עיצבנו אותי

omaopa

New member
עיצבנו אותי../images/Emo46.gif

זה קרה לפני יומיים אבל היום החלטתי שאני חייבת לספר כי ממש התרגזתי... ביום שלישי הייתי באצטדיון ופגשתי איש מעולם הריצה שלא אנקוב בשמו. הוא שאל אותי מה נשמע איתי ואמרתי שאני מנסה לצאת מפציעה ומקווה עדיין לעשות את המרתון. הוא אמר לי שהוא יודע כי הוא עוקב אחרי הדברים שאני כותבת בפורום של הקבוצה ואיזה חבל שזה קרה בדיוק כשהרגשתי טוב וסבבה עם האימונים. עד כאן הכל בסדר. שיחה סימפטית ונעימה. הנהוני ראש של שני אנשים שעוסקים בריצה לא מהיום. אבל אז הוא אמר משהו שממש עיצבן אותי וככל שאני חושבת על זה יותר, זה מעצבן אותי יותר. הוא אמר: "כששואלים אותי איך אני, אני תמיד אומר בסדר ולא אומר יותר מדי. לא היית צריכה לכתוב בפורום שאת מרגישה טוב" "למה?" שאלתי "בגלל עין הרע?". באמת לא הבנתי למה הוא אומר את מה שהוא אומר ואני יודעת שיש אנשים שמאמינים שאסור לדבר כדי לא לתת פתחון פה לשטן וכו'. אני לא מהמאמינים שיש כוח מיסטי למילים ודווקא כן מנסה להגיד את מה שבלב אבל מכבדת את זה שיש אנשים שמאמינים אחרת ממני. "פשוט לא צריך להגיד יותר מדי" הוא אמר "צריך צניעות ולא צריך להגיד שהולך טוב כי אז אם לא ילך טוב?" "אני לא מספרת מה עובר עלי מתוך שחצנות" אמרתי "אם לא הולך טוב אני גם אגיד את זה. כמו שאני לא משתחצנת כשהולך טוב אני גם לא מתביישת להגיד שהולך רע או שנפצעתי או שכואב לי. מה? אסור להודות בזה שלא תמיד מצליחים? אני אומרת את מה שיש" הוספתי "הולך טוב, אני אומרת. הולך רע, אני אומרת. אנחנו בני אדם ולפעמים זה ככה ולפעמים זה ככה. אני משתפת במה שעובר עלי וכשזה טוב אני רוצה לשמוח עם כולם וכשרע אני כן רוצה סימפטיה ושיתוף. אלא אם כן מישהו שמח לאידי. אם זה ככה, זה סתם מגעיל ואני לא אפסיק לשתף אנשים בגלל שאולי יהיה מישהו שישמח לאידי". בזה סיימנו את השיחה אבל מאז אותה שיחה אני חושבת על הדבר הזה. האם צריך לשתף כשטוב או שזה נתפס כמו השתחצנות? לי מאד חשוב רוח השיתוף ואני חושבת שזה אחרת כאן בפורום אבל האם צריך להיזהר לא לשתף כי יש כאלה שמחכים לנפילה? האם כל כך קשה לאנשים לפרגן? ואם יש מישהו ששמח לאידי (שאני תמיד אומרת שזה הסוג הזול ביותר של שמחה) האם לא ברור שזה אומר משהו עליו ולא עלי? מה אתן אומרות??
 

דורסל12

New member
חשבתי שמגיעים לגיל 40 -קצת יותר חכמים../images/Emo3.gif

אבל כנראה שזה לא קורה לכולם חושבת לגמרי כמוך וחבל על העצבים בזבוז אנרגיות.... שהרי אנחנו לא נשנה אותו והחושבים כמותו...
 
שטויות במיץ עגבניות../images/Emo216.gif חבל לבזבז אנרגיה על

אנשים כל כך טפשים. תתרכזי בלשלוח אנרגיות מרפאות לרגל שלך. שתי סיבות היו לו ושתיהן מטופשות. 1. נגד עין הרע
נו באמת... כמה פעמים שמעתי את הטיעון המטופש הזה על המון דברים שאמרתי. באמת בעולם של המאה ה21 אנשים מאמינים שלמילים יש כוח ושהכוח שלהן כל כך שלילי והרסני
מסרבת להאמין בזה. פשוט כך. למה שמשהו שעבדתי, טרחתי והתאמצתי עבורו יתקלקל רק בגלל שאמרתי שהוא יצליח
2. שחצנות
נו באמת... אולי גברים באמת לא מסוגלים להבין את הכיף של לשתף. צר לי על בן אדם כל כך מוגבל שלא מבין לאיזה ענן ורוד אפשר להגיע כשאת גם מצליחה וגם משתפת ומקבלת משובים מאנשים שמבינים אותך. אין על לשתף ואין על לקרוא את הפוסטים המצויינים שלך. כולן נהנות ורק לכמה קנאים כואב. שלא ימותו
שיחיו ויסבלו
מקווה מאד לקרוא את המשוב המצויין שלך על מרתון טבריה. עדיין מפנטזת שאוכל לשמוע בלייב חלק מהמשוב שלך על החצי של ירושלים....
 
