חצות
מחוג השניות מפריד בין חושך לחושך - סדיני המיטה חופזים אל האושר. מבט אחרון דועך על גופך, עוצם עיניים - הלילה הזה הוא שניים. רסיסי זיעה מתפתלים כנחשים, מציירים את גופך. דוק הדמעה מסמא את ה"מה" וה"איך". יש ריחות שהמוח אוצר ונוצר. יש רגעים שהגוף בא וקוצר.