תוצאות החיפוש

שמור אני מוחק אותו מרשימת זכרונותיי מעבירו לתיקיה תלת ממדית שם יוכל לנוח לעשר שנים לפחות ללא חמצן, ללא מזון. בבוא היום, אפתח לו חריץ שם יראה פס של אור צח ודקיק יראה את חלקיקי האבק נעים לקצב נשימותיו. זַהו אותו לפי זקנו שחור, מדובלל זהו אותו על פי שפתיו מחורצות, יבשות, בשרניות רק אל תסתכלו...

שני פיות בשני פיות אהבתיךְ. האחד- עליון, מקדים ברכה לפני כל נגיסה שני- מוסווה, על דף לבן מפטיר מחשבה. בשני פיותיי אהבתיךְ אחד, מגלף צורות בַּמילים שני, נדבק כאבק לגופך. והגאולה המתקרבת לבוא תחבר פיותיי, תכַנס מילותיי לִכְדי שלווה נצחית ולא יהיה צורך.

התנתקות אני מבקש נסיגה מעבר לקו ואת מתעקשת על שיחות שלום. "ויתורים כואבים", "למען עתיד ילדינו" לא מתייאשת. כשאני מכריז על "התנתקות חד צדדית" נשמעת שריקה חדה פגיעה ישירה שתי פעימות שיחה ממתינה.

סוף האצבעות (זמני) וזהו סוף האצבעות, אלה שהביאוני לכאן. הנה- כך עברו תחת מכבש היצרים מכבש העתקים, יוצרים והשפעות סופן מתגלה בחלום כנבואה כריכה עבה, הקדמה קצרה דברי תודה וציטוט: "לאשתי היקרה".

בעמק האלה מחר אנחנו נוסעים ברכב שלי או שלךְ, זה לא משנה לבקעה, נוסעים, להיכן שדוִד קלע את גוליית, שם בין כל האיברים החשופים נחפש את פרחי התורמוס שניזונים מדמו העתיק של הענק. אין זו האדרה של סיפור גבורה רק, מחר, כשנדרוך על אדמת הָבָּתה הירוקה זכרי שדברים טובים באים בהופעות קטנות.

למה? למה עברתם לכאן?