ספורט והריון

[efratramati]

מתאים להזמין את דורה הלר לספר.

על השילוב בין הריון לאופניים. אני? אני המשכתי עם חדר כושר וטיסות עסקים אתגריות מסביב לעולם עד חודש שביעי.

 

[vivikoob]

דופק וחום גוף נמוכים

כשהייתי בהריון עדיין לא רצתי, אבל אני זוכרת שאלו היו הכללים המנחים לכל פעילות. אז תרגלתי יוגה - שהותאמה לנשים בהריון. זה מאד עזר ליציבה (לא היו כאבי גב), לעיכול (לא היו צרבות). ובכלל – לשמור על תנועתיות כלשהיא בגוף. הריון נעים ומזל טוב!

 

[טלאיל]

בהריון

לי הרופא אמר להמשיך בדיוק את מה שעשיתי לפני ההריון. אז בהריון השני רכבתי על סוסים עד חודש שמיני(הרופא אישר...). מה שלדעתי בדיעבד לא היה חוכמה גדולה. בהריון השלישי הרגשתי זוועה, לרוץ לא הצלחתי ולפעמים עשיתי קצת הליכות. מהידע שלי גם כמאמנת כושר אסור לעלות את חום הגוף ולכן עובדים באזור ה60%. למתאמנת שלי שנכנסה להריון אמרתי לעשות הכל (כמובן אם מרגישה טוב) אבל יותר באיזי. חשוב להיות קשובות לגוף שלנו!

 

[פשוט סנדרה1]

התחלתי להתאמן אחרי הלידות

בהריון הראשון הייתי היסטרית לגמרי ולכן רוב ההריון נמנעתי מפעילות שמעלה דופק ובהריון השני לא היה זמן לחשוב בכלל על פעילות ספורטיבית כשיש ילד קטן בבית כך שהספורט היחידי שעשיתי היה לרוץ אחריו בגינות

 

[anatby1]

ספורט והריון - עידכונים בזמן אמת

לא הייתי פה הרבה זמן, כלומר, אני עדיין קוראת ומדמיינת את עצמי חוזרת לאימונים כמו לפני חצי שנה. אבל יש לי תירוץ טוב - בחצי שנה האחרונה אני עסוקה בלגדל בטן עד אפריל עוד התאמנתי כרגיל, ריצה, שחיה, אופניים, פילאטיס עשיתי את ה 15K באולטרא ותכננתי לעשות שוב את טריאתלון נשים. באצמע אפריל, יצאתי לריצה עם חברות, עם תכנון לחנוך את הגשר החדש שמוביל מהנמל צפונה, ריצה שהיתה אמורה להיות קלילה היתה סיוט, בחילות לא מוסברות וחוסר כוח. הריצה היתה קצרה מהמתוכנן ואחריה נכנסתי הביתה, הרחתי את הרוטב של הפסטה באויר והקאתי את נשמתי. באותו ערב עוד אמרתי שזו בחילה מהריצה וחוסר כושר, הבן זוג צחק מהצד ולמחרת כבר עשיתי בדיקה ביתית שיצאה חיובית אז אני בהריון ראשון, בשבוע 23, מחכה לבן שיגיע בדצמבר (בעזרת השם, אני משתמשת בזה הרבה עכשיו) ומנסה להתמודד עם כל השינויים. ההתחלה היתה ארוכה וסיוטית, בחילות אינסופיות, הקאות, עייפות, עצבנות, חוסר מצב רוח ושוב בחילות. בתקופה הזו לא הצלחתי להזיז את עצמי: קודם כל הייתי עייפה מותשת ואכלתי כל כך לא מאוזן שכוח להזיז את העכבר לא היה לי. לאימוני הריצה והשחיה מאד רציתי להגיע אבל ממש לא הצלחתי, הם בערב ואני רק חיכיתי לרגע שאני אחזור מהעבודה ואכנס למיטה. על אופניים ויתרתי מפחד הנפילות (את האופניים השאלתי לחברה שעשתה איתם טריאתלון נשים השנה בפעם הראשונה). ובעצם לא עשיתי כלום חוץ מללכת לעבודה בבוקר, למצוא מה יעשה לי הכי פחות בחילה וללכת לישון הכי מוקדם שאפשר

