מה קוראים בשבת?

השבוע היה ראש חודש שבט - מה שאומר שהאביב כבר מתקרב... אבל לפני זה, עוד שבת חורפית שכיף להעביר בתוך שמיכה חמה עם ספר טוב

מה אתם קוראים בשבת

גילויים על רפואה ותזונה - ראסל בליילוק

עדיין דלפין דה ויגאן, "אל מול הלילה", הגברתי מאוד את קצב הקריאה ואני ברבע האחרון בערך אם כי יש לי בטח איזה 100 עמוד עוד.

ספר קשה לקריאה.

ועוד חיזק אותי בדעתי שלא לבחור בהקמת משפחה. משפחה בחברה פטריארכלית, כפי שמוכיח גם הספר הזה, היא עניין מסוכן לנערות ולנשים. בשלב מסויים בספר ויגאן זורקת רמזים וגם אני עוד קצת לפני כן, תהיתי על מקור ההתדרדרות הנפשית של האם. היא מטילה את הפצצה ברגע מסויים. בצירוף מקרים מופלא, המשפחה הזאת - להערכתי משום קשריו של האב בבראנז'ה התקשורתית - הופיעה בסרט שנעשה בסוף שנות ה-60 על משפחות, עם דיונים על הקונפליקטים, על ההצלחות. המשפחה הזאת הופיעה בסוף הסרט, ללא כל הערות או דיונים, וסיפרה את סיפורה, כמשפחה ליברלית פריזאית שכביכול מקדימה את זמנה. הסרט ניתן היום לצפיה (בתשלום של מנוי חודשי, אני מנחשת שזה איזשהו מאגר ציבורי של סרטי דוקו ישנים ששודרו בערוץ ציבורי במשך השנים) ורואים שם את אמה של ויגאן, את ויגאן עצמה כתינוקת ואת שאר המשפחה (ששרדה, המשפחה הזאת עברה אסונות ולא כל הילדים שנולדו, ונולדו רבים או אומצו, שרדו ילדות או נערות).

בשלב מסויים בספר מופיעה דמות חדשה לגמרי שנקראת קאמי וכבר כאן ידעתי שהנה עוד צירוף מקרים בחיי. השבוע, במקרה דרך פייסבוק, התוודעתי לעוד דיון "אונס/גילוי עריות כן או לא" בטלוויזיה הצרפתית, דיונים ומשאלים מעין אלה מופיעים כמובן גם במדיה הישראלית. והתברר לי שיצא ספר לפני 10 ימים שכבר מכר כרבע מיליון עותקים ולהערכתי יותר, מאת קאמי קושנר, בתו של ד"ר ברנאר קושנר, מקים "רופאים ללא גבולות" ושר לימים בממשלתו של סרקוזי. לקושנר מנישואיו הראשונים בן ותאומים בת ובן. בסוף שנות ה-80 ילדיו נשארו עם אמם, היסטוריונית ידועה, שהתחתנה בשנית עם אדם רב-פעלים בציבוריות הצרפתית, בעל נראות גבוהה, משפטן, יועץ, אדמיניסטרטור באחד מבתי-הספר הגבוהים הידועים בעולם, סיינס-פו. לפני 10 ימים יצא ספר של קאמי קושנר, כאמור, הבת מזוג התאומים, ספר שמגלה שעם כניסתו של אותו אדם לחייהם של הילדים ויחד עם נפילתה של אמה לדכאון ואלכוהוליזם בעקבות התאבדותם של שני הוריה בטווח זמן של שנתיים, אותו אדם תקף מינית את אחיה התאום של קושנר, במשך כשנתיים.

הספר הוא שלה, מספר את סיפורה, ואינו ספר "בשליחות" אחיה, ששמו שונה בספר וכעת גם בציבוריות הצרפתית (עניין מוזר במקצת שכן אין בעיה לגלות את שמו האמיתי). אותו אדם התפטר מתפקידיו ונפתחה חקירה משטרתית, אין הכחשה של הטענות. הספר שמו La familia grande
משום מה ניתן לו שם איטלקי - כך נראה לי אם כי אני לא זוכרת אם קראתי אי פעם את הצירוף הזה באיטלקית לציון משפחה גדולה - ובינתיים ראיתי ראיון מרשים ביותר עם קושנר. אני תוהה איך בצרפת יש מסורת כזאת של גילויים של אונס/גילוי עריות דרך ספרים. אני לא מניחה שהספר יתורגם לעברית כי אין לו ממש רלוונטיות למה שקורה כאן אבל אני, כמובן, סקרנית לקרוא בו.

אלה נושאים קשים רגשית בקריאה (אני אפילו לא מדברת על לחוות אותם במציאות), בטח כאשר הם מתארים אירועים אמיתיים. מעניין מה שאת כותבת על "מסורת" בצרפת לחשוף סודות של עבירות מין דרך ספרים, אבל נראה לי שהרבה אוטוביוגרפיות נוטות לחשוף סודות כאלה ואחרים; אולי אנו מבחינים בזה רק כאשר הסוד הוא ברמת חומרה כזו?

נכתב ע"י Arana:

אלה נושאים קשים רגשית בקריאה (אני אפילו לא מדברת על לחוות אותם במציאות), בטח כאשר הם מתארים אירועים אמיתיים. מעניין מה שאת כותבת על "מסורת" בצרפת לחשוף סודות של עבירות מין דרך ספרים, אבל נראה לי שהרבה אוטוביוגרפיות נוטות לחשוף סודות כאלה ואחרים; אולי אנו מבחינים בזה רק כאשר הסוד הוא ברמת חומרה כזו?

לחץ כדי להרחיב...

זה גם פורסם לפני שהספר של קאמי קושנר יצא. שם הפוגע לא מוזכר שם ובכל זאת לפני הפרסום כבר היה ידוע במי מדובר. הספר של ויגאן חזק מאוד, לקח לי זמן לעכל אותו ורק אתמול, 4 ימים אחרי סוף הקריאה, אני מתחילה ספר אחר כנראה, גם כן מתעסק בפגיעה מינית. זה מעניין אותי אבל נראה אם אני ממשיכה. אני חושבת שכן.

התחלתי את "קו זמן" של מייקל קריצ'טון - אמנם כבר לא חדשני כפי שבוודאי היה בזמנו, אבל עדיין הרעיונות נחמדים מאוד.