פורום נשים בספורט

בוקר של אימון רכיבה בעליות.
היה בהחלט לא פשוט, אבל חרקתי שיניים, התנשפתי בקולי קולות ודיוושתי במעלה הגבעה עד למעלה וחזרה למטה.
קשה לי להגיד שהיה כיף גדול, כמו שיכולתי להגיד על הריצה... האופניים כניראה לעולם לא יהיו "החבר הכי טוב שלי" ולעולם ריצה תהיה עדיפה, אבל הייתי גיבורה ועשיתי את זה כי צריך לחזור לכושר דיווש.

אתמול ריצה בעליות, היום רכיבה בעליות
תזהרי, זה ממכר
כל הכבוד!

התחברתי ל"הייתי גיבורה ועשיתי את זה כי צריך לחזור לכושר דיווש"

ובעניין החברים הכי טובים:

יש לי שלוש או ארבע חברות שאני קוראת להן "הכי טובות". אם היה לי אקדח מכוון לראש כנראה שהייתי יכולה לבחור, כנראה בזאת שהייתה שם ראשונה.
מצד שני, אני אוהבת את כולן בכל לבי ועם כל אחת אוהבת לעשות דברים אחרים.

ככה בעניין ענפי הספורט בהם אני עוסקת.

את אף פעם לא יודעת מתי ענף שחשבת שתמיד יהיה במקום שני, יוכל להפתיע אותך ולהיות שם בשבילך בדיוק ברגע שאת צריכה אותו.

אופניים מעולם לא היו כוס הקפה שלי (ואני ממש אוהבת קפה).
גם לא בילדות.
בסה"כ אני בסדר עם הרכיבה. קשה לי להשמש במילה נהנית, אבל זה די קרוב להנאה.
בטרי נשים, האופניים היו החלק שהכי נהניתי בו. הרוח על הפנים עשתה לי טוב, ובריצה כבר היה לי קשה וחם, ולכן גם קצת פחות מהנה.
אני מניחה שחלק מהענין זה חוסר היציבות, העובדה שאני לא רוכבת טובה וזה שאני לא יודעת מה לעשות אם קורה משהו (נגיד פנצ'ר, וכן - הייתי בסדנה, הסבירו לי, יש לי את הציוד, אבל ברגע האמת, אני אפנה למבוגר אחראי...), כל זה תורם במידה רבה לחוסר ההתחברות שלי.
מי יודע, אולי יום אחד יקרה איזה קסם ...

זכור לי כשהייתי בתיכון קראתי ביקורת על העברות של הביטוי האנגלי Not My Cop Of Tea ועל כך שהעברות גורם לאבדן משמעות הביטוי שכן תה עבור ישראלי אינו מה שתה עבור אנגלי. אהבתי שהחלפת בקפה (:


נדמה לי שאצל הרבה מאלה שלא נולדו עם אופניים ועשו וויליס בגיל 5 יש רתיעה מאופניים שנובעת מהעדר ביטחון אמיתי עליהם.

חוץ מזה שנשים אינם גברים ונדמה לי שאנחנו מפחדות יותר ליפול, ככה שגם אם בתיאוריה יש לך יכולת לעשות דברים מסויימים על אופניים (לשתות, לרכוב בלי ידיים...) החשש עוצר בעדנו. יתרה מכך אופני כביש אינם אופני שטח והיציבות עליהם במעט קשה יותר. דברים שיכולתי לעשות על אופני שטח לקח לי זמן ללמוד לעשות על אופני כביש (ואני עדיין לא מצטיינת בזה).

מהניסיון שלי יציבות זה עניין שאפשר לשפר עם אימונים יעודיים, אבל, ואלה החדשות הטובות - יציבות מתפתחת עם "זמן האוכף"!!
גם בלי להתאמץ יותר מדי אחרי כמה קילומטרים, נאמר 10000, תגלי שאת מרגישה ה-ר-ב-ה יותר נוח על האופניים!!
עם הנוחות מגיע הכיף.

