תוצאות החיפוש

לכולם... איזה כיף! אף אחד עוד לא איחל השבוע שתהיה שבת שלום לכולם, אז אני מתחילה הפעם, כיף לי... אוקיי, אז שתהיה לכולם שבת מצוינת ממש, מלאת שמחה וחיוכים , , שתהיו מוקפים/מוקפות באנשים שעושים לכם טוב , או אחרים... ושיקרו לכם הרבה דברים נהדרים , , , כל אחד ומה שטוב לו... אוהבת... אני

חבל דק פוסעת על חבל דק, גבוה באוויר. אסור ליפול, אסור למות. צריך להמשיך ללכת, למרות שאין שום סימון לאן. בהתפצלויות פונה לדרך כלשהי, הרי הכל איכשהו כבר מכוון. הרבה אנשים בקהל. מסתכלים, בוחנים כל צעד. לא מפספסים כלום. מעודדים, מזלזלים, מעריכים, מלגלגים, אבל הם שם... מרוחקים... איש לא מתקרב. רק...

וואו... יומיים וחצי לא הייתי, וכבר הפגיזו כאן בהודעות. יפה... אין לי הרבה זמן לכתוב כי אני צריכה תכף לצאת לחתונה של חברה, אבל קצת קשה לי. מוזר לי לבוא לשמוח כשאני לא מרגישה את זה. פשוט לא. תחושה, הבנה, שהרגש הדומיננטי עכשיו הוא עצב. אני יכולה ללכת לאיבוד, ואיש לא ישים לב. רק אני כאן. אבודה קצת...

"ימים של שקט..." קצת לשתף... מרגישה מאוד את המילים של השיר הזה עכשיו (אמממ, לא שאני זוכרת את כולם, אבל קצת...). נהיה לי שקט בימים האחרונים. אני לא חושבת שזו קהות החושים שנחה עליי בזמן האחרון, אלא באמת רגיעה מבורכת, שלווה... לפעמים אני באמת מרגישה קצת מטושטשת אבל לא הרבה פעמים, ואולי זה רק בגלל...

הלוואי שמישהו היה כאן. פוחדת כ"כ ממחר. כ"כ. הלוואי שהיום הזה יימשך, שמחר לא יגיע... אוף. כ"כ לא רוצה את זה, אבל אין דרך מילוט. הלוואי שמישהו היה כאן. הלוואי שלא הייתי פוחדת כ"כ. אוף.

הקול הזה... הקול הזה שצועק בי כל כך... לא, לא תתעלמי ממני יותר. כן את, שמקלידה עכשיו את המילים האלה. יופי, נפטרת מהכעס שלך על עצמך, אבל ממני, מהנוזף בך, יעבור זמן רב עד שתיפטרי. את יודעת שאני כאן, ושהיית לא בסדר. הגיע הזמן לעבוד על זה ולהשתפר. תפסיקי לוותר לעצמך, לעשות לעצמך הנחות. אמרו לך שמי...

הי, עוד יום... משעמם לי ממש, ואני לא יכולה להתקדם בעבודה, ואפילו לכעוס על עצמי כמו בן אדם, כמו שצריך, אני לא מצליחה כי היכולת הזו אבדה לי (כן, אני יודעת שיש כאן אנשים שמחייכים לעצמם בשביעות רצון... גם אני מחייכת חיוך קטנטן...). אני מחכה לראות מה יתפתח. הכל תלוי עכשיו בחברה שלי כי לא הייתי מחושבת...

טוב. אני מתעקשת להיות שמחה. לא מוכנה לתת לדברים לדכדך אותי. היה לי יום טוב למדי. היו הרבה דברים ששימחו אותי. ואני לא אתן לדברים להעציב אותי כרגע. טוב, לאחר ההקדמה הזו, אכתוב קצת לעניין... היה לי יום די נחמד. הרבה מחשבות. אני ממש אוהבת לחשוב. זה כזה דבר נחמד. מישהו מבוגר אחד, בכל פעם שהוא היה...

אוף מכירים את ההרגשה שזה לא ברור אם אנשים סומכים עליכם או לא? אם הם רק מעמידים פנים אבל בפנים הם חושבים אחרת? מרגישה את זה כ"כ עכשיו. כמו בסרט "המופע של טרומן". קשה לדעת אם אנשים כנים איתי או שהם רק מעמידים פנים, אם הם מרגישים אחרת. שונאת צביעות. שונאת כ"כ. הלוואי שזה היה מפסיק. הלוואי שאנשים...

רק אני.. סתם.. מצב רוח לילי...ט' שונאת לילות. חבל, דווקא היה יום טוב, ועכשיו רע. כ"כ. מקודם חייתי את זה שוב. אוף לא הוגן. שבע שנים והוא עדיין פוגע. איש לא נמצא בבית, רק אני. מגיע שיפוצניק כדי לתקן נזילה אחת מתוך רבות. בא רק כדי לראות מה יש לעשות. יורדים במדרגות. אני לפניו. שולח יד מעבר לכתף...

