רצוי ומצוי - אהבה ואחריות
נכון, אהבה הורה לילדיו צריכה להיות ללא תנאי. אסור שיהיה "אתה ילד רע, אז אני לא אוהבת אותך". אף על פי שלא מעט הורים משתמשים במשפט הזה בשעת כעס ואובדן עשתונות. ההורים מצפים שגם אהבת הילד אליהם תהייה ללא תנאי. ולא פעם אנו שומעים על הורים מתעללים וילדים שממשיכים לאהוב. וזה הדבר הקשה ביותר להבנה. גם אחריות הורה לילדיו צריכה להיות ברורה. וגם זאת לפעמים לא תמיד כמו שצריך. לעיתים, אפילו בדברים לכאורה "קטנים" - לחגור ילד בחגורת בטיחות ברכב, לא להשאירו ברכב סגור, לא לאבד אותו בטיול, לדעת מה קורה איתו, להיות ער לקשייו ובעיותיו, לתמוך, להיות שם בשבילו, אך גם להציב גבולות, לחנך והלאה. האם תמיד זה קורה? האם תמיד האהבה היא ללא תנאי? האם האחריות היא תמיד ברורה? לא ולא, לצערי הרב. מי אשם בכך? בכל גיל ובכל מצב זה שונה. היות ובכל גיל זה שונה - הרי אנחנו מתחילים את הקשר הורה- ילד מתינוק בן יומו (שלא לדבר על עובר) ועל הורה בוגר. ולכן - בהתחלה האחריות לשני הסעיפים - היא על ההורה. ההמשך - פועל יוצא של ההתחלה או של אירועי חיים. מאחלת לכולם הורים עם אהבה ואחריות ללא תנאי וילדים שידעו להעריך ולקבל את מה שההורים נותנים.