ובעניין הפנצ'רים - למה לטרוח? באמת, למה לטרוח??
כל עוד את מסוגלת בתיאוריה להחליף פנצ'ר ויודעת שאם לא יהיה אף אחד מסביבך תוכלי לעשות זאת (ולא משנה כמה זמן ייקח), אם יש גבר קשוח מסביבך אני לגמרי בעד לתת לו להחליף. חבל על הציפורניים.

אני אישית ראיתי אותך רוכבת ומחייכת....
קשה לי להבין איך אפשר להתחבר לרכיבה בתוך העיר.
אני חושבת שהדגמתי לך כמה כיף לרכוב על כביש פתוח, להרגיש את הרוח בפנים ולראות את הנופים חולפים ממש קרוב לידך.

מזמינה אותך שוב. הקסם חייב לקרות. יש לך את זה.

מזכירה לך שאני במשך כמעט 41 שנה שנאתי ריצה וסרבתי אפילו לנסות.
כל יום קורים ניסים. גם לנו עוד יקרו... (זה הכל בשבילך...)

כשתבואי לרכוב איתי, עד שתסיימי לסבול, את יכולה לפנטז על הקפה השווה בסוף. את כבר יודעת שזו כוס הקפה שלך....

הפעם מבטיחה לעלות גם את העליה..... ה עלי....

אותו הצעתי כסטארטאפ אתמול, אבל היה לי לא קל... בקיצור, עשיתי זאת! רצתי את "המרחק שלי" מצומת כברי למצובה ועם כל הקושי מאוד נהנתי! ככה זה כשמכורים. מנה של סם...
חוץ מזה בערב עוד נועה ואני נתוודע לקבוצת ה"אחללה גברים" שירוצו אתנו ב"מהר לעמק". אני מכירה רק אחד מהם ואת נועה, נותרו עוד חמישה שאני לא ממש מכירה. אבל זו קבוצה שעוסקת בחילוץ באזור חיפה והגליל המערבי כך ששווה להיות איתם בקשר טוב למקרה ש... (שלא נדע). פוטנציאל יש כבר מהתפקיד לא? דיווחים תקבלו מחר.
יום טוב לכולן!

סחתיין על הקימה
(מזדהה עם הקטע של ההתמכרות)

חשבתי על הסטרטאפ שלך ויש לי שכלול - קפיץ אחד נראה לי לא נח בגב. מה דעתך על משהו כמו מיטה חשמלית כזאת כמו קיימות בשוק, שפשוט תרים אותך ותעיף אותך מהמיטה? אפשר בדור 2 שבזמן שאת נזרקת מהמיטה, הקומקום כבר יתחיל להרתיח מים.

כל שנותר הוא לחפש חברה שתבצע את הרעיון ולגזור עליו קופון. רוצה להיות חברה בהנהלה יחד איתי?

יש פה עוד כמה רעיונות מוצלחים בשרשור שאפשר להוסיף לדור 3.

במסגרת נסיונות למצוא אפשרויות קימה לא על בסיס שמיעה אחי הגדול הציע את הפתרונות הבאים:

הראשון דלי מים שישפך עלי
השני שוקר חשמלי שמחובר לי לרגל.


השלישי והרביעי השפויים יותר -
מזרון שיתחיל לרטוט (חזק) כשאני צריכה לקום
או אור שיתחיל להבהב בחוזקה.

אחר?
אני זוכרת את המיטה שמתרוממת לעמידה ואת הקומקום רותח בסרט מילדותי. היום ממש לא בעיה לסדר את זה....

אולי וואלס וגרומיט מצטט...
הרעיון עם הנעליים מצויין. שהמיטה גם תקשור את השרוכים...

אם אני זוכרת נכון, מהמיטה ישר לתוך הנעליים. לדעתי אפילו הבגדים התלבשו עליו. תוך כדי, גם הקפה, טוסט/ביצה (או משהו כזה) היו בתהליך הכנה.