די... לא יכולה יותר. לא יכולה יותר. משהו קרה. לא יודעת מה. אתמול בלילה אני חושבת שעוד הייתי בסדר. והיום-רע כ"כ. עצובה כ"כ. לא מצליחה להבין למה. כ"כ קשה לי. לבד. כל הזמן. הלוואי שמישהו היה רואה אותי, רואה איך אני הולכת לאיבוד, כמה קשה לי. כולם נשארים מרוחקים כאלה, ואני נופלת, ואני אפילו לא יודעת...

סתם, קטע מוזר שהיה לי היום... מאוד קשה לי להפנים את זה שהודעות שכותבים כאן הן לגיטימיות, אז אם ההודעה הזאת היא לא במקום, רק תגידו... טוב, בהנחה שהיא כן במקום, אז ככה- הייתי היום באוניברסיטה, והיה שלב מסוים שחיכיתי לפגישה עם המרצה שלי. בינתיים, ניגש אליי מישהו שכבר דיברתי איתו פעם. הוא דתי, בערך...

מאושרת... ענק... רק רציתי לומר שאני מאושרת ממש. לפני עשר דקות בערך חזרתי מהופעה של זמר שאני ממש ממש ממש אוהבת את השירים שלו, והוא שר מכל הלב, ומתכוון כ"כ, כך שההופעה עשתה לי כ"כ טוב. אני מרחפת לי על כנפי האושר, ולא נותנת לשום דבר להנחית אותי... איזה כיף לי! יש לי את שני הדיסקים שלו, ואני הולכת...

סתם כמעט עלו עליי בבית. מלחיץ ממש. אחי הקטן פתאום אמר בארוחה שהתחלתי להתנהג באופן שונה, אחי הגדול אמר שלא יזיק אם אחייך מדי פעם (למרות שאני כן מחייכת אבל לא אליו, מכל מיני סיבות). ואסור כ"כ שהם יגלו. שמישהו יידע מה אני עושה. הם יודעים שכשאני על המחשב, הם צריכים להתרחק, אסור להם לראות מה אני...

התלבטות שמטרידה אותי מאוד אז ככה, הרבה פעמים קורים לי דברים לא טובים. לא רעים ממש, אלא סתם מבאסים כאלה, ואני תמיד תוהה מה צורת התגובה הנכונה- האם לתת להם להעציב אותי, ולהרגיש אותם, לא שהם "יעברו מעליי" או משהו כזה, או כן לתת להם לרחף איפשהו מעליי, להעמיד פנים שהם לא מבאסים אותי, שאני לוקחת את...

מישהו כאן?

מצטערת... לא יכולה להעביר לכם את הכאב שלי. מהגוף הזה. מהדבר הרע הזה שבו אני עטופה. והוא מזמן לי כאבים חדשים לבקרים. והוא מפיל אותי לתהומות וגורם לי לבכות לרעוד לפחוד להישבר-עד שקצת התחזקתי. ורע לי כ"כ. תוציאו אותי מהגוף הזה, מהכלא מסב-הכאבים הזה, בבקשה... כואבת כ"כ

רוצה לשתף... הי עשיתי היום משהו חשוב. חברה שלי, שהתחתנה לפני כמה חודשים, באה למקום שבו אני גרה (להורים שלה לשבת), וכבר הרבה זמן אני מדברת עם הפסיכולוגית על זה שאני אשתף את החברה הזו במה שקרה לי. דיברתי עם חברה שלי אחרי הפעם הקודמת שהיא הייתה אצל הורים שלה, ושאלתי אותה מתי הפעם הבאה שהיא באה...

מישהו? אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצה כ"כ לצרוח אין לי כוח מרימה ידיים ולא, דווקא הייתי במצב רוח טוב למדי, היה בסדר, ואז, האם גרמה לי לכעוס על עצמי! כשאני כ"כ מתאמצת לא לעשות זאת כי הפסיכולוגית אמרה לי לא, וגם כי אני יודעת שזה לא טוב, והאם פשוט לא מבינה. למה לעזאזל היא לא מבינה? רע רע רע רע...

לא יכולה להתאפק יותר מלומר את זה כל היום ניסיתי לא לכעוס על עצמי, לסלוח לעצמי, לוותר לעצמי, וכל שאר הדברים האלה. וזה כ"כ קשה. אני פשוט מרגישה שאני משלה את עצמי שאני בסדר, הרי אני יודעת שזה בעצם לא נכון, שאני גרועה, דפוקה. כל היום חשבתי לי "טוב, לא נורא שלא הצלחתי בזה או שהייתי קצת לא בסדר בזה"...