נקניקיה בלחמנייה

נקניקיה בלחמנייה

בילדותי, היה לנו בית קולנוע שכונתי בשם קולנוע ניצן (ק. ים). היה סרט יומי ושם ראיתי את כל המערבונים (צ'ארלס ברונסון, קלינט איסטווד ועוד), ומאוחר יותר את סרטי הקראטה של ברוס לי. בכניסה לקולנוע עמד מזנון ועליו בקצה מכונה כמו בתמונה המצורפת:
על השיפודים היו נעוצות לחמניות שחור נוקב בהם והם חוממו ע"י המכונה.
במיכל זכוכית היו נקנקיות מוכנות באידוי.
זה עלה מעט, ויותר מאשר לסרט, חיכיתי ללחמניה עם הנקנקיה.
המוכר היה שולף את הנקנקיה ממלא במעט חרדל (תלמה כמובן) מכניס את הנקניקיה שחלקה העליו בלט, עוד קצת חרדל והגיש לי...טעם ילדות שהולך עמי עד היום.
השבוע נתקלתי בדבר הזה ברחוב. זה נראה חדש ולא נראה לי שיש בו הרבה שימוש. לא קניתי כי לא רציתי להתאכזב. אני מעדיף את החלום המתוק, על פני מציאות שאולי תאכזב.

 
בין תמימות לבורות

לקח לי הרבה שנים עד שהתחלתי לתהות כמה זמן הנקניקיות והלחמניות רבצו בחימום ובאויר הפתוח. ועד שהתחלתי להבין למה אבא שלי כלכך נרתע מהמפגע הקולינרי והתברואתי הזה שכלכך אהבתי.
אני לא יודע מה היית מקבל בדוכן הזה, אבל אני בטוח שהטעם של מה שמכרו לנו לפני עשרות שנים, היה ירוד ביותר. ויכול היה להחשב כראוי, רק לפי הסטנדרטים המביכים של אותה תקופה (ומקום).
 
נסחפת

גם אז, יכולת לראות ולטעום שהנקנקיות והלחמניות טריות. הם הוכנו לקראת פתיחת בית הקולנוע ונמכרו. עם טעמי ילדות לא מתווכחים. אני רואה היום את הנכד (בן 4) נהנה מהנקנקיה של הדוכן בגראנד. הוא אוכל את זה, כאילו זה הדבר הכי טעים בעולם.
בסטנדרטים של היום, רוב הנקנקיות הקנויות בישראל הם ממש אשפה. זבל אכיל.
עשויות מעוף, ים כשרות, מלא בכל הזבל שיעשו אותם זולים והם גם לא טעימים.
סע לפרנקפורט (אחרי הקורונה) ותאכל איזה פרנקפורטר בראטוורשט בדוכן רחוב...ותדע איך נטעם הדבר האמיתי. גם ברחובות וונקובר מוכרים נקניות ברחוב, הטובות נקראות Smoky, והם באות עם הרבה בצל מטוגן.
 

yair_bar

New member
מנהל
על מה אתה מדבר?

הנקניקיות אודו בכלי סגור והיה תמיד מקום ל-4 לחמניות והמוכר היה שם לפי התחלופה. ברור לך שבמקום כמו אולם קולנוע הן לא היו עומדות יותר מכמה דקות.
&nbsp
אגב, אני תמיד אהבתי את הנקניקיות שהיו מכינים על רולר שהריח היה ממלא את כל האולם ספורט.
&nbsp
@מיכאל - יש מכשירים כאלה ביתים זולים מאד - לא חייבים תעשייתי.
 
רולר

יש במזנון של IKEA מול הקופות. אומנם זול, אבל אחת הפחות מוצלחות.
לפעמים זה מסתובב שם שעות משנה צבע (משחים בכתמים) וממש לא מעורר תיאבון.
מה שכן, גלאט כושר. אצלנו הנקנקיות הן עוף. והן פחות טעימות מנקנקיות בקר ובשר אחר.
לצערי, העליה הגדולה שהביא תרבות נקניק ונקניקיות זה הרוסים. במעדניות שלהם (טיב טעם, רוסמן וכו') לנקניקים שמות רוסיים לא מוכרים וטעמים שלהם.
לא נמצא שם סחורה מגרמניה (בראטוורשט) ספרדי (צ'וריסו) הונגרי (צ'ובואי), רומני (פטריצאן) וכו'. חבל...
מאירופה בינתיים מיבאים קורונה!
 

yair_bar

New member
מנהל
הנקניקיות נהנו משתי מהפכות

אחת אכן של העלייה מרוסיה - אבל זו כבר "מהפכה ישנה". את התוצרת במעדניות הרוסיות ניתן למצוא כבר יותר מ-20 שנה.
&nbsp
המהפכה החדשה היא אנשים שהחליטו להתמקצע והתחילו לנקנק בעצמם ומוכרים נקניקיות בוטיק.
&nbsp
בכל אופן אני לא אוכל חזיר אז עבורי רוב התוצרת לא רלוונטית.
&nbsp
אני חושב שבאיקאה אוכלים יחסית הרבה נקניקיות והן לא אמורות לעמוד שעות. אני טועה?
 