../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif

קודם כל, נגד עין הרע
טפו טפו טפו. לגבי מה שכותבים, אני חושבת שזה בהחלט במקום לכתוב גם על דברים טובים וגם על דברים לא טובים. שחצנות זה לא מה - זה איך, ויותר מכך, הרבה פעמים זאת הרגשה סובייקטיבית של הקורא מסיבותיו הוא. גם כתיבה על דברים שליליים יכולה להעשות בכל מיני דרכים ולהעביר כל מיני מסרים. מעבר לזה, הפורום הזה הוא פורום של נשים, ומי שלא מכיר את הסגנון, יכול בהחלט להרגיש קצת חייזר. (לא צריך להיות גאון גדול כדי לשים שהסגנון פה שונה מאשר בפורום הכללי...)
 
תגידי, אין לך סיבות יותר מוצדקות להתעצבן?

אז יש מישהו שחושב אחרת, מתנהג אחרת, מאמין אחרת, וגם אומר לך את זה, אולי בחוסר טאקט, אבל מזה להתעצבן? לקלקל לעצמך את מצב הרוח? לא חבל? אני לגמרי איתך בעניין השיתוף, כשטוב לי אני מקרינה את זה לכל הכיוונים והחיוך הזורח לא יורד מהפרצוף, וכשרע לי אני הופכת לפולניה נרגנת ומתבכיינת לכל מי שרק מוכן להקשיב ו/או לגלות טיפת אמפתיה או סימפטיה. אין כאן עניין של צניעות או שחצנות. אם את משתפת אחרים בסיפור הצלחה שלך, מי שתופס אותך כשחצנית בשל כך יהיה בד"כ מי שעינו צרה בך מסיבה זו או אחרת, וזו הבעיה שלו, לא שלך. לאנשים רבים קשה לפרגן או לחזות בשמחתם של אחרים, לא תשני אותם, התמקדי באנשים שכן מפרגנים לך, שזורמים איתך ושחברתם נעימה ונכונה לך. אינך צריכה לשנות את התנהגותך הטבעית רק כדי לרצות אחרים. בברכת בריאות שלמה ורק ריצות טובות
 

susieada

New member
Keep on sharing../images/Emo70.gif That's our strength ../images/Emo70.gif

Shalom Omaopa! When we share, we increase our joy or increase our ability to cope with disappointment, anger, frustration, sorrow. I think it's one of women's strengths and shining lights. We accept each other as we are. I agree that this person's reaction reflects on who he is, not on who you are. I bless your ability to be honest, to be open, to be real. May you continue to heal quickly and reach your goal of health and the marathon! A hug, Susie
 
מכירה את האנשים האלה../images/Emo46.gif

שמרי לעצמך,למה לשתף,לא כל העולם צריך לדעת כמה טוב לך,את מדברת יותר מדי
ואני אומרת בולשיט!!!!!!!!!!! את לא תשני את האופי שלך בגלל שאולי זה לא מוצא חן בעיני מישהו שאת מדברת על כמה טוב לך ואם זה נתפס כשחצנות אז את יודעת מה,יש לך על מה,את עובדת קשה,מתאמצת כדי להגיע להישגים וכשזה קורה אז מה לא תשתפי?אני מתה על הכתיבה שלך בגלל האנושיות שפורצת ממנה גם כשטוב וגם כשפחות
שהוא ימשיך לומר שהוא בסדר ואת תחלימי מהר כדי לספר לנו על טבריה
 

מרב.

New member
הבדלים בסיסיים ../images/Emo68.gif ../images/Emo69.gif

יש כאלה אנשים, ששומרים בבטן. או בלב. או בראש. יש כאלו שחוששים מעיין הרע. או ממרפי. יש הבדלים בין ונוס למאדים. יש הבדלי אופי. יש כאלו שמדחיקים, את הרע כמו גם את הטוב. ויש כמובן גם פולנים
אני, אגב, לא חושבת שזה ענין של צניעות. אני בהחלט מסכימה שצריך צניעות וענווה. אבל להגיד "מרגישה טוב" או "מרגישה חזקה" זה לגיטימי וסובייקטיבי לחלוטין. חוסר צניעות בעיני הוא התרברבות או נפנוף במספרים/תוצאות/מירוצים, או פשוט ביטול של אחרים. זה בהחלט קיים ונראה במקומותינו (בהקשר של ריצה). אני מאוד לא אוהבת את הגישה הזו של "אני ואפסי עוד". הפתיע אותי לקרוא שאת, דווקא את, בכלל לוקחת כזו אמירה ללב. יכול להיות שזה "התלבש" לך על משהו אחר באותו יום?
 

efratramati

New member
"את מדהימה, אבל ..." מצלצל מוכר?

פירגון שאחריו ישר ביקורת... המממ מזכיר לי נישכחות. אני מניחה שזה יכול להוציא מהדעת כל אחד. למה זה יכול להוציא מהדעת? פשוט כי החצי השני של הביקורת מבטל את הפירגון במיידית. יש אנשים שיש להם את הכישרון לזה. לא כיף להיתקל חזיתית. יש מסביבינו אנשים מקטינים למיניהם. ואני מאחלת לכל אחת ואחד לדעת לזהות את ההקטנה גם כשזה