הדברים המתקדמים זה ל"ספורטאים אמיתיים"

כבר שבועות שכל מייל שאני מקבלת בנושא מצחיק אותי עד דמעות. מקווה שגם בלייב הם האלו מצחיקים....
כרגע מרגישה כמו נסיכה על עדשה - ששה גברים מסוקסים (שחור על גבי מחשב...) שכותבים שרק נבוא ונרוץ והם כבר ידאגו לכל צרכינו....

הולכת לישון הלילה בחיפה לכבוד האירוע....

משהו טוב קורה לי כשיש לי מטרה מול העיניים
דברים מתחילים לזרום מאליהם
מה שפעם נראה לי קשה, פתאום קורה כאילו מעצמו
זה מרגיש ממש כמו קסם

וזה מה שהיה לי הבוקר בשחייה: אתן יודעות ששחייה בבריכה אף פעם לא עשתה לי את זה. אבל הים סוער היום, ולכן הגעתי לבריכה.
הרבה זמן אני מנסה לעבוד על עצמי בבריכה, למצוא את הזן שלי.
לא לספור כמה בריכות נשארו עד סוף האימון, לא לספור כמה דקות נשארו עד שאני יוצאת מהמים, פשוט לשחות, להיות כאן ועכשיו.
עד היום לא הצלחתי בזה, לא בבריכה, רק בים.

והבוקר בפעם הראשונה זה קרה: היה לי אימון של 500-ים, ופשוט שחיתי. שקעתי לי בשחייה (חשבתי על הכינרת כמובן ) והיה לי טוב.
לא היתה לי בראש "טבלת ייאוש" של כמה נשאר עד לסוף הסט, או עד לסוף האימון, פשוט שחיתי, עד שפתאום, נגמר...

איך אני אוהבת את האימונים האלו, שאפשר פשוט "להיות בהם", להנות מעכשיו, מהרגע הזה, בלי לחשוב הלאה, בלי לחכות שיגמר.
אף פעם עד היום זה לא קרה לי בבבריכה.

רק שימשיך הקסם הזה

יום דבש

תנסי לעצום עיניים בזמן שאת שוחה, זה מה שאני עושה לא מעט וזה כיף

ברור שיקרה...
כי את אוהבת את זה ויודעת ללמוד להנות מכל מטרה שאת בוחרת ובעיקר מהדרך אליה.

הנה, זה כבר קורה...

שחיה בכנרת היא קסם בפני עצמה. אני זוכרת שמצאתי את עצמי בצליחה האחרונה מהרהרת לעצמי למה חיכיתי 30 שנה כדי לשוב לשם אם זה כל כך כיף. התחושה במים שונה לגמרי מבבריכה.

מקווה שבקרוב אוכל להשוות לים....

תחושה של התעלות רוח, של התפתחות שהיא מעבר להשגה של מרחק / זמן כזה או אחר. זו התפתחות במובן באחר וזה בהחלט סוג של קסם. עסקתי בעבר במדיטציות אבל רק מעט מזה יישמתי בריצה. עכשיו כשאת כותבת על זה, נראה לי מאתגר לרוץ בזון. לרוץ תוך התמקדות בכאן ועכשיו, בנשימה, להיות נוכחת במובן הרחב של המילה (לא רוצה להכנס להגדרות). אנסה את זה. נשמע כמו משהו שהייתי שמחה להתפתח אליו. תודה

אני מאמינה בך ובשחייה שלך.

ועוד להתחיל ככה את היום :)

איזה כיף שהצלחת להנות, בלי לחשוב על כל השאר.

ו.. לא הספקתי להתעדכן ולקרוא הכל, אבל כשקראתי על המטרה החדשה שלך (כמובן, בלי להבין הרבה במה מדובר), ישר חשבתי: "היא עשתה איש ברזל, אז קטן עליה".
לתומי, עוד לא הבנתי אז את גודל הענין, אבל זה ברור לי שעם הנחישות והדרך שאת עושה - הכל אפשרי!

אתמול בערב טריינר + ריצה,
היום בבוקר אימון אצטדיון (על רגליים עייפות).