ההקלה היתה מאוחרת והדרגתית, רק סביב שבוע 18 התחלתי להרגיש יותר טוב, אני עדיין מקיאה אבל זה כבר הפך לשגרה. עם ההקלה וההרגשה הטובה התחלתי לחזור להזיז את הגוף, חזרתי לפילאטיס, ניסיתי יוגה להריון והכי חשוב, מצאתי דרך לחזור לרוץ! יש לי אימון אחד בשבוע עם מאמנת שאיתה אני משלבת בין הליכה לריצה, בגלל שהדופק עולה מאד מהר בהריון אז ההליכה מאפשרת לי להוריד דופק וחוץ מזה אני רצה לאט לאט לאט, שותה הרבה ועוצרת כמעט בכל ברזיה לשטוף פנים ולקרר את עצמי, החום הזה לא עוזר לשמור על חום גום נמוך. אני מקווה להמשיך לרוץ כל עוד יש לי כוח, הבטן לא מציקה והרופא מרשה. ובלי קשר אני מפנטזת על הפעם הראשונה שאני אעשה מירוץ אחרי הלידה לשחיה עוד לא חזרתי באופן מסודר, הייתי בבריכה ושחיתי, אבל משהו באופן אישי מרגיש לי לא לגמרי נוח וחוץ מזה אני כבר ממש צריכה בגד ים חדש ואת זה עוד לא רכשתי. זה בטח יקרה בקרוב וגם השחיה תחזור לתפריט. הרופא לא הבין בהתחלה למה אני שואלת אותו אם מותר לרוץ ולעשות ספורט, אחרי שהוא הבין שרצתי לפני הוא נתן אור ירוק ואמר להקשיב לגוף, לשמור על דופק נמוך ולשתות הרבה. עכשיו אני מחכה לסקירה מורחבת ולתוצאות מי שפיר, אומרת הרבה טפו טפו טפו ובעזרת השם, ונהנית להרגיש אותו רוקד אצלי בבטן. הטיפים שלי - לדעת שההתחלה, גם אם לא קלה, עוברת מתישהוא. לנסות לזהות מה הכי מתאים לאימונים כרגע ובאיזה שעות (אני למשל עברתי לבוקר לא מוקדם מידי) לא להתעקש על אימונים לפי תכנית, ההנחה שלי היתה שכל דבר שאני עושה הוא בונוס לחשוב על התייעצות עם מאמנת שיכולה לעזור לבנות אימונים שונים שיתאימו לך להנות מהפגרה הארוכה ולעשות הרבה מניקור ופדיקור ולזכור שההתחלה עוברת ומגיעה תקופה נעימה יותר חוץ מזה, מזל טוב לקוראת האנונימית, אני מקווה שעזרתי, אם אני יכולה לעזור בדברים נוספים את מוזמנת לפנות אלי במסרים.

 

[מור שלז]

מזל טוב../images/Emo24.gifטוב לשמוע ממך

באמת נעלמת, ושאלתי את עצמי מה שלומך. שמחה לשמוע ממך, ועוד יותר את החדשות הנפלאות. תודה רבה על השיתוף, על הכנות ועל הפתיחות - זה כל כך עוזר!!! ושיהיה בהצלחה עם הסקירה המורחבת ועם תוצאות מי השפיר.

 

[מור שלז]

../images/Emo95.gifספורט והריון../images/Emo95.gif

נראה שעוד לא מיצינו את הנושא הזה ואני חושבת שהנסיון הנצבר שלנו כאן, כל אחת עם השיתוף שלה, עם הסיפור שלה, חשוב מאוד לאחרות. אז אני מקפיצה את ההודעה המקורית. אז בואו ונשמע: מה הנסיון שלכן עם ספורט בהריון? מה עבד בשבילכן? מה לא עבד בשבילכן? האם תעשו משהו אחרת בהריון הבא? תודה לכל אחת ואחת ששיתפה ותרמה מנסיונה

מזל טוב לכל ההריוניות שקוראות ונעזרות עכשיו בסיפורים, בחוויות ובנסיון שנצבר כאן

 

[מור שלז]

