אופנות אקדמיות, ידע כללי ופלצנות: אחרת, מה אנחנו עושות כאן?
בעקבות חג החנוכה המתקרב ובא (ההקשר בהמשך), רציתי לשאול, איך אתן נוהגות במקרה שהCommon knowledge של החברה מסביביכם סותר/ לא מעודכן ביחס למה שאתם מתעסקים בו?
אותי לא מעט פעמים שואלים, ראית שמצאו כתב יד של נפוליאון מתחת למזרון של סוחר ענתיקות במלזיה? מה דעתך? ועוד דוגמאות....
אבל בשיחות סלון עוד אפשר להנהן, לחייך לעבור הלאה, ואם מישהו ממש מראה התעניינות לתת איזה אינפוט יותר מעמיק.
אך מה אתן עושות שהסתירה בידע/ הגישה למידע סותרת ומרדדת לחלוטין את כל מה שאתן מתעסקות בו ומשפיע על מה שקורה בבית פנימה.
לדוגמא: אנחנו שולחות את הבנות לחינוך דתי, וכמובן כל הזמן עכשיו, חנוכה, יוונים, אור, חושך (רעים וטובים). אני אמנם לא מתמחה בתקופות הקלאסיות, אבל בתואר ראשון השתתפתי בקורס/מבוא/ סמינר על התקופה ומה אומר?
שמיים וארץ בין מה שלמדו אותי לפני עשור באוניברסיטה לבין מה שלמדו אותי ביסודי/ תכון לפני 15-20 שנה ומה שהבנות חוזרות איתו מהגן/ בי"ס (לצערי השניים האחרונים דומים בצורה מבהילה, אבל בקצרה היוונים הרשעים לא בדיוק היו יוונים, ההתייונות היתה יותר מורכבת, יש המון פוליטיקה וכסף בספור, העיצוב של החג והנרטיב של האתוס והמיתוס של חנוכה עבר כמה גלגולים כבר מהתקופה הרומית ועד לציונות).
עכשיו, אם זה סתם שיחת סלון, שכולם יחנקו, אבל כאן מדובר בבנות ביתי, עצמי ובשרי, כיצד אוכל להפקירן לשטחיות וספורי בדים לא מבוססים (נעזוב את האינדוקטרינציה)?
אני מנסה לספר להם קצת הרחבות על הספור, אבל מתלבטת עד כמה (או מתי) לומר- יאללה הגננת שלך מדברת שטויות ואין מה לעשות כי היא מקבלת כסף לבצע אינדוקטרינציה בשנקל שלא מובססת בשיט על הידע האקדמי היום (כן, אני יודעת שילדה בגיל חמש לא תתמודד עם התקפה כזאת).
אני בטוחה שגם במדעי החיים המצבים הללו קיימים (המורה מדבר שטויות, המודלים מיושנים, אנחנו מבינים את המנגנונים אחרת לחלוטין). עד כמה אתן נוהגות להתערב בתכנים ולהעמיד דברים על דיוקם (האמביוולנטי....)? האם מישהו אי פעם ניסה לשוחח עם צוות ההוראה במוסד של ילדיו (אבוד מראש?) או מתמקדים רק בתיקון הידע אצל הילדים?
שנה שעברה ניסתי להסביר לגננת בגן חובה שהפירמידות המאוד יפות שבהן היא קשטה את הגן לקראת פסח, לא ממש קשורות לספור יציאת מצריים (פער זניח של 1400-1200 שנים, מסעי הצלב יותר קרובים לציונות מאשר הפירמידות לבני ישראל, בהנחה שאכן התרחשה איזו יציאה ממצרים, אבל יש גבול לערעור מוסכמות). תוכלו לנחש שהנסיון לא צלח בצורה מיטבית (ולמרות המוניטין שלי כאן תאלצו להאמין ששמרתי על רמת התנשאות, פטרוניות וציניות ממש, אבל ממש נמוכה).
בעקבות חג החנוכה המתקרב ובא (ההקשר בהמשך), רציתי לשאול, איך אתן נוהגות במקרה שהCommon knowledge של החברה מסביביכם סותר/ לא מעודכן ביחס למה שאתם מתעסקים בו?
אותי לא מעט פעמים שואלים, ראית שמצאו כתב יד של נפוליאון מתחת למזרון של סוחר ענתיקות במלזיה? מה דעתך? ועוד דוגמאות....
אבל בשיחות סלון עוד אפשר להנהן, לחייך לעבור הלאה, ואם מישהו ממש מראה התעניינות לתת איזה אינפוט יותר מעמיק.
אך מה אתן עושות שהסתירה בידע/ הגישה למידע סותרת ומרדדת לחלוטין את כל מה שאתן מתעסקות בו ומשפיע על מה שקורה בבית פנימה.
לדוגמא: אנחנו שולחות את הבנות לחינוך דתי, וכמובן כל הזמן עכשיו, חנוכה, יוונים, אור, חושך (רעים וטובים). אני אמנם לא מתמחה בתקופות הקלאסיות, אבל בתואר ראשון השתתפתי בקורס/מבוא/ סמינר על התקופה ומה אומר?
שמיים וארץ בין מה שלמדו אותי לפני עשור באוניברסיטה לבין מה שלמדו אותי ביסודי/ תכון לפני 15-20 שנה ומה שהבנות חוזרות איתו מהגן/ בי"ס (לצערי השניים האחרונים דומים בצורה מבהילה, אבל בקצרה היוונים הרשעים לא בדיוק היו יוונים, ההתייונות היתה יותר מורכבת, יש המון פוליטיקה וכסף בספור, העיצוב של החג והנרטיב של האתוס והמיתוס של חנוכה עבר כמה גלגולים כבר מהתקופה הרומית ועד לציונות).
עכשיו, אם זה סתם שיחת סלון, שכולם יחנקו, אבל כאן מדובר בבנות ביתי, עצמי ובשרי, כיצד אוכל להפקירן לשטחיות וספורי בדים לא מבוססים (נעזוב את האינדוקטרינציה)?
אני מנסה לספר להם קצת הרחבות על הספור, אבל מתלבטת עד כמה (או מתי) לומר- יאללה הגננת שלך מדברת שטויות ואין מה לעשות כי היא מקבלת כסף לבצע אינדוקטרינציה בשנקל שלא מובססת בשיט על הידע האקדמי היום (כן, אני יודעת שילדה בגיל חמש לא תתמודד עם התקפה כזאת).
אני בטוחה שגם במדעי החיים המצבים הללו קיימים (המורה מדבר שטויות, המודלים מיושנים, אנחנו מבינים את המנגנונים אחרת לחלוטין). עד כמה אתן נוהגות להתערב בתכנים ולהעמיד דברים על דיוקם (האמביוולנטי....)? האם מישהו אי פעם ניסה לשוחח עם צוות ההוראה במוסד של ילדיו (אבוד מראש?) או מתמקדים רק בתיקון הידע אצל הילדים?
שנה שעברה ניסתי להסביר לגננת בגן חובה שהפירמידות המאוד יפות שבהן היא קשטה את הגן לקראת פסח, לא ממש קשורות לספור יציאת מצריים (פער זניח של 1400-1200 שנים, מסעי הצלב יותר קרובים לציונות מאשר הפירמידות לבני ישראל, בהנחה שאכן התרחשה איזו יציאה ממצרים, אבל יש גבול לערעור מוסכמות). תוכלו לנחש שהנסיון לא צלח בצורה מיטבית (ולמרות המוניטין שלי כאן תאלצו להאמין ששמרתי על רמת התנשאות, פטרוניות וציניות ממש, אבל ממש נמוכה).