נראה לי שהתרגלתי לטריינר, ובדיוק בזמן,
שכן אימוני הטריינר שלי מתרבים כמו ארנבים בשדה.

על היכולת להתמיד בטריינר. נראה לי ממש קשה.

טריינר דורש המון כוח רצון בעיני, כל הכבוד

היום בפעם הראשונה אימון ריצה כפול. מתחילה להרגיש את "הר לעמק" ולהתרגש. הכיף במירוץ הזה הוא שאני לא מרגישה שום סיבה להלחץ ממנו - רק כיף...

אימון ריצה ראשון עם הגברות. השריר הקבוע של אחרי רכיבה הציק אבל לא הצליח לקלקל את הכיף. יום כל כך יפה לריצה עם שמש מדהימה אבל לא חם.  המוני אנשים רצו מסביבי. לא זוכרת כל כך הרבה על המסלול "שלי".

גיליתי שכנראה כשאני רוכבת, אני לא עובדת בצורה מאוזנת עם הגוף וזה יכול להיות המקור לכאבים ברגל ימין. בשבת הקפדתי להתרכז ולעבוד מספיק חזק עם רגל שמאל. אתמול ברכיבה אחרי רוכב חזק ממני, כנראה שאיבדתי את הריכוז הזה ביחד עם חלק מהחמצן למוח והיום שילמתי את המחיר. (ברוררררר שזה שווה).

ואחר הצהרים מירוץ שליחים ראשון - לקחת את יובל לחוג, לרוץ תוך כדי את הריצה השניה(נג"ש אמא) - לצרף אליו את הבנות ולמהר לחוג של מאיה שמייד אחרי. אחר כך אני אמורה לנסוע לחיפה לפגוש את הקבוצה של "הר לעמק". עוד מירוץ שליחים....

קודם כל לכולנו יש חוסר סימטרייה בגוף.
כפות הרגליים שלנו לא מושלמות, העיניים בגובה לא סימטרי, הגפיים לא באותו אורך...
ברגע שאנחנו מתחילים לבצע פעילות גופנית סדירה ועצימה כל ה"חוסר מושלמות" הרגיל מרים את הראש, ואנחנו יוצאים מאבחון אצל הפזיוטרפיסט ומרגישים כמו פריק של הטבע...


אין "שלמות" בגוף האדם ולכל אחד חוסר הסימטריה שלו שמוביל לחוסר איזון מסוג אחר.


מציעה לך לעשות באופניים תרגילים של "רגל - רגל" כלומר רכיבה עם רגל אחת בכל פעם (זה אפשרי רק עם קליטים). המטרה היא לשים לב שבכל רגל בנפרד את מפיקה תנועה סיבובית חלקה. אם אינך עובדת מספיק חזק עם רגל שמאל תרגישי שהסיבוב שלך מקרטע ובעצמך תראי באילו שרירים את לא משתמשת מספיק.

בנוסף אולי שווה לשקול תרגילי חיזוק ספציפיים לשמאל כדי להביא אותה לרמה של ימין.

איזה שריר כואב לך ברגל ימין בריצה? שוק קדמי?

כואב לי אחד השרירים בישבן (בנקודה שלוחצים בשיאצו ואת רואה כוכבים) והוא מושך לכאב בחלק הלטרלי של הירך. מרגיש כאילו יש שם גולה שמציקה. השוקיים בסדר....

יצאתי לריצה שניה כשמראש הישבן והארבע ראשי שרים דואט.... זה השיר שהפלאפון שלי בחר עבורי... הוא כל כך תאם את מצב הרוח (קצת פחות את מצב החומר... אבל מה זה משנה...)

השמש המשיכה לזרוח על המסלול האהוב עלי. חיברתי את הMP3 וגיליתי שכל מה שאני רוצה הוא לשיר ביחד איתו.  בריצה מה זה ספינינג אמנם אותו פלייליסט....