לגבי IKEA

מדובר בהקהקיות הכי זולות והכי פחות איכותיות. בבוקר הם פותחים ב-10:00 ואחרי שעה הם עדין שם. בבוקר כמעט ואין שם תנועת קונים.
אני מניח שאחרי שהנקנקיות מקבלות את הצורה והצבע שאני מתאר, הביקוש יורד פלאים.
צריך להיות אוכל כשר אהבל שרק הכשרות חשובה לו, להזמין כזו נקנקיה.

לגבי החזיר, עניין שלך. אצל הרומני (בחיפה, קפה גלידה יונק) יש 2 סוגי פטריצ'אן: בקר, וחצי חצי (בקר / חזיר). השני טעים בהרבה...

בשנות ה-70 וה-80 היתה חנות בשר טובה באיזור התעשיה של קרית חיים. קראו להם קלינברגר. לא כשר, מורשת הונגרית, סחורה מעולה. אבל עם הזמן ושינוי הרגלי הצריכה עם הגעת העליה הגדולה מרוסיה, הם התדרדרו ונעלמו.
 
אסביר על מה אני מדבר

קודם כל, אני לא מדבר רק על בתי קולנוע, אבל גם.
מתקנים כאלה היו גם בקיוסקים ודוכנים ברחובות, בגני שעשועים וכיוב'. לא תמיד היתה תחלופה מהירה. היית יכול להגיע לדוכן כזה, שהנקניקיות בו צמוקות ומקומטות. מעבר לכך, לך תדע האם המוכר דואג ל-"סבב" בין הנקניקיות במתקן, או שהוא שלף עכשיו אחת שנשכחה בתחתית בתחילת היום.
בבתי הקולנוע, נכון שבהפסקה היתה תחלופה. אבל מה קרה לנקניקיות שנותרו בסוף ההפסקה? חיכו לסרט הבא?
הקטשופ והחרדל עמדו בבקבוקים לחיצים פתוחים על הדלפק, אלוהים יודע מה הכילו או במשך כמה חודשים (שנים?) התכולה לא רועננה.
&nbsp
לכל אלה (ועוד) שמתי לב רק כשהתבגרתי. בתור ילד, הכל היה טעים ונוצץ.
 

yair_bar

New member
מנהל
ועדיין לא זוכר מקרי מוות או הרעלת קיבה בנושא

נקניקיה מצ'וקמקת אולי כן - אבל גם כילד ידעתי לבקש שישים לי אחרת.
&nbsp
בכל אופן הטעם והריח לא יוצאים לי מהפה
 
הבהרות

אני יודע שיש כאילו במקומות מימכר רבים. לא עליהם אני מדבר. אחד ויחיד בקולנוע ניצן, בקרית ים בשנות השישים המאוחרות.
הנקנקיות היו מוכנסות למתקן חימום לפני פתיחת הדלת, ועד שההפסקה היתה נגמרת, לא נותרו נקנקיות. כל החוויה של נקנקיות נפולות, מקומטות עור, כהות מזקנה וכו', לא בבית הקולנוע שלנו.
מחוויית הילד (יש לי נכד בן 4 וחצי עכשיו), הם די מפונקים באוכל ובעיקר מהנראות והמרקם. הוא למשל ביקש שאסיר לו את הסימני השחורים (חריכת הרשת המצלה) מהסטיק שלו! כך שסביר להניח שאם הנקנקיה לא תראה יפה ועגולה, עם עור מתוח, הוא לא יגע בזה.
רענון קטשופ וחרדל: בשל תכולת הסוכר והחומץ, יש להם חיי מדף ארוכים. התוספות הנ"ל פגי תוקף במיכל המקורי ובשפופרות אליהן הועברו בדיוק באותו יום. בימים ההם, איש לא חשב לתת ללקוח לשים חרדל (מי ידע מה זה קטשופ?) חופשי. מקסימום יכולת לבקש עוד...
לגבי טעמי ילדות, אין עליהם. הזיכרון הזה שווה זהב. עם הנכד, אני חווה עמו את הילדות שלי מחדש. כיף גדול. יש משהו קסום בילדים ובילדות. תקופה יפה מאוד.
 

מיקהפ

New member
אותם שנים בערך, בית הקולנוע קצת במזרח.

מעולם לא אכלתי שם נקניקיות, נדמה לי שארטיק/קרטיב,
אמי בטח היתה משתבצת אם הייתי חושבת ל נקניקיה בקולנוע, גם לא זוכרת מי מהחבר'ה שאכל.
אבל כמה שנים מאוחר יותר עשנתי כמו כולם בקולנוע, זוועה.
 
יש 10 שנים הבדל ביננו...

ממאכלי ילדות:
בילדותי גרנו ברומניה בכפר. ושם היתה אישה מביאה אחת לשבוע פטל בר. ידעתי שהיא מביאה פטל, הייתי מסדר לי את הכסא הקטן ליד השולחן ומחכה שישימו לי את הצלחת עם הפטל...
בארץ, היה ערבי שהיה עובר עם חמור ומוכר סאברס צונן. חותך בסכין ומגיש את הפרי בלי הקליפה והקוצים...
המאכל החביב עלי בילדות היה פלפל ממולא. נסענו אחרי מלחמת ששת הימים לבקר בירושליים ל-3 ימים. כל יום אכלתי רק מזה.
 
למעלה