אלימות

[אמא של דפנה]

אלימות ../images/Emo153.gif../images/Emo46.gif../images/Emo123.gif

אני רותחת אבל הבעיה נפתרת לאט. רק צריך סבלנות. ומה לעשות שכל כך אין לי לפעמים את המצרך הזה. אז ככה ביום שישי היתה לנו שיחה אצל מנהלת בית הספר שבתי אלימה ונושכת ומכה וכו'. כמובן שבשיחה יצא שיש ילדה בכיתה בריונית שמנהיגה 6-7 בנות שיורדות לחייה של בתי וככה היא בחרה להתנהג (היא לא נושכת אבל מאיימת וגם לא מכה אבל מאיימת = לכן זה שווה אלימות). הובטח שתהיה שיחה עם הוריה של הבת השניה. אני מחכה לתוצאות. בינתיים הילדה הזו אינה מבקרת בבית הספר כבר 8 ימים ולכן בתי חוזרת יום יום עם חיוך על הפנים. אמרתי לה שתכתוב את זה במחברת הקשר (שיש להם מתחילת השנה עם המורה) ואשר כך סכמנו ואמרה בסדר וכתבה אתמול. אני מחכה לראות את התשובה . האם אתם חושבים שיש מקום שגם אנחנו נתערב ונצלצל למורה ונספר על האושר שלה ילדה שהבריונית לא מטרידה אותה עכשיו כי איננה. ולא רק זאת מסתבר שאותן 6-7 בנות שהן בהנהגתה כאשר המלכה איננה העבדים חופשיים ולכן אינם מציקים וכל אחת משחקת נורא יפה עם בתי או ילדים אחרים. זהו שפכתי.

 

[חני ב]

לא

אני בטוחה שהמורה רואה לבד את החיוך שעל בתך, לא הייתי מתקשרת במקרה הזה, כי את בעצם משמיצה כך את הילדה השנייה. אז נכון שזכותך לעשות את זה כי היא מציקה לבתך אבל הייתי שומרת את הדברים האלה בבטן שלי ולא אומרת למורה. לא יאה לדעתי.

 

[אמא של דפנה]

נהפוך הוא

אני כן רוצה להתקשר כדי שתדע שההיא זו שמתחילה כל מריבה ובתי מתגוננת ולא ההיפך כמו שהם אמרו וסיפרו. אבל בינתיים אני שומרת בבטן כי ממילא יש לי שיחה איתם עם היועצת בשבוע הבא כדי לראות איך עברו שבועיים, אני מחכה ושומרת. מה שכן הם לא רוצים לשתף אותנו מה עושים עם הילדה השניה, האם כך זה נהוג? לא מגיע לי לדעת שהיתה שיחה ומה הסיכום?

 

[חני ב]

כן, כך נהוג

מה פתאם שהמורה תפרט לך מה קורה בבית של אחר? תארי לעצמך שהיו מספרים להורים אחרים מה קורה עם הילדים שלך? כל מה שהיא יכולה לאמר לך שהדבר בטיפול. כמובן שאם את לא רואה שינוי ושיפור, את צריכה לדבר שוב ולא לעזוב את הנושא, אבל אל לך לשאול מה קורה עם הילדה השניה. מספיק הרי שאת רואה שהיא לא בבי"ס כמה ימים, זה אומר משהו, לא? ואני הייתי מציעה לך לאמר לה בפגישה שיש לכן. לא בשביל זה "להציק" לה בבית.

 

[אמא של דפנה]

אנחנו יודעים שיומיים לפני השיחה היא

חלתה וזה הסיבה לאי ביקורה בבית הספר (הוריה לא חיסנו אותה נגד שעלת והיא חטפה את זה השנה וכבר 3 חודשים און אנד אוף לא מבקרת אבל כשהיא מבקרת היא מציקה מאד). ובדיוק כמו בגן הילדים כאשר ילד נושך את ילדך אתה דורש טיפול ומה הצוות מתכוון לעשות, אותו דבר אני חושבת שמגיע לי לדעת כאן מה הם מתכונים לעשות. ושיחה עם ההורים של אותה הילדה זה לא אומר מה הם מתכוונים לעשות אלא רק שעשו שיחה וזהו. וזה לפי הפסיכולוגית שלנו נקרא רק ראשית טיפול ולא טיפול.

 

[חני ב]

הא, חשבתי על משהו אחר

עדיין אני אומרת לך מה דעתי. את כמובן תעשי מה שנכון לך.

 

[חוה 1]

כמעט בכל כיתה יש איזה מלכה

שמשתלטת על שאר הילדים. לא קל להיות ילד. אנחנו ההורים צריכים לתת להם כלים להתמודד עם זה ולא בדרכים אלימות. הילדה החולה תחזור לבית הספר ואז שוב הבת שלך תסבול. כל עוד הי תתמודד איתה באיומים שום דבר לא יעזור שאר הבנות יהיו תמיד נגדה. צריך לשבור את מעגל הקסם הזה שבו הן מציקות לה היא מאיימת ולכם קוראים לשיחה. איך? ללמד אותה תגובות אחרות , לעשות איתה חזרות על איך היא יכולה להגיב בסיטואציות בעיתיות להוציא ממנה את האיומים ולחזק אותה כשהיא מתעלמת. זה נורא קשה אבל הדרך השניה מובילה לשום מקום.

 

[אמא של דפנה]

היא לא מלכת הכיתה יש אצלנו 2

כנופיות והבת שלי לא באף אחת מהן. יש לה משהו כמו 3 חברות טובות בכיתה. שתיים מהן באחת הכנופיות והשניה בכנופיה השניה שהיא יותר רגועה ונחמדה אבל הבת שלי לא רוצה להיות בה. כן אני מכירה את הקטע של מלכת הכיתה אני סבלתי מזה כל שנות הילדות שלי החל מהגן. ללמד אותה איך אין לי מושג כל רעיון יתקבל בברכה. אבל מה היא אומרת שיש לה חברים אז אולי נרד מזה? והיא כתבה למורה שלא ענתה לה בינתיים, היא לא קיבלה את המחברת היום. והיום הילדה חזרה לבית הספר, אומנם לא היה ביניהן שום חיכוך והיום עבר אבל היא סיפרה שמרגע שראתה אותה התחיל לה כאב בטן כאילו לראות באיזה הפסקה בדיוק ההיא תתנכל לה. וגם לחיות ככה בפחד זה לא נעים.

 

[noa128]

ב"סגנון" של היום - כתבה בדיוק על זה