בחרתי להמשיך לאיזור היותר גבעתי. ביום כזה יפה, עם כזה מצב רוח, הייתי חייבת כמה עליות... הרי גם בהר לעמק מחכות לי כאלו...

איזה כיף להיות אני.

6  - 8  -  6  - 8  -  6   - 8
עדיין עם 2 דקות הליכה בין ריצה לריצה, לא הדקה שאמורה להיות לפי התוכנית (גם ככה היה קשה)
ועדיין - רצתי 42 דקות!!! אני!!!
עכשיו האתגר של 40 רצוף מתחיל להיראות אפשרי.

40 דקות ריצה זה לגמרי ריאלי ואח"כ גם תגיעי ל 50 דקות ואפילו יותר!!!

זאת הדרך להתחיל

במירוץ הרצליה בשבת האחרונה עברתי ליד הפארק בו "למדתי" לרוץ אני זוכרת איך הגעתי  ל 4 ק"מ וחשבתי שאני על גג העולם.... היה כיף להיזכר בהתחלות
תנצרי את רגעי האושר הללו

אין כזה דבר "אמור להיות בתכנית"
בכל אימון את עושה הכי טוב שאת יכולה,
התכנית אמורה להיות מותאמת לך, לא את לתכנית.



בהחלט אפשרי,
ואל תשכחי שהתקדמות בשלב שבו את נמצאת היא אקספוננציאלית.

על חזרה לתכנית אימונים אחרי שבוע+ שאיים להפסיק אותה.
על מציאת הדרך שלך לחזור לתכנית למרות שזה לא כתובשחור על גבי מחשב.
על 42 דקות של ריצה.

ומפה - השמים הם הגבול. הוכחת לעצמך שהקשיים והדכאונות לא ישברו אותך. גילית שאם התכנית לא מתאימה לך, את יודעת להתאים אותה ושבת לרוץ. כל מה שאת צריכה הוא להתמיד ולהמשיך להאמין שזה אפשרי. אין שום סיבה שזה לא יקרה

אפשר גם לעשות דברים בלי להאמין באמת שהם יכולים לקרות. אני הוכחה חיה לזה....

במיוחד כשאני זוכרת את הפוסט הקודם שלך
התגברת, התמודדת, ו... עשית את זה
נפלא, ממש נפלא!

אני אוטוטו שם.....

אחרי לבטים רבים בין אימון אופניים משעמם לבד, בחושך, בקור, מול הרוח, בקריטריום של נתניה, שעתיים בדופק 60%
או
ריצה של 5 ק"מ כמה שיקח בכביש שמקיף את הקיבוץ...
הוחלט פה אחד, ביני לביני לרוץ!!! מזל שהיה רוב!
השדון הקטן אמר לי "ת'שמעי, יש לך טריאתלון נשים ועוד לא רצת כמו בת אדם! ב-14 למאי, לא שאני רוצה להלחיץ, אבל קבעת עם אנשים לרוץ 10 ק"מ במרתון ת"א ואם כל הכבוד, אופניים את כבר מסתדרת, בריצה את ממש לא משהו"
אז אמרתי לו:
בסדר, בסדר!!! אבל אתה עושה כלים היום!"

אז יצאתי לרוץ!
כמעט 5 ק"מ, 30 דקות, בקצב שסבתא שלי הייתה בטוח עוקפת אותי! אבל מהאיכפתלי? אני עושה מה שמור וגלעד המליצו לי, לרוץ כדי שהגוף יתרגל, אולי יום אחד כשאהיה גדולה אעשה 10 ק"מ בשביל להתחרות באמת, אבל זה נראה לי רחוק מאוד כרגע ואפילו בלתי אפשרי!

לא מבינה איך אתן עושות את זה!

מעריצה אתכן,

דגנית (זו שרצה כמו )

כל הכבוד על הריצה
ריצות ראשונות הן תמיד קשות, אין מה לעשות.
קצב 6 הוא קצב לא רע בכלל!

