../images/Emo151.gifשאלה יפה בעיניי...
להבנתי, פחד מתקשר עם מידות היראה והגבורה שבנפש, המיוחסות ליצחק אבינו (בהקשר אליו נאמר "פחד יצחק"). ברגע שאדם מבין שאין לו סיבה לפחד מאף אחד, אלא מבורא עולם, לבדו, אז הוא יכול להשתחרר מהפחד. כלומר: הפחד (הלא מוצדק) הופך ליראה (מוצדקת). כך למשל, ישנו ספור ידוע, שאביו של הבעל שם טוב, אמר לבנו טרם פטירתו: אל תפחד מאף אחד, חוץ מהקדוש ברוך הוא. מובן, שגם פחד מהקב"ה - הוא בעייתי, והוא בוודאי נותן תחושה לא נוחה, בלשון המעטה. הדרך להמתיק את הפחד הזה, היא ע"י העלאתו לשורשו החיובי: על האדם להבין שהוא בעצם פוחד מאובדן הארת הפנים של הקדוש ברוך הוא, ומניתוק ממנו. ברגע, שיפעל בהתאם (כלומר, יעשה מה שביכולתו כדי לזכות להארת הפנים הזו) - אז בודאי יזכה להארה שהוא כל כך מייחל לה. הפחד, דומה אפוא לייסורים שדוחפים את האדם קדימה, אל עבר הקב"ה. ונסיים בכך, שדווקא יצחק, המסמל את מידת היראה והגבורה, נקרא ע"ש צחוק. מי שפוחד כעת, עתיד לצחוק לעתיד לבוא - לאחר שייראה שבעצם, לא היתה לא סיבה אמיתית לפחד, כי אין ולא יכול להיות ניתוק מהקב"ה, והקב"ה תמיד מאיר לנו פנים. לסיכום: לחפש את בורא עולם, ולא לפחד מאף אחד בדרך.