תוצאות החיפוש

Chavirer, "שאבירה", "להפוך משהו על פיו", זה הפירוש של הפועל הזה, ספרה של לולה לפון שיצא לפני פחות מחצי שנה, ראיתי אותו בחלון הראווה של החנות, קראתי עליו באינטרנט ואז קראתי אותו. זה ספר שכנראה גם כן שם במרכז פגיעות מיניות ואת החיים איתן שנים אחר כך (כנראה גם עם אשמה כי כנראה מדובר על זנות נערות...

זה גם פורסם לפני שהספר של קאמי קושנר יצא. שם הפוגע לא מוזכר שם ובכל זאת לפני הפרסום כבר היה ידוע במי מדובר. הספר של ויגאן חזק מאוד, לקח לי זמן לעכל אותו ורק אתמול, 4 ימים אחרי סוף הקריאה, אני מתחילה ספר אחר כנראה, גם כן מתעסק בפגיעה מינית. זה מעניין אותי אבל נראה אם אני ממשיכה. אני חושבת שכן.

עדיין דלפין דה ויגאן, "אל מול הלילה", הגברתי מאוד את קצב הקריאה ואני ברבע האחרון בערך אם כי יש לי בטח איזה 100 עמוד עוד. ספר קשה לקריאה. ועוד חיזק אותי בדעתי שלא לבחור בהקמת משפחה. משפחה בחברה פטריארכלית, כפי שמוכיח גם הספר הזה, היא עניין מסוכן לנערות ולנשים. בשלב מסויים בספר ויגאן זורקת...

"אל מול הלילה", דלפין דה ויגאן. סוף סוף אני תופסת תאוצה. ימים שלמים לקח זמן עד שהתחלתי לקרוא, נגיד 9 בערב, וההספק בהתאם וגם תשומת הלב. אולי זה כי בבסיס זו שפה שלישית שלי ואני לא בטוחה בעצמי בקריאה, אולי לא אבין, לא אקלוט. אבל זה לא נכון כי לא קשה לקרוא את הספר. אני די בהתחלה עדיין אבל נהנית, זה...

לא ממש קראתי אלא רפרפתי בין פה ושם. "חושבים טוב" של יהודית כץ, ספר עזרה עצמית שכורע קצת תחת עומס הדחקות אבל אני קוראת בו בעניין אם כי לא כל כך בהתמדה. "בשבילי המיינדפולנס" אם אני לא טועה, הקובץ בעריכת מתי ליבליך על מיינדפולנס בהיבטים שונים, כולל תרגילים. אני חושבת שאני מתחילה לקרוא את ספרה של...

או, עם תת-הכותרת הזאת אני מסכימה. התפיסה שהשתרשה כאן, כאילו אנחנו עלים נידפים אל מול כל מחלה שהיא ורק חיסון יצילנו (בלי קשר לאם בוחרים להתחסן אם לאו, זו צריכה להיות בחירה אישית) היא שערורייתית. יש לנו המון מה לעשות כדי לחזק את המערכת החיסונית שלנו.

"אדון הנשמות", אירן נמירובסקי, גמרתי את הספר וקראתי את ההקדמה המעניינת של העורכים, שכתבו גם את הביוגרפיה שלה. אני כנראה ממשיכה עם "הכלבים והזאבים" שלה.

כן אבל מאוד כדאי לקרוא את The Constant Gardener, אם אני לא טועה תורגם כ"הגנן המסור".

בסופה"ש ועכשיו, עדיין עם "אדון הנשמות" של אירן נמירובסקי. בעיני הוא לא מספיק מהודק כרומאן, החוט המקשר קצת ניתק, אני לא בטוחה שכל פתיל עלילה נטווה כראוי, זה כאמור ספר שהופיע בהמשכים בעיתון או במגזין ולכן. בכל זאת, אני מאוד נהנית. יש רגעים מפעימים. היא ידעה לכתוב. בעייתי לי קצת היחס לנשים אבל אני...

זה אחרי שקראתי את סויטה צרפתית ואוסף נפלא של סיפורים קצרים שמצאתי במקרה פעם בסטימצקי ואני לא בטוחה שתורגם לעברית. מתחשק לי לקרוא את כל מה שיצא בצרפתית. יש גם הקדמה בספר שדילגתי עליה בכוונה כדי שלא לבוא לקריאה עם דעות קדומות, אבל הצצתי ואני יודעת שאוליביה פוליפונה ופטריק לינהרט, שכתבו עליה...

