אם אתה שם - אתה לא קיים.

[בן טל-שחר]

אם אתה שם - אתה לא קיים.

אם אתה "שם" - בערפילי הדמיון, ארץ החלומות והעתיד.
אתה לא קיים כאן, ברגע הזה, במודעותך.

 

[neophile]

השכל גם יכול לומר שאני קיים פה במודעותי

אבל ברור שזה לא זה ..עם זאת אם מתעורר בי איזה רגש על כך שאני לא כאן ...אבל לא רחמים עצמיים או רגש שלילי אחר .

בואו נציב את התנאים הללו ונראה מה קורה ...שששש בשקט בשקט

 

[בן טל-שחר]

 

[ינוקא1]

ומה דעתך על המשפט -

"האדם נמצא היכן שנמצאת מחשבתו" ?

 

[מלחייה מתוקה]

דעתי על המשפט:

אם האדם חושב על הרגע הזה, אז הוא נוכח כאן ועכשיו.

אם האדם חושב על רגע אחר, אז הוא לא נוכח כאן ועכשיו.

אם האדם חושב מחשבה שלילית, מדוכא, כועס, נתקע בעבר או במלנכוליה כלשהי, אז שם בדיוק הוא -נמצא -וזה מה שהוא משדר וקולט מהעולם.

אם האדם חושב מחשבה חיובית, שמח, חופשי, מצליח, שואף, עוזר באהבה, מחבק, עובד ברצון, אז שם בדיוק הוא - נמצא - וזה מה שהוא משדר וקולט מהעולם.

 

[ינוקא1]

מסכים עם כל מילה

אך בכוונה שאלתי את בן , כי נראית סתירה לכאורה בין המשפט הזה לבין דבריו בתחילת השרשור.

יש לי תשובה על סתירה זו , אך אני שואל כי אולי לבן תהיה תשובה שונה משלי

(הסתירה -
בן כתב משהו כמו
"אם אתה שם - בדמיון , אתה לא קיים. לא קיים ברגע הזה במודעותך"

ואפשר להגיד לפי המשפט שהבאתי -
אם אתה שם , אז אתה כן קיים - אתה קיים שם !

או אם נביא את הסיפור הידוע על צ'וואנג טסה שחלם שהוא פרפר , וכשקם לא ידע האם הוא פרפר או צ'וואנג טסה. . . -
אז האם כשהוא היה "פרפר" , מה שנראה לנו כדמיון , הוא לא היה קיים ? )

יום טוב !

 

[מלחייה מתוקה]

 

[דניאל גליקר]

אז את חושבת

שלחשוב על זה, מספיק?
אדם מדמיין לעצמו שהוא 'כאן ועכשיו' וזהו?

להיות כאן ועכשיו אפשרי אך-ורק כשהאדם נמצא מעבר לכל מחשבה.
זה בלתי אפשרי במצב של חשיבה על זה.

 

[מלחייה מתוקה]

לא

אני ממש לא חושבת שמחשבה מספיקה.
אני מאמינה שיש להוסיף עשייה לחשיבה.
אם אתה חושב חיובי (בגישה חיובית) , אתה פועל בהתאם. כנל אם אתה חושב שלילי אתה פועל בהתאם לחשיבתך.

"מעבר לכל מחשבה" - למה הכוונה? אני מניחה שאתה מתכוון לחוסר חשיבה ואז האדם זורם עם הרגע. אם כן, אז נכון, אבל בבסיס עדיף שהגישה תהיה חיובית, לא?

 

[דניאל גליקר]

איך אדם יכול לדעת

מה זה 'חיובי' או 'שלילי'?
חיובי של אחד יכול להיות השלילי של האחר.
אדם יכול לנסות לפעול בצורה חיובית אבל זה יתאפשר לו רק כשרמת התודעה שלו היא כזו שהיא יכולה להבחין לגמרי בין חיובי לבין שלילי.
בין נכון ושגוי.
בין אמת לשקר.

יש בתוך כל אחד מאיתנו מאגר אינסופי של אינטליגנציה, אנרגיה, יצירתיות ואושר.
הוא נמצא במה שאני קורא לו "מקור המחשבות".
אותו מקום שעוברים אליו מעבר לכל מחשבה.