שבוע 21: טריאתלטית ומרתוניסטית מספרת

אני מעלה כאן את מה ששלחה לי חברה טובה (שמעדיפה להשאר אנונימית, אבל תשמח לסייע למי שמעוניינת לשאול עוד - אני אקשר ביניכן). החברה שלי היא רצה מחוננת ומוכשרת, טריאתלטית ותיקה עם מספר עצום של טריאתלונים ברגליים, והרבה מאוד נסיון בספורט סיבולת באופן כללי. הנה מה שהיא מספרת: אז מהנסיון שלי (מתחרה בטריאתלון אולימפי כבר כמה שנים ו-3 מרתונים בשנתיים וחצי האחרונות) כרגע בשבוע 21 אני עדין רצה ושוחה, כמובן שבקצב יותר נמוך אימונים יותר קצרים ובהתאם לדופק. כלומר ממשיכה עם מה שעשיתי קודם, אבל הכל יותר רגוע ולאט. בהתחלה היתה עייפות ובחילה שהשפיעו על ההרגשה הכללית, אבל הקצבים של פעם עוד היו שם, פשוט הייתי צריכה להאט את הגוף. עם הזמן הגוף משתנה והקצב יורד, הגוף ממש מראה לך את המגבלה שלו. אני מקפידה לשמור על דופק 140 בריצה. רצה כשעה. אם הדופק עולה בכמה פעימות בגלל שדברתי או עליה בריצה, מקפידה להאט אחרי על מנת להוריד חזרה את הדופק, ואני משלבת גם קצת הליכה בשביל להוריד דופק או שצריכה קצת מנוחה כי כבד / לוחץ. וכמובן שעוצרת כמה פעמים במהלך הריצה לשתיה והתרעננות (אני רצה בפארק אז אין בעיה עם ברזיות). אם פעם היו אימוני ריצה ארוכים ועצימים, היום זה לא מענין בכלל, הגראמין נשאר בבית ורצה עם שעון דופק בשביל דופק ולפי זמן. מאמינה שבשלב שכבר יהיה כבד ולוחץ יותר אעבור להליכות. לגבי שחיה אני שוחה לאט אז אפילו לא שמה מד דופק. אומנם במים אין משקל אבל יש מין עייפות ואין לי את המהירויות של פעם. בהתחלה עוד היה לי יותר כוח, אבל לא דחפתי חזק בשחיה על מנת לא להקפיץ דופק. אני שוחה כ-2-3 פעמים בשבוע, 1.5-2 ק"מ בכל פעם ולא מרגישה שום קושי, אולי קצת שעמום....  וכמובן שמאמנת השחיה שלנו מעודכנת על מצבי די מההתחלה. אופניים יצא לי לעשות בהתחלה, אפילו אימונים ארוכים יחסית של שעתיים, אבל בדופק רגוע של עד 140. בשלב מסוים אני הפסקתי עם רכיבה בגלל שבעלי חשש שמישהו יכנס בי, יש בנות שרוכבות עד שיוצאת הבטן וגם אחרי בלי בעיה. חוץ מזה הפסקתי עם אמוני משקולות ותרגילי בטן בשליש הראשון. לפני כחודש וחצי חזרתי לעשות אימוני משקולות, פעם-פעמיים בשבוע. אני עושה משקולות בבית עם בעלי שמאמן כושר וגם מדריך נשים לפני ואחרי לידה. אז הוא יודע מה הדגשים לאימון אישה בהריון. תרגילי בטן כמובן שלא עושים, אבל אין בעיה עם משקלים קלים לידיים וכו'. בשליש הראשון הייתי עייפה נורא, בעיקר בשעות אחה"צ והולכת לישון מאוד מוקדם. אבל עם זאת הקפדתי לקום מוקדם כמה פעמים בשבוע ולהתאמן כי ידעתי שזה יגרום לי להרגיש טוב. וגם עכשיו, לא מתאמנת כל יום וצריכה את המנוחה והשינה, אבל מרגישה יותר טוב ויותר ערנית בימים שהתאמנתי. אני שאלתי כמעט כל רופא נשים שנתקלתי בו (בבדיקות השונות) אם זה בסדר להתאמן ולרוץ. כולם ענו שאם מרגישים בנוח אין שום בעיה. מה שחשוב זה להקשיב לגוף. עד כאן מדבריה של החברה (תודה יקירה

). כאמור אם מישהי רוצה לדבר איתה ישירות - שלחו לי מסר ואני אקשר ביניכן.