"אדון הנשמות", אירן נמירובסקי. ספר בצרפתית אחרי משהו כמו 3 שנים הפסקה. הספר הזה הוא מקום מושלם להתחיל בו כי נמירובסקי מספרת סיפור וכותבת בצורה ישירה ופשוטה, עדיין עם מלוא אוצר המילים אבל הכל נגיש וברור. הספר פורסם ב-1939 בהמשכים על גבי שבועון. גורל מהגרים בניס של 1920, כלומר לפני מאה שנה, בעוני...

ואני סיימתי לצערי את Big Sky. מבריק. 8 ימים של קריאה רצופה. זה הרבה יותר מאשר סיפור מתח וגם מקומו של הבלש בסיפור צנוע. יש הרבה דמויות ברומן הזה שמתרחש בעיירות חוף בצפון מזרח אנגליה, ליד לידס. סחר בנשים וזנאות (כולל פדופיליה) הוא במרכז כאן. והוא מראה לנו עד כמה הסוחרים, הסרסורים והזנאים הם...

קייט אטקינסון, Big Sky. אני לא שופרית אבל כן קניתי קצת ספרים לאחר כמה שנים שלא. בלי קשר דווקא לימים אלה, יצא שאני לא מצליחה להתמיד בשום קריאה ומצד שני נזכרתי שהספר האחרון של אטקינסון בו מככב הבלש ג'קסון ברודי ואיתו גם דמויות נשיות שונות מן ההווה והעבר שלו, בטח כבר יצא בכריכה רכה באנגלית. ואכן...

הנחתי בצד כרגע את "הברדלס", התרגום לא קריא. הוא נעשה לפני 60 שנה, סמוך ליציאת הספר וחודש בתחילת שנות ה-90, לדעתי הספר היה צריך להיות מתורגם מחדש. יש גרסה חדשה לספר בעברית אבל גם היא רק חידוש, או זהה לגרסה שאני קוראת או מעט אחרת. אז אני משאירה בצד וכנראה אחזור כי הספר מעניין. בינתיים התחלתי את...

סוף סוף ספר שאני מתחברת אליו. התחלתי את "הברדלס" של למפדוזה ובאמת לא יזיק לי לקרוא קצת על ההיסטוריה של איחוד איטליה. אני רק תוהה למה ספר שתורגם לפני פחות מ-30 שנה נקרא כל כך מליצי וגבוה. בהזדמנות אנסה להציץ בטקסט המקורי ולראות אם גם שם השפה כזאת גבוהה, הספר נכתב בשנות ה-50 של המאה שעברה.

אחרי זמן ארוך שבו לא הצלחתי לקרוא כלום, אתמול מצאתי ברחוב את ספרו של אנדרה אסימן, Find Me, אם צפיתן.ם בסרט "קרא לי בשמך", זה עיבוד לספר קודם שלו. חבר סיפר לי שהספר שמצאתי הוא המשך לסיפור של הסרט/ספר ההוא, כך שמדובר בפלא קטן. ממילא הקריאות הארוכות היחידות שאני מצליחה לעשות עכשיו הן רשומות...

קראתי כבר דיווחים על כאלה. זה נפלא שיש למקומיים בעיקר הזדמנות לבקר בארצם. אני אבל חייבת להגיד שתמיד בוונציה מצאתי מקומות שקטים יותר. הסוד הוא לתת לה זמן, לשוטט ללא מפה בהכרח ולצאת מרובע סן מרקו. יש הרבה מה לראות שאינו עמוס, כולל מוזיאונים וכנסיות. ופשוט לחוות את המקום. מעבר לזה יש באיטליה הרבה...

זה אכן הולך להתאזן. התקופה האחרונה טרפה את הקלפים וערים כאלה מתכוננת לפתיחה אחרת.

נקודת מבט של סופר פורה, בורגני, קודם על מוראות המלחמה - הוא עבר לזמן קצר לכפר ליד בודפשט ונקלע להתקדמות הסובייטים במלחמתם להסרת המצור הנאצי על בודפשט - ואחר כך על השתלטות הקומוניזם על המדינה, על הנפש, על הרוח. מה שלא הותיר לו ברירה אלא לעזוב והוא עשה זאת כשעוד ניתן היה. הוא היה אדם מקושר ולמזלו...

עדיין עם שאנדור מאראי, זכרונות מהונגריה 1944-1948. מזל שתורגמו ספרי הפרוזה שלו לפני כן כי אם לא אני לא חושבת שהספר הזה היה מתורגם, וטוב שתורגם. יש כאן פחות מוראות של יום-יום ויותר הרהורים על הונגריה של לפני המלחמה, הונגריה שלאחריה, ההשתלטות האיטית של הקומוניזם וההתקרנפות של שכבות האינטיליגנציה...