לך על הלב. תגידי אמא, את חושבת שאני אוהבת להרגיש כל כך דפוקה ולא מוצלחת? את חושבת שאני רוצה לשמוע שלקחו מישהי אחרת לעבודה ולא אותי פעם אחרי פעם? את חושבת שכיף לי לקבל אישור על מה שאני גם ככה חושבת על עצמי? שאני טיפשה ולא שווה כלום???????? אם רק הייתי שומעת ממך מילה טובה, איזה עידוד או תמיכה במקום השפלות וצעקות... הייתי במקום אחר... נראה לי. הייתי אולי יודעת שיש מישהו בעולם הזה שחושב שאני שווה משהו. אבל אפילו את, האדם שאמור להיות הכי קרוב אלי, חושבת שאני דפוקה. כשאני הולכת למקומות אני מנסה להסתיר את מי שאני באמת מהפחד שגם אחרים יגלו את מה שאת הצלחת לגרום לי להבין על עצמי. אני לא נקשרת לאנשים כי אני לא מרשה להם להתקרב יותר מידי... כי אז הם יבינו איזה אפס אני ולא ירצו להיות בקרבתי יותר. את כל הזמן דורכת עלי אמא. וזה נמאס לי!!!!!!!!! אם רק היה לי קצת אומץ... הייתי חותכת יותר עמוק. הייתי בולעת 50 כדורים ולא רק 20. הייתי נכנסת בעץ בשיא העוצמה ולא סתם נוסעת מהר. כל יום אני מתגרה בגורל שלי... משחקת באש, בדברים חדים, נוסעת כמו משוגעת, הולכת במקומות חשוכים לבד, לא נזהרת בכלום... מתפללת שאולי מישהו נמצא שם למעלה ומתישהו ימאס לו מהמשחקים שלי. אם יש איזה מישהו שם למעלה, אני מחכה שיבין שעלי אין צורך לשמור, כי זה במילא לא חשוב לאף אחד. אולי מחלה, או תאונה... או שאולי אני כבר אמצא את האומץ הזה ואעשה את זה בעצמי... אבל למרות הכל אמא, אני אוהבת אותך ומקווה שבאיזשהו מקום תביני שאולי את גם קצת אוהבת אותי. ותוכלי לעשות בשבילי את מה שאני לא מסוגלת לעשות בשבילך... לסלוח.
 
../images/Emo201.gif

(מסר)
 
למעלה