 

[דרור לים]

שבוע 23

השירשור הזה הגיע ממש בזמן עבורי. תקופה של המון התלבטות לגבי פעילות ספורטיבית ורגשי מצפון על כך שאני לא פעילה כקודם. אני בתחילתו של חודש שישי, חזרתי לרכב בשטח, אחרי תקופה של הפסקה, ואני מאוד נהנת ומקווה שאוכל להמשיך כמה שיותר זמן. מה שכן הפעילות שלי מהתחלה מלווה בפחדים שהטמיעו בי: שחס וחלילה לא אפול, שלא אעלה את הדופק יותר מידי. ואני מרגישה שהחששות הללו מסרסים אותי ברכיבה. בעיקר כשאני רואה ירידות עם שיפוע חזק אני יורדת ועושה אותן ברגל, מהסיבה הזאת המרתי את הקליטים בפדלים רגילים כבר מהיום הראשון. תודה לכל הבנות ששיתפו פה בפורום אשמח לקבל עצות וטיפים נוספים לימור

 

[laurie copans]

רכיבה בהריון

שלום כולן! הנושא מאוד קרוב ללבי וחשוב לי מאוד! תודה דגנית על השאלה. ומעניין מי בהריון .... אחרי הנסיון לשי להגיע לאולימפידה ושנים של זכיה באליפות הארץ באופני הרים, הרגשתי שאין סיבה שאצתרך להפסיק לרכב כאשר נכנסתי להריון (ב2005)! וגם חזרתי לרכב מאוד חזק אחרי ההריון הראשון והגעתי למקום שני באליפות ישראל 7 חודשים אחרי הלידה. כעקרון, ממה שקראתי ונסיון שלי, זה באמת נכון עם כל ספורט (אלה אם זה אתגרי מאוד כמובן). נשים בהריון הן לא ייצורים רכים שצריך לשמור עליהן בין ארבע קירות. ספר מאוד מאוד מומלץ שמרגיע ומביא הוכחות שאפשר להמשיך - Exercising Through Your Pregnancy. אני לא זוכרת את הסופר אבל הוא רופא ועובד עם ספורטאות בהריון המון שנים. אז.... להמשיך לעשות ספורט אבל לא בצורה אינטנסיבית מאוד. לא להתחרות. לא לעלות את הדופק גבוה מדי (מעל60-75 אחוז מקסימום, תלוי בנסיון הקודם) או במיוחד לא להמיס מבחינת אורך הפעילות והאינטנסיביות בחום. (אני הייתי לוקחת מד חום לרכיבה וממש בודקת את החום שלי בעצירה על השביל). צריך לזכור שאת יכולה להזיע, הקטנצ'יק לא. כעקרון שאת מתאמנת, את לוקחת דם וחמצן מהעובר אבל זה בסדר עד גבול מסוים. העובר מקבל גם את העומס שהגוף שלך מקבל, העומס שמביא לכושר בריא וטוב. כמובן כמובן צריך לבדוק עם הרופא שלך והכל לפי המצב. גם ניתן לבדוק עם רופא הספורט יוני ירום שהוא אמר לי שאין בעיה איתי. לא מומלץ לעשות פעיולות עם שותפים שלא יודעים שאת בהריון או לא מקבלים את העיניין שאת צריכה לרכב יותר לאת. קרה לי כמה פעמים שהייתי באמצה שום מקום ברכיבה עם כמה גברים שרצו להגיע מהר הביתה ולא היה לי נעים לרכב יותר לאת..... לא כדאי. ולגבי נפילות - מומלץ לרכב על שבילים/כבישים שאת מכירה ומרגישה נוח איתם כדאי שלא תגלי הפתעות. וכמובן תמיד תמיד לרכב עם פלאפון... ואולי רוב האנשים חושבים שצריך עם שותפים. אני רכבתי גם לבד הרבה פעמים, עד הסוף. עזר לי מאוד מאוד לדמיין כל הזמן שאני בתקופת אדם הקדמון ואני אישה שיוצאת לצייד למרות שהיא בהריון. הגוף שלנו בנוי לזה! כמו שלידה היא טבעית, גם פעילות פיסית בהריון היא טבעית! תהנו ושישאר כוח נשי! וסליוחה אם יש טעיות בעברית לורי קופנס כל אישה מוזמנת להתקשר אם יש עוד שאלות 052-425-4345

 

[dganitm]

איזה תשובה מדהימה! ../images/Emo24.gif תודה לורי

אהבתי מאוד את ההקבלה לאדם הקדמון, אף פעם לא חשבתי על זה ככה... זה כל כך נכון... תודה על התשובה המעמיקה ועל ההמלצה לספר.