ו... הלואי שהיה לי שדון כזה שעושה כלים כל פעם שאני יוצאת לרוץ

א. את רצה יפה, זה יותר חשוב מהקצב
ב. קצב 6 זה מצויין! זה בכלל לא חלזוני! אוקי, זה לא בדיוק שיא העולם, אבל זה בהחלט קצב טוב.
ג. מה לעשות, כשאין גלגלים זזים קצת יותר לאט. מתרגלים...
ד.

בקיצור, תגידי לכל השדונים שלך שירגעו, מצבך מצויין. אל תשווי את עצמך לסבתות ולא לאף אחד אחד, ותהני מהריצה.

הלוואי והייתי רצה ככה....
טוב ב 5 ק"מ אני רצה ככה.... אבל בכל זאת, זה ממש לא לאט ובטח לא להתחלה

שיהיה המון בהצלחה, מי יודע אולי עוד תתמכרי

(הכל יחסי, כן? תמיד תוכלי להסתכל עלי רצה )

רק הערה קטנה - נכון, את ספורטאית מיומנת, נכון יש לך שני יועצים אלופים. אל, את הגוף שלך רק את מרגישה. ריצה היא ספורט פוצע כשלא גדלים אליו לאט. שימי לב שאת לא מגדילה עומס מהר מדי (וזה עומס, מה שאת עושה על האופניים, לא מכין את השלד שלך מספיק לזעזועי הריצה, גם אם יש לך כושר אירובי פנטסטי ושרירים לתפארת). לעניות דעתי הצנועה מאד, כן?

פתחתי את הבוקר באימון טמפו ובצהריים אימון שחייה,אני ממש מאותגרת שחייה.
אין לי מושג איך אני הולכת לשחות בטרי,מה שבטוח יהיה מצחיק....
המאמנת מדדה לי זמנים בחתירה ובחזה-אני הרבה יותר מהירה בחזה מה שקצת מנחם כי ברור לי שבפחות מחודשיים אני אומנם ישחה חתירה אבל בטח שלא 750 מ' אז לפחות אני ישלב ולא ירגיש רע עם זה.
מעכשיו נכנסים 3 אימוניי שחייה לפחות בשבוע מלבד הריצה והאופניים.
נהייתי ממש עסוקה מה שמזכיר לי שחברה התקשרה לשאול לשלומי ואמרה שבשביל לראות אותי צריך להתחיל לרוץ

גם אני במשך שנתיים ראשונות בטריאתלון שחיתי ... חזה!
אין שום בעיה עם שילוב, ואין גם שום בעיה לשחות רק חזה, אם זה מה שבא לך.

חזרתי עכשיו מאימון רכיבה וריצה שמתקיים אצלנו בפארק. חייבת לציין, שבעקבות כל ההודעות פה על אימונים, ספרתי גם אני כמה בנות היינו - והיו 18!! (אם לא פספסתי אף אחת או אותי ).

בין הרכיבות היה מן אימון פירמידה של הליכה וריצה. אימון ריצה ראשון מאז העומס של פסח לדעתי. חוץ משניה או שתיים שהרגשתי משהו בשריר, היה סבבה! עשה לי טוב.

תני עוד קצת פרטים: איפה זה "אצלנו בפארק", מי היו המאמנים, ועוד.

מותר לפרגן כאן בפרט לאימונים הפתוחים שמועברים בהתנדבות וללא תשלום!

האימון בפארק בכפר סבא בהדרכת נעמי ויינשטוק.
אני בהחלט מורידה את הכובע בפני כל המאמנים/ות והקבוצות שנותנים יד באימונים לטרי' נשים בהתנדבות. זה כל פעם מדהים אותי מחדש!

יש לנו אימון כל שבוע.
אנחנו באות עם האופניים - שטח וכביש (מי שאין לה, מתאמנת רק בריצה).
בד"כ רכיבה קלה ותרגילי חימום יחד. אח"כ מקבלות הנחיות להליכה-ריצה, כל אחת עושה לפי היכולות שלה. כל פעם זה נעשה בצורה קצת אחרת.
ולסיום, רוכבות עוד קצת בהתאם להוראות, ומסיימות במתיחות ביחד.
זה בערך הרעיון הכללי ממה שהספקתי לחוות עד כה. בהחלט כיף!