את כותבת שבמצב של 'חוסר חשיבה' אדם זורם עם הרגע.
אדם לא עושה כלום (שוב למעט במצב של הארה) מתוך 'חוסר חשיבה'.
לא 'זורם' ולא 'עומד במקום'.

 

[מלחייה מתוקה]

אתה צודק,

חיובי ושלילי הם דברים יחסיים.

פעם למשל חשבתי שאני צודקת וחיובית, לעומת זאת היום, בראיה אחורנית אני יודעת שהייתי שהייתי שלילית בהרבה מקרים והיום- חיובית. אך בגלל התנסות זאת, אני מודעת לעובדה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד - ומכל אחד!!!.

אני לא חושבת שכבני אדם אפשרי שנבחין לגמרי לגמרי ובאופן מוחלט בין חיובי ושלילי, כי כל הזמן אנחנו ניתקלים בחיים בדברים חדשים ולא מוכרים והחיים הם לא סטאטיים בסופו של דבר. לכן גם אם נחשוב ש"זהו עכשיו אני כבר מבין הכל" אז פתאום יופיע מישהו שיראה לנו שדווקא לא, ויעמיד בפנינו התמודדות חדשה. . לדעתי מה שחשוב הוא להשלים עם החיובי והשלילי שקיימים בנו ובסובבים אותנו וזה מה שיאפשר התמודדות חיובית יותר בכאן ובעכשיו.

כמו שכתבת, אך במילים אחרות, נראה לי שהחיובי והשלילי הם אינסופיים כמו מספר האנשים בעולם ולדעתי הכי חשוב זה להיות שלם בתוך עצמך כדי להצליח לחוות את הרגע.

בחוסר חשיבה אדם כן זורם, הוא זורם עם מי שהוא, הוא לא מתעכב והחשיבה לא מעכבת אותו. הוא לא בפלונטר של "מה זה חיובי? האם אני מספיק טוב? האם הייתי רע? אולי אני אשם? אולי אולי אולי......" טוב לו עם עצמו.

 

[דניאל גליקר]

כל עוד אדם

לא בהארה, הוא ממשיך לטעות.
בשוגג או בכוונה.

אדם בהארה לא טועה.
הוא יודע הכל.
כשאני אומר הכל אני מתכוון ל ה כ ל.

מספר האנשים בעולם ר ח ו ק מלהיות אינסופי.
כולה כ-8 מיליארד.

זורם זה נחמד.
זה בטח ובטח לא הפיתרון לחיובי ולנכון.

 

[מלחייה מתוקה]

בסדר, מסכימה איתך, אבל

בעולם הדינאמי שלנו, כמה זמן אדם יכול לשהות בהארה? צריך כוח מנטלי מאוד חזק כדי להתעלם מכל גורם חיצוני ולהחזיק באותה הארה לאורך כל החיים. יש פערים בין תיאוריה למציאות.

הלוואי על כולנו לא להשבר מדי פעם ולחיות באושר ועושר עד היום הבא.

הבודהיסטים למשלש, להם מאוד קל, כי הם לא חיים בעולם דינאמי כשלנו, הם מתבודדים. לנו יש את הפריוילגיה להתבודד ולהתכנס בעצמנו רק מדי פעם.

 

[דניאל גליקר]

אם אדם

לא בהארה, 24 שעות ביממה ו-7 ימים כל שבוע, זו איננה הארה.
זה יכול להיות משהו חמוד, אבל הארה זה לא.

אם צריך "כוח מנטלי מאוד חזק כדי להתעלם מכל גורם חיצוני", שוב, גם זו איננה הארה.
אם יש אפשרות "להישבר" גם אז זו לא הארה.
הארה לא יכולה להיות משהו קשה.

הארה היא המצב הטבעי ביותר של האדם.
היא לא כרוכה במאמץ או בניסיון שמשהו יקרה או שמשהו לא יקרה.
מי שטוען אחרת, אין לו מושג הארה מהי.

הארה היא לא משהו שאותו יכול לחוות רק נזיר בודהיסטי שחי במערה, ללא חיים במה שאת קוראת לו "העולם הדינמי".
הארה היא בעיקר עבור מי שחי בעולם היומיומי של העידן המודרני.
עם הלחצים והמתחים שמאפיינים את אותו עולם.
זו הזכות מלידה של כל מי שנולד עם תודעה ועם מערכת עצבים אנושים.