דגנית

 

[laurie copans]

ותמונה, לא מחמיאה מאוד אבל אין פה גברים, נכון

אני בחודש 8, בעליה לסטף, אחרי הובלת טיול של נשים על גלגלים בברד!

 

[מור שלז]

תמונה מעולה! כבוד גדול שאת כאן לורי../images/Emo106.gif

בהחלט החכמנו. תודה

 

[lisa trudler]

הליכה ושחייה

בשני ההריונות הראשונים הלכתי, הרבה ובקצב, כמעט עד הלידה. בהריון השלישי ההליכה היתה בשטח - גם בחול, גם עליות וירידות מתונות, והוספתי גם שחייה (בביקיני - איזה כייף!). הלכתי יום יום והרגשתי נפלא. אילו הייתי רצה, אני מאמינה שבאיזשהו שלב הייתי מחליפה את הריצה בהליכה כי גם ככל שההריון התקדם והבטן גדלה, הקצב ירד, עם כי המאמץ נשאר בערך אותו הדבר. אחותי רצה במשך כל ההריונות שלה - היא היתה מרתוניסטית וטריאתלטית (החלה ללמוד רפואה בשנות ה-40 שלה ולפני שנה בגיל 45 סיימה את הלימודים והחלה את הסטאג', אני כל כך גאה בה! אך לא נשאר לה זמן לספורט כמעט). כמו עם כל דבר, ועוד יותר בהריון: הקשבה לגוף זו המפתח. וכשמשהו מציק, לא למהר ולקבוע שאסור להמשיך בפעילות, ואספר משהו שקרה לי בהריון השלישי: בחודש השישי, החל כאב במפשעה, אותו כאב שהופיע גם בשני ההריונות הקודמים. רק הפעם הייתי בת 40 כמעט, וחשבתי לי - טוב, הפעם לא אוכל להמשיך בהליכות עד הסוף... אך למזלי, הפעם כבר הייתי בעיצומם של לימודי שיטת טיפול בגופנפש, והשתמשתי בכלים שלמדתי כדי להקשיב לגוף. ומה הגוף אמר? שאני זקוקה לגמישות. אהה, גמישות, כלומר צריכה לעשות יותר מתיחות... אז מתיחות זה טוב, אבל הבנתי שלא מדובר רק ברובד הפיזי: באותה תקופה, שלהי אוגוסט, עמד להיפתח בית ספר דמוקרטי שהייתי גם מעורבת בהקמתו. מאוד התרגשתי שהבן הגדול שלי העולה לכיתה ד, ואחיו שעולה לכיתה א, ילמדו שם. רק מה, הבן הגדול לא רוצה - לא רוצה לעזוב את החברים שהוא איתם כבר 3 שנים. היה לי מאוד קשה לקבל את ה"לא רוצה" שלו, הרי בית ספר דמוקרטי זה נפלא! ואז הבנתי שגם פה אני צריכה גמישות... אז הרפיתי ממנו, אמרתי לו שאני מקבלת את הרצון שלו, ו-הופ! הכאב נ-ע-ל-ם !! אגב, אין כמו שחייה בחודשי ההריון האחרונים - פשוט נפלא להוריד את המשקל מהרגליים ולגלוש במים... (ככה גם ילדתי את בתי, אבל זה כבר סיפור אחר - מי שרוצה לשמוע על לידות בית מוזמנת ליצור קשר...)

 

[מור שלז]

תודה ליסה../images/Emo140.gif את יכולה להרחיב על השחייה?

ההריונית האלמונית שלנו מתעניינת מאוד בנושא שחייה: ספציפית, יש לך טיפים לגבי סגנון? שחית חתירה או חזה? יש לך המלצות למישהי ששוחה חזה, לא כל כך מסתדרת עם חתירה, ומנסה להבין מה אפשר לעשות? מה את עשית?