איפה..? מתי?
שוקלת להצטרף.....

היי, לכולכן אני חדשה כאן.
למדתי שחיה TI לפני כ 4 חודשים ומאז אני שוחה ללא הפסקה כ 3 פעמים בשבוע ולפעמים יותר. הגעתי כבר למצב שאני שוחה 45 דקות רצוף שזה בשבילי ממש הרבה. אפילו בעקבות ההתלהבות נרשמתי לשלשות ספרינט לטריאתלון הנשים המתקרב ובא (אפילו הצלחתיבהתלהבותי הרבה ל"גייס" נשים נוספות לטריאתלון). אבל יש לי בעיה, קורה לי שבמהלך השחיה אני "חוטפת" כאב ראש לפעמים אני מצליחה "להרגיע" אותו ע"י כך שאני שוחה רגוע יותר ולפעמים כמו שקרה לי היום הפסקתי לשחות אחרי 30 דקות. האם משהיא מכירה כזו תופעה? האם יש לכן רעיון איך להתגבר על זה?

תודה

קודם כל בהצלחה! וכל הכבוד על ההעזה לעשות ספרינט ועוד לצרף בנות נוספות, מדהים איך זה מדבק


לגבי השחייה, אני סובלת באופן כללי מכאבי ראש ובפעילות הם בד"כ עוברים מלבד בשחייה,  אצלי יש שני גורמים שמפריעים ומגבירים כאב ראש, הראשון לחץ של הכובע והמשקפת, אבל זה בד"כ כשכבר כואב לי הראש לפני
השני הוא שתייה, אנחנו לא מרגישים את זה במים וחושבים שאנחנו לא מזיעים או מתאמצים אבל אנחנו בהחלט כן, שימי לב שאת שותה מספיק במהלך האימון. אני תמיד שמה לי בקבוק מים על שפת הבריכה ודואגת לשתות כל כמה בריכות או בסוף כל תרגיל.

מקווה שזה יעזור

עכשיו קצת נרגעתי.... במירוץ של שבת בהרצליה אחד הדברים שהיה לי קשה איתם זה שהרגשתי חלשה מנטאלית וכטריאתלטית שחושבת על מטרות כמה שנים קדימה זה היה מאוד מאכזב ומלחיץ

היום אימון שחייה- טסט חוזר (להזכירכן שבוע שעבר שיפרתי ב 75 מטר)

היה די מצחיק, מכיוון שאנחנו קבוצה מאוד גדולה החליטו לחלק את האימון לשתיים, אז הרעיון הוא שניתן להגיע ב 8 וחצי או ב 9 וחצי, אני מעדיפה מאוחר יותר כי יש פחות אנשים. הגעתי ב 9 וראיתי שכל הקבועים של 9 וחצי הגיעו מוקדם היום.... הבנתי שאני הולכת לשחות לבד דווקא לא היה לי אכפת לקבל אימון פרטי
בסוף הגיע עוד בחור
יצאנו לטסט, כשעושים את זה לבד יש פחות אווירה של תחרות ולחץ אז העבודה המנטאלית היא עוד יותר גדולה
i did it! שחייה מבחינתי זה נורא נורא משעמם, למרות ההתלהבות מהחתירה, בטסט של 15 דקות המחשבות בורחות למיליון כיוונים והיה לי חשוב להשאר מרוכזת, לעודד את עצמי ולעבוד חזק ומהר יחסית בשביל לשפר אפילו בקצת מהטסט הקודם
הרגשתי שהיום העבודה המנטאלית עשתה את שלה, לא בגלל שהצלחתי להוסיף עוד 12 מטר כי זה ממש לא משמעותי אלא בגלל שהיה לי פחות קשה, הרגשתי הרבה יותר טוב הפעם, הכל בראש

אני בסוף עוד אהנה מזה