 

[ינוקא1]

לאדם המואר אצלי מותר לשגות.

הוא מקבל את חוסר שלימותו.
וזה מה שהופך אותו למושלם.

הוא מכיר בכך שהוא לא יודע הכל.
הוא עומד בענווה עצומה לנוכח הפלאים המתגלים בכל דקה ורגע.
הוא מכיר בכך שהוא קטן קטן קטן.

ובזכות זה שחוסר ידיעתו היא אינסופית , גם ידיעתו היא אינסופית.

 

[ינוקא1]

תיקון

במשפט האחרון להוסיף 3 מילים :

ובזכות זה שהוא מכיר בכך שחוסר ידיעתו היא אינסופית , גם ידיעתו היא אינסופית.

 

[דניאל גליקר]

שוב, ההבנה שלנו

את המושג 'הארה' שונה לחלוטין.

אדם מואר איננו מסוגל לשגות.
הוא פועל מאותה רמה ממנה פועל הטבע עצמו.
הטבע איננו יכול לשגות, כך גם המואר איננו יכול לשגות.

כל הידע שקיים נמצא בתוך כל אחד מאיתנו.
אצל המואר הגישה לידע הזה מושלמת.
הגישה שלו למאגר האינסופי (כשאני אומר אינסופי אני מתכוון ל א י נ ס ו פ י, ולא פחות מזה) של ידע, חופשית לחלוטין.
הוא יודע הכל.

זה לא עומד בסתירה לענווה, להערכה, ליכולת לראות במלואה את הנוכחות של הפלא שביקום.
רק אז יכול האדם להעריך את כל אלה בצורה שלמה.

 

[מלחייה מתוקה]

עדיין אני

חולקת עליך במקצת מכיוון שבין הידע התיאורטי של האדם המואר לחיים בפועל יש פערים שאין להתעלם מהם.

לאדם המואר, גם אם יש לו את הידע הכי נכון של איך ומה לעשות, הוא עדיין מורכב מבשר ודם, ועדיין יש לו מרכיב אגואיסטי חזק ששולט בו (שוב, לא משנה כמה ידע יש לו מאותה ההארה, העבודה על אותה הארה יכולה לקחת חיים שלמים. גם אם נראה ש- זהו! פיצחתי את כל סודות היקום, אז לא. מחר זה יום חדש.

ואם זה לא כך אצל האדם המואר, אז אני קצת מרחמת עליו ולא הייתי רוצה להיות מוארת. נראה לי קצת משעמם לדעת הכל, לחיות בלי ציפיה, בלי רצון, בלי תקווה. שגרתי מדי. נראה לי שזה אפילו מאפיין אנשים דכאוניים מאוד שמשפט שחוזר על עצמו אצלם הוא "כבר אריתי הכל, טעמתי הכל, מה כבר נשאר לי מהחיים האלה?".

 

[מלחייה מתוקה]

*ראיתי

 

[דניאל גליקר]

מי אומר

שצריך להסכים על הכל?

להיות אדם מושלם, רחוק מלהיות משעמם.
כשאני כותב מושלם אני מתכוון למלוא המלה |מושלם".
לא צריך ללכת רחוק.
הפרק הראשון של ספר הספרים.
אדם נברא בדמות ובצלם אלהים.
את חושבת שסתם מישהו שרבט שם משהו לא הגיוני?
התודעה האנושית יש לה האפשרות של להיות צלם של התודעה האלוהית.
כי הלוא בגוף זה לא צלם.
לךאלהים אין גוף.

כשתתנסי, אפילו שכמה שברירי שנייה, ובטח ובטח כשזה ילווה אותך חלק גדול מהיממה, תראי למה אני מתכוון.

אגב, בחתימה שלך את שוללת חצי מהפסוק "הכל צפוי והרשות נתונה".
האם לדעתך אין לנו שום יכולת החלטה עצמית?
האל הטוב בוחר עבורנו רק את היפה מכל.
אנחנו מוצאים דרכים אלגנטיות להפוך את אלה על פיהם.