 

[tamark4]

שחיה בהריון

בהריונות לא עסקתי בספורט בצורה אינטנסיבית. הייתי שוחה כ- 3 פעמים בשבוע, סביב שעה. עד שלב מסויים היה נעים ונח מאוד, מבחינות מסוימות הרגשתי יותר טוב במים - בטרימסטר השני היו לי סחרחורות בעמידה, ובשחיה לא. היתה לי (לצערי) בטן מאוד קטנה, ולכן לא היתה הפרעה מכנית. דוקא מאוד רציתי להרגיש איך זה להיות עם בטן ענקית ! בשלב יותר מאוחר, לקראת שבוע 30 התחילו צרצורים מוקדמים - כנראה סתם ברקסטון היקס אבל בפעילות גם כל 5 דקות... ואח"כ הייתי בשמירת הריון ועברתי למצב בטטה עד ללידה. לא היתה בעיה בשום סגנון, ואפילו העוקפים האלימים ביותר הופכים לג'נטלמנים עם אישה הרה.

 

[קשתית9]

חודש תשיעי כבר- ואני עדיין רוכבת...

אז כן, אני אוהבת לרכב על אופניים וההריון לא שינה את זה. אמרתי מההתחלה שאני ארכב עד שהבטן תפריע- אבל היא לא מפריעה בכלל, להפך. עכשיו חודש תשיעי והמקום היחידי שבו אני לא מרגישה כמו לוויתן שנזרק לחוף- זה על האופניים. הרופאה שלי בקשה ממני לא ליפול, בינתיים הצלחתי למלא את הבקשה שלה. אחות טיפת חלב שלי רוכבת בעצמה ומחמיאה לי כל פעם מחדש על ההתמדה... אני מקפידה די מההתחלה על תוספת ברזל (שני כדורי פריפול ליום) ולידם קפסולה של חמוציות עם ויטמין סי של סולגאר. מחודש שני בערך עברתי לאופני שטח באופן בלעדי מפאת שמירה על הבטיחות הגופנית שלי. בחודש שישי הלכתי להתחרות בטריאתלון הנשים, אבל רק בחלק של האופניים. במידה רבה אני חושבת שזה היה החודש הקשה ביותר לשמירה על כושר, היתה לי בו ירידה של יכולת גופנית שקשה לי להסביר, אבל זה עבר, לשמחתי. עד חודש שביעי, כולל, עוד עשיתי עליות ורכבתי שטח מעט אגרסיבי. הקפדתי על נפח רכיבה של 80-100 ק"מ לשבוע, מחולק ל-2-3 רכיבות. מחודש שמיני עברתי לשבילים לבנים וכמעט שטוחים. מתחילת התשיעי הורדתי נפח רכיבה ל-40-60 ק,מ בשבוע בלבד. החלטתי שאני מקשיבה לגוף שלי, בלי לפחד. כשהרגשתי קושי- ירדתי מהאופניים. כשהרגשתי שמהר לי או מסוכן לי מידיי- ירדתי מהאופניים, או האטתי משמעותית. עזבתי רכיבות קבוצתיות אבל נשארתי עם הבן זוג התומך שלי, לא רוכבת לבד, עניין של בטיחות. אני תמיד מקפידה על שתייה מרובה. אני חייבת לציין שאני לא מגדירה את עצמי כספורטאית, ושזהו ההריון הראשון שלי שאותו אני עוברת לאחר שהכנסתי את הרכיבה לחיי לפני שלוש שנים. ואני בת 40. אבל אני מאמינה שבזכות הספורט - יוצא שזהו ההריון הכי יפה בחיים שלי. במשך תשעה חודשים עליתי אוליי 7 קילו, אין לי בצקות, הלחץ דם שלי מצויין, אין טחורים, אין בחילות, רמות הסוכר שלי מאוזנות לחלוטין, טפו טפו טפו

בעוד שלשה שבועות אני עתידה ללדת, אני מקווה להמשיך ולרכב עד היום האחרון. נ.ב.: הלוואי ובחדר הלידה היו אופני ספינינג- זה נראה לי אחלה שוס להקלה על צירי לידה.

 

[קשתית9]

צילום שלי מלפני שבוע וחצי (סוף שמיני)

הוא לא מאוד מחמיא, אבל זה מה יש.... (ואגב, אני כאן בשרשור הזה בזכות ליסה שהזמינה אותי... תודה ליסה!)

 

[מור שלז]

תמונה מהממת!

את פשוט שופעת נשיות ורוך לצד חוזק ועצמה בעת ובעונה אחת. תודה על כל הטיפים החשובים, ובעיקר על האמונה שאת נוטעת בנו שזה אפשרי! (אגב, שלחתי לך מסר לפני כמה ימים בנושא הזה, קיבלת?)

 

[קשתית9]

לא קיבלתי שום מסר....