קצרים ליום ראשון
- פותח הנושא limlim13
- פורסם בתאריך
וזה מה שאני עושה בימים האחרונים
לא שוחה כבר מאז ערב ראש השנה... אבל עושה את זה : http://picasaweb.google.com/blinab/2010SeptemberWAORCA
לא שוחה כבר מאז ערב ראש השנה... אבל עושה את זה : http://picasaweb.google.com/blinab/2010SeptemberWAORCA
MayaShuShu
New member
WOW! מדהים!! איפה זה?
חלק זה תמונות מיוסמטי?
חלק זה תמונות מיוסמטי?
נעמי של פז
New member
../images/Emo2.gif וואוו כמה יפה!!! ../images/Emo2.gif../images/Emo9.gif
כואב בעיניים כמה שזה יפה! תהני!! וצרפי לנו עוד תמונות שגם אנחנו קצת נהנה.
כואב בעיניים כמה שזה יפה! תהני!! וצרפי לנו עוד תמונות שגם אנחנו קצת נהנה.
lisa trudler
New member
מקסים! מעלה געגועים... ל"ת
testing, testing, 1,2,3....
טוב, אם לא השגתי שום מטרה אחרת, לפחות העליתי בבת צחוק על פניהם של כל עוברי האורח שעברו אותי הבוקר, בזמן ביצוע התרגילים. רצתי רגל אחת על המדרכה והשניה על הכביש, קודם לכיוון אחד אחר כך לכיוון שני. ובסאקר עשיתי את הקפיצות שעדי הראה לי אתמול בערב מהאגרוף. זה היה נראה מגוחך לחלוטין ולגמרי הבנתי את העוברים ושבים (מזל שאין הרבה כאלה ב-6 בבוקר) שהסתכלו עלי כאילו צריך לקרוא לאנשים הנחמדים עם החלוק הלבן. שכחתי בעצם לספר שיש לי מזל גדול שעדי באגרוף. וכל כך למה? בגלל שבאגרוף הנושא של זריזות וגמישות בעבודת כפות הרגליים היא חשובה ביותר. עובדה לא כל כך ידועה היא שאגרוף הוא ספורט של זריזות ודיוק הרבה יותר מאשר כוח. הזריזות והדיוק האלה צריכים לבוא לידי ביטוי בתנועת הרגליים ובקוארדינציה עם הידיים. זוכרים את floats like a butterfly, stings like a bee? אז החלק של הפרפר מתייחס למהירות התנועה של כפות הרגליים. למעשה, מתאגרפים נשארים באזור מצומצם מאד אבל זזים המון וכל הזמן הלוך ואנה וחשוב מאד הפיתוח של היכולת הזאת. בקיצור, לאחר שדוד אישר, ביקשתי מעדי להראות לי תרגילי קפיצות ותנועות כפות רגליים שהם מבצעים בכל אימון, לעיתים במשך שעה
. עדי הראה לי מספר תרגילים שהראה בהם מהירות ותנועתיות מדהימה ואחר כך ביקש ממני לעשות את התנועה. הוא הסתכל על הרגליים שלי, נאנח והראה לי שוב. "עכשיו את" הוא אמר. שוב ניסיתי. הוא בדק, נענע בראשו לשלילה, העמיד אותי במקום, תפס לי את הרגליים והראה לי להיכן הן אמורות לנוע. שוב אני. "אמא, יותר בקלילות, יותר לקפוץ, יותר על האצבעות" הוא הדריך. אמרתי לו שזה בדיוק מה שדוד אמר לי, ממש במילים אלה. ניסיתי וניסיתי. עדי לא התרשם בכלל. "אמא, זה משהו שאת ממש צריכה לעבוד עליו" הוא פסק. סיפרתי את הסיפור לדוד וצחקנו שנינו. נוסף לי מאמן והפעם, יותר צמוד מזה כבר לא יכול להיות.....
טוב, אם לא השגתי שום מטרה אחרת, לפחות העליתי בבת צחוק על פניהם של כל עוברי האורח שעברו אותי הבוקר, בזמן ביצוע התרגילים. רצתי רגל אחת על המדרכה והשניה על הכביש, קודם לכיוון אחד אחר כך לכיוון שני. ובסאקר עשיתי את הקפיצות שעדי הראה לי אתמול בערב מהאגרוף. זה היה נראה מגוחך לחלוטין ולגמרי הבנתי את העוברים ושבים (מזל שאין הרבה כאלה ב-6 בבוקר) שהסתכלו עלי כאילו צריך לקרוא לאנשים הנחמדים עם החלוק הלבן. שכחתי בעצם לספר שיש לי מזל גדול שעדי באגרוף. וכל כך למה? בגלל שבאגרוף הנושא של זריזות וגמישות בעבודת כפות הרגליים היא חשובה ביותר. עובדה לא כל כך ידועה היא שאגרוף הוא ספורט של זריזות ודיוק הרבה יותר מאשר כוח. הזריזות והדיוק האלה צריכים לבוא לידי ביטוי בתנועת הרגליים ובקוארדינציה עם הידיים. זוכרים את floats like a butterfly, stings like a bee? אז החלק של הפרפר מתייחס למהירות התנועה של כפות הרגליים. למעשה, מתאגרפים נשארים באזור מצומצם מאד אבל זזים המון וכל הזמן הלוך ואנה וחשוב מאד הפיתוח של היכולת הזאת. בקיצור, לאחר שדוד אישר, ביקשתי מעדי להראות לי תרגילי קפיצות ותנועות כפות רגליים שהם מבצעים בכל אימון, לעיתים במשך שעה
משהו קטן על פליומטרי
כל הקפצוצים האלה מזכירים בגדול את האימונים הפליומטריים - קפיצות, ניתורים, ספרינטים. המטרה שלהם לשפר את יעילות הריצה, לחזק את השרירים (כולם! כולל התומכים הקטנים) וגם לעורר את המערכת העצבית, גיוס יחידות מוטוריות ועוד דברים טובים. קודם כל הוכח כמותית שחיזוק פליומטרי אמנם לא משפר צח"מ אבל משפר יעילות ריצה יותר מאשר עבודה חיזוק בחדר כושר (קישרתי למאמר הזה לפני כמה זמן). דבר שני מסתמן יותר ויותר שהגורם המגביל לעייפות הוא לא מערכת הדם (לקטאט וחבריו) אלא הגורם העצבי (וכנגזרת שלו, גם המנטלי לא כקללה אלא כמשהו פזיולוגי לחלוטין). לכן יש מקום לאמן גם את מערכת העצבים. זה נכון שאת כל זה אנחנו עושות באימונים הרגילים שלנו אבל אצל רובינו האימונים די מונוטוניים, ואלה מאיתנו שלא משקיעות זמן בחיזוקים מפספסות חלק מהנקודה הזאת. בהתחלה כיוון שיש עוד הרבה לאמן זה לא מהווה מגבלה אבל אחרי זמן ארוך כן. בנוגע לחיזוקים דרך עליות וכו' - לא נעשה מספיק מחקר כדי לקבוע האם הם תורמים יותר או פחות ביחס לחדר כושר ופליומטרי. מצד שני נקודה שלא מצאתי אליה התייחסות (חסר מחקר) זאת תרומה של ריצות שטח אגרסיביות לחיזוקים ספציפיים של שרירים מייצבים. שטח אגרסיבי מדמה קפיצות וניתורים שעושים סטרילית באימון כיוון שהוא דורש נחיתות בזוויות משתנות, ריצה בזוויות הזויות (באלכסון, כמו אצל נווטים) ופעילות בכל טווח התנועה של המפרקים (קרסול בעיקר). לדעתי ומתוך ניסיוני זה עוזר. רונה אני חושבת שהתרומה לאימונים האלה גדולה ואת אפילו לא יכולה לשער כמה זה יעזור לך. נכון זה קשה בהתחלה (את זוכרת את תמר וקיטוריה בגזרת הטיאיי?) אבל אף פעם לא מבוגרים מדי כדי ללמוד משהו חדש. אומרים שיש שלושה אלמנטים שאימונם משפיע על הריצה: צח"מ סח"ח ויעילות. אז אחרי שעבדת במשך שנים בעיקר על השניים הראשונים עכשיו את נותנת עבודה ספציפית על השלישי, תחשבי איזה פוטנציאל יש כאן! ודבר אחרון - תודה, עכשיו בפעם הבאה שיאמרו לי שלא נועדתי לרוץ אני אזכר שאני באותה סירה שלך ותכלס, הסירה שלך לא רעה.
כל הקפצוצים האלה מזכירים בגדול את האימונים הפליומטריים - קפיצות, ניתורים, ספרינטים. המטרה שלהם לשפר את יעילות הריצה, לחזק את השרירים (כולם! כולל התומכים הקטנים) וגם לעורר את המערכת העצבית, גיוס יחידות מוטוריות ועוד דברים טובים. קודם כל הוכח כמותית שחיזוק פליומטרי אמנם לא משפר צח"מ אבל משפר יעילות ריצה יותר מאשר עבודה חיזוק בחדר כושר (קישרתי למאמר הזה לפני כמה זמן). דבר שני מסתמן יותר ויותר שהגורם המגביל לעייפות הוא לא מערכת הדם (לקטאט וחבריו) אלא הגורם העצבי (וכנגזרת שלו, גם המנטלי לא כקללה אלא כמשהו פזיולוגי לחלוטין). לכן יש מקום לאמן גם את מערכת העצבים. זה נכון שאת כל זה אנחנו עושות באימונים הרגילים שלנו אבל אצל רובינו האימונים די מונוטוניים, ואלה מאיתנו שלא משקיעות זמן בחיזוקים מפספסות חלק מהנקודה הזאת. בהתחלה כיוון שיש עוד הרבה לאמן זה לא מהווה מגבלה אבל אחרי זמן ארוך כן. בנוגע לחיזוקים דרך עליות וכו' - לא נעשה מספיק מחקר כדי לקבוע האם הם תורמים יותר או פחות ביחס לחדר כושר ופליומטרי. מצד שני נקודה שלא מצאתי אליה התייחסות (חסר מחקר) זאת תרומה של ריצות שטח אגרסיביות לחיזוקים ספציפיים של שרירים מייצבים. שטח אגרסיבי מדמה קפיצות וניתורים שעושים סטרילית באימון כיוון שהוא דורש נחיתות בזוויות משתנות, ריצה בזוויות הזויות (באלכסון, כמו אצל נווטים) ופעילות בכל טווח התנועה של המפרקים (קרסול בעיקר). לדעתי ומתוך ניסיוני זה עוזר. רונה אני חושבת שהתרומה לאימונים האלה גדולה ואת אפילו לא יכולה לשער כמה זה יעזור לך. נכון זה קשה בהתחלה (את זוכרת את תמר וקיטוריה בגזרת הטיאיי?) אבל אף פעם לא מבוגרים מדי כדי ללמוד משהו חדש. אומרים שיש שלושה אלמנטים שאימונם משפיע על הריצה: צח"מ סח"ח ויעילות. אז אחרי שעבדת במשך שנים בעיקר על השניים הראשונים עכשיו את נותנת עבודה ספציפית על השלישי, תחשבי איזה פוטנציאל יש כאן! ודבר אחרון - תודה, עכשיו בפעם הבאה שיאמרו לי שלא נועדתי לרוץ אני אזכר שאני באותה סירה שלך ותכלס, הסירה שלך לא רעה.
את עושה את התרגילים יחפה או עם נעליים?
אין על המאמן החדש שלך. סיפור מעולה
ושאלה: את עושה את התרגילים יחפה או עם נעליים? אני יודעת שאצלי, בדיוק בשביל חיזוק כל השרירים המייצבים הקטנים האלו, נתבקשתי לעשות את התרגילים יחפה. ובהקשר אחר, מה לגבי ריצה יחפה או עם ויברם? שוב, מאותו מקום של חיזוק השרירים הקטנים בכף הרגל. אני רצה פעם-פעמיים בשבוע עם ויברם, על משטחים משתנים, ומרגישה שזה מאוד מועיל לי בדיוק בשביל החיזוקים האלו.
אין על המאמן החדש שלך. סיפור מעולה
בנוגע לוויבראם
אני אגב את הפליומטרי עושה על דשא עם גרביים, כי זה חותך לי את העור בכפות הרגליים. אופציה אחרת - לרקדניות בלט יש משהו שהן מלבישות על כריות כף הרגל (זה מטונף נורא אבל עושה את העבודה) וזה עוזר. כשקניתי את נעלי השטח ושוב שמעתי כמה לא נועדתי לרוץ, אמר לי מהנדס הכפותיים לא להתפתות לוויבראם או ריצה יחפה כי זה לא טוב לעצמות הכפותיים שלי. יש לי בוניון רציני, בו אני מאשימה בעיקר את ההורים שלי אבל גם עשור של בלט (המהנדס מאשים את הבלט), העצם גדלה כתוצאה מהמכות שהיא קיבלה שוב ושוב מהרצפה. אני לא רואה את זה כבאג אלא כפיצ'ר, מה לעשות רגליים צריכות לעבוד לא להראות יפה. אבל כן ברור לי שצריך לטפל בהן טוב וללכת עם נעליים שמתאימות, גם בריצה אבל בעיקר ביום יום. אני שומעת מהרבה שהריצה היחפה עושה להם רק טוב, כמו שיש שיאמרו שלא יעזור - לשטח אגרסיבי והנקעים שהוא עשוי להביא אתו - הם לא יצליחו להתרגל. "איש הישר בעיניו יעשה" אבל החשוב ביותר הוא לזכור שאין אמת אחת ולכל גוף הנכון עבורו. כנ"ל פליומטרי - פוטנציאל שיפור היעילות מוכח כמותית, אך מדובר באימונים אינטנסיביים שיש להם פוטנציאל פציעה בדיוק בגלל העומס שהם מטילים על עצמות הגפיים התחתונות (וכל הגוף, כולל הגב), לכן גם כאן לא מדובר בפתרון קסמים. רעיון אחר שיש לי לחיזוק השרירים הקטנים עבור אלה שלא מרגישות חזקות מספיק בשביל ויבראם, פליומטרי או שטח - הדמיה של סקי (אני חושבת שבמכוני כושר יש מכשירים טובים לזה) - בסקי יש טווח תנועה גדול יחסית אך בלי קפיצות (כשנעשה בחדר כושר על מכונה...). גם הפיתה היא רעיון טוב אך לא נעשית תוך כדי תנועה.
אני אגב את הפליומטרי עושה על דשא עם גרביים, כי זה חותך לי את העור בכפות הרגליים. אופציה אחרת - לרקדניות בלט יש משהו שהן מלבישות על כריות כף הרגל (זה מטונף נורא אבל עושה את העבודה) וזה עוזר. כשקניתי את נעלי השטח ושוב שמעתי כמה לא נועדתי לרוץ, אמר לי מהנדס הכפותיים לא להתפתות לוויבראם או ריצה יחפה כי זה לא טוב לעצמות הכפותיים שלי. יש לי בוניון רציני, בו אני מאשימה בעיקר את ההורים שלי אבל גם עשור של בלט (המהנדס מאשים את הבלט), העצם גדלה כתוצאה מהמכות שהיא קיבלה שוב ושוב מהרצפה. אני לא רואה את זה כבאג אלא כפיצ'ר, מה לעשות רגליים צריכות לעבוד לא להראות יפה. אבל כן ברור לי שצריך לטפל בהן טוב וללכת עם נעליים שמתאימות, גם בריצה אבל בעיקר ביום יום. אני שומעת מהרבה שהריצה היחפה עושה להם רק טוב, כמו שיש שיאמרו שלא יעזור - לשטח אגרסיבי והנקעים שהוא עשוי להביא אתו - הם לא יצליחו להתרגל. "איש הישר בעיניו יעשה" אבל החשוב ביותר הוא לזכור שאין אמת אחת ולכל גוף הנכון עבורו. כנ"ל פליומטרי - פוטנציאל שיפור היעילות מוכח כמותית, אך מדובר באימונים אינטנסיביים שיש להם פוטנציאל פציעה בדיוק בגלל העומס שהם מטילים על עצמות הגפיים התחתונות (וכל הגוף, כולל הגב), לכן גם כאן לא מדובר בפתרון קסמים. רעיון אחר שיש לי לחיזוק השרירים הקטנים עבור אלה שלא מרגישות חזקות מספיק בשביל ויבראם, פליומטרי או שטח - הדמיה של סקי (אני חושבת שבמכוני כושר יש מכשירים טובים לזה) - בסקי יש טווח תנועה גדול יחסית אך בלי קפיצות (כשנעשה בחדר כושר על מכונה...). גם הפיתה היא רעיון טוב אך לא נעשית תוך כדי תנועה.
עוד פעם רוני נפלאה! אין על הבחורה הזאת, אין!
האמת, שהויבראם ואני מדברים שפות שונות מאד. אין לי שום עניין להתנסות בהן. קודם כל, אני די מפחדת מפציעות שיווצרו לי דווקא כתוצאה משימוש בהם כי יש לי קריסה די מזעזעת ואני ממש זקוקה לתמיכה שיש לי מהנעליים ומהמדרסים. אפילו בבית אני לא הולכת יחפה כי זה לא נוח לי בכפות רגליים. מעבר לזאת, אני לא בטוחה בכלל ברעיון שהויבראם מנסה למכור. נכון שפעם אנשים הלכו יחפים. אז מה? הם גם מתו מכל מיני מחלות בגיל 20 ולא התקלחו באופן קבוע כי לא היו מים זורמים. אני אישית רואה בנעליים והתמיכה שהן מעניקות למאותגרי פרונציה שכמוני יתרון ופיתוח מודרני שנועד לסייע ולהקל על בעיות. סוג של תרופה מכנית כמו מה שעשה הפניצילין עבור מחלות
איך מצטט נחשון בהקשר לויבראם? if it ain't broke, don't fix it......
האמת, שהויבראם ואני מדברים שפות שונות מאד. אין לי שום עניין להתנסות בהן. קודם כל, אני די מפחדת מפציעות שיווצרו לי דווקא כתוצאה משימוש בהם כי יש לי קריסה די מזעזעת ואני ממש זקוקה לתמיכה שיש לי מהנעליים ומהמדרסים. אפילו בבית אני לא הולכת יחפה כי זה לא נוח לי בכפות רגליים. מעבר לזאת, אני לא בטוחה בכלל ברעיון שהויבראם מנסה למכור. נכון שפעם אנשים הלכו יחפים. אז מה? הם גם מתו מכל מיני מחלות בגיל 20 ולא התקלחו באופן קבוע כי לא היו מים זורמים. אני אישית רואה בנעליים והתמיכה שהן מעניקות למאותגרי פרונציה שכמוני יתרון ופיתוח מודרני שנועד לסייע ולהקל על בעיות. סוג של תרופה מכנית כמו מה שעשה הפניצילין עבור מחלות
נחמד לגלות שפה ושם אנחנו לא מסכימות
קודם כל מסכימה עם רוני: אין אמת אחת ולכל גוף הנכון עבורו. ונשים בצד רגע את ה"רעיון שויבראם מנסים למכור" כי הדיון בעיני הוא לא על הויבראם, אלא על קונספט היחפים לעומת נעליים – ולאו דוקא בריצה. נסי לעשות את התרגילים שלך יחפה: על הדשא בחוץ, או אפילו בבית. תרגישי הבדל עצום ברמת הקושי! זה מה שקרה לי, עם תרגילי הפיזיותרפיה שלי, והבנתי שאני צריכה לעשות אותם יחפה בלבד. ולא שאין לי בנעליים מדרסים עם תמיכה מאסיבית לקריסה מזעזעת (איך אתן חושבות הצלחתי לשבור את האגן בשני מקומות בו זמנית מלכתחילה?). אני אישית מאמינה בלנסות. במקרה שלי לפחות, בדיוק האימרה: if it ain’t broken, don’t fix it היא מה ששכנעה אותי להמשיך ולחפש. למה? כי פעם אחת עשיתי איש ברזל עם חשש לפציעה חוזרת. כן, האגן שלי, שרירי הליבה ובכלל השרירים הקטנים הרבה יותר חזקים ממה שהיה פעם, ועדיין – יש מקום לשיפור. הגעתי לריצה היחפה עם הרבה סקפטיות. כל כך סקפטית, שבמשך חודשים לא העזתי לרוץ עם ויבראם. רק הלכתי איתם. אחרי כמה חודשים, ניסיתי לרוץ. לאט, בזהירות ובהדרגה. ומה שכנע אותי? פתאום כאבו לי כל מיני שרירים. כאבים טובים! כאבים של שרירים מייצבים שלא מורגלים בעבודה... ומכאן זה המשיך. אני עדיין מאוד נזהרת וחשדנית: רצה יחפה רק על דשא בשחרור. רצה עם ויבראם בשדות, אבל רק ריצות קלות ומתונות, ואף פעם לא יותר משעה. וגם לא נראה לי שאני אעבור את השעה. חוששת. אבל בשורה התחתונה: בריצה יחפה על דשא, בביצוע תרגילים כשאני יחפה, או בריצה יחפה בשדות עם הויבראם אני מרגישה אחרי זה שהשרירים המייצבים שלי עבדו חזק. אם הייתי יכולה להרשות לעצמי משטחים מגוונים ושטח "אמיתי" כמו רוני, הייתי מנסה גם את זה. אבל אילוצי הזמן שלי לא מאפשרים לי את זה. ובריצה יחפה, כל משטח פתאום הופך מגוון, ומכריח את השרירים המייצבים שלי לעבוד – בדיוק מה שאני מחפשת בשביל למנוע פציעה. אגב, רונה, הסיבה ששאלתי על ריצה יחפה, היא שהגדרת את המטרה בתור: " להכריח את כפות הרגליים שלי להתרומם גבוה ולסגל את עצמם לשינויים תכופים" והזכרת גם "ריצה על משטחים עם אבנים וחלוקי נחל". הויבראם הופכים כל משטח שבנעליים רגילות לא גורם לי לחשוב פעמיים,למשטח משתנה ומגוון שמחייב אותי להיות מאוד מודעת לריצה שלי וליציבה שלי. האם זה מתאים לכל אחד? ברור שלא. כפי שפתחתי, אני מסכימה עם רוני שאין אמת אחת. האם כדאי להגיע עם ראש פתוח ולנסות מאוד בהדרגה ובזהירות? לדעתי כן. למה לא להתייעץ עם הפיזיו, להתחיל בהדרגה, ולראות מה הגוף שלכן משדר על זה? איך תדעו מה האמת של הגוף שלכן אם לא תנסו? ולמען הסר ספק: גם אני לא משוכנעת מהקונספט שהויבראם מנסים למכור. אני לא רואה את עצמי "ממירה את דתי" ועוברת לרוץ יחפה בלבד. אני כן רואה בריצה היחפה עוד אמצעי ליישם את אחד העקרונות החשובים ביותר בכל תכנית אימון: גיוון.
קודם כל מסכימה עם רוני: אין אמת אחת ולכל גוף הנכון עבורו. ונשים בצד רגע את ה"רעיון שויבראם מנסים למכור" כי הדיון בעיני הוא לא על הויבראם, אלא על קונספט היחפים לעומת נעליים – ולאו דוקא בריצה. נסי לעשות את התרגילים שלך יחפה: על הדשא בחוץ, או אפילו בבית. תרגישי הבדל עצום ברמת הקושי! זה מה שקרה לי, עם תרגילי הפיזיותרפיה שלי, והבנתי שאני צריכה לעשות אותם יחפה בלבד. ולא שאין לי בנעליים מדרסים עם תמיכה מאסיבית לקריסה מזעזעת (איך אתן חושבות הצלחתי לשבור את האגן בשני מקומות בו זמנית מלכתחילה?). אני אישית מאמינה בלנסות. במקרה שלי לפחות, בדיוק האימרה: if it ain’t broken, don’t fix it היא מה ששכנעה אותי להמשיך ולחפש. למה? כי פעם אחת עשיתי איש ברזל עם חשש לפציעה חוזרת. כן, האגן שלי, שרירי הליבה ובכלל השרירים הקטנים הרבה יותר חזקים ממה שהיה פעם, ועדיין – יש מקום לשיפור. הגעתי לריצה היחפה עם הרבה סקפטיות. כל כך סקפטית, שבמשך חודשים לא העזתי לרוץ עם ויבראם. רק הלכתי איתם. אחרי כמה חודשים, ניסיתי לרוץ. לאט, בזהירות ובהדרגה. ומה שכנע אותי? פתאום כאבו לי כל מיני שרירים. כאבים טובים! כאבים של שרירים מייצבים שלא מורגלים בעבודה... ומכאן זה המשיך. אני עדיין מאוד נזהרת וחשדנית: רצה יחפה רק על דשא בשחרור. רצה עם ויבראם בשדות, אבל רק ריצות קלות ומתונות, ואף פעם לא יותר משעה. וגם לא נראה לי שאני אעבור את השעה. חוששת. אבל בשורה התחתונה: בריצה יחפה על דשא, בביצוע תרגילים כשאני יחפה, או בריצה יחפה בשדות עם הויבראם אני מרגישה אחרי זה שהשרירים המייצבים שלי עבדו חזק. אם הייתי יכולה להרשות לעצמי משטחים מגוונים ושטח "אמיתי" כמו רוני, הייתי מנסה גם את זה. אבל אילוצי הזמן שלי לא מאפשרים לי את זה. ובריצה יחפה, כל משטח פתאום הופך מגוון, ומכריח את השרירים המייצבים שלי לעבוד – בדיוק מה שאני מחפשת בשביל למנוע פציעה. אגב, רונה, הסיבה ששאלתי על ריצה יחפה, היא שהגדרת את המטרה בתור: " להכריח את כפות הרגליים שלי להתרומם גבוה ולסגל את עצמם לשינויים תכופים" והזכרת גם "ריצה על משטחים עם אבנים וחלוקי נחל". הויבראם הופכים כל משטח שבנעליים רגילות לא גורם לי לחשוב פעמיים,למשטח משתנה ומגוון שמחייב אותי להיות מאוד מודעת לריצה שלי וליציבה שלי. האם זה מתאים לכל אחד? ברור שלא. כפי שפתחתי, אני מסכימה עם רוני שאין אמת אחת. האם כדאי להגיע עם ראש פתוח ולנסות מאוד בהדרגה ובזהירות? לדעתי כן. למה לא להתייעץ עם הפיזיו, להתחיל בהדרגה, ולראות מה הגוף שלכן משדר על זה? איך תדעו מה האמת של הגוף שלכן אם לא תנסו? ולמען הסר ספק: גם אני לא משוכנעת מהקונספט שהויבראם מנסים למכור. אני לא רואה את עצמי "ממירה את דתי" ועוברת לרוץ יחפה בלבד. אני כן רואה בריצה היחפה עוד אמצעי ליישם את אחד העקרונות החשובים ביותר בכל תכנית אימון: גיוון.
נסכים שלא להסכים הפעם.....
אוהבת אותך ובגדול! אבל ה-VFF הם לא בשבילי. אני עם מדרסים ונעליים מתקנות שנים רבות לפני שרצתי (למעשה כבר כתינוקת). אני סומכת על הטכנולוגיה שייצרה עבורי עזרים טקטים שונים ומעדיפה להסתייע בה. הפיזיו לא העלה את נושא הריצה היחפה בכלל. אני לא חושבת שזה אישיו עבורו. מבחינתו, הפציינט צריך ללמד את הגוף שלו לתפקד בתוך המערך הנתון - גם מבחינת פעילות וגם מבחינת ציוד.
אוהבת אותך ובגדול! אבל ה-VFF הם לא בשבילי. אני עם מדרסים ונעליים מתקנות שנים רבות לפני שרצתי (למעשה כבר כתינוקת). אני סומכת על הטכנולוגיה שייצרה עבורי עזרים טקטים שונים ומעדיפה להסתייע בה. הפיזיו לא העלה את נושא הריצה היחפה בכלל. אני לא חושבת שזה אישיו עבורו. מבחינתו, הפציינט צריך ללמד את הגוף שלו לתפקד בתוך המערך הנתון - גם מבחינת פעילות וגם מבחינת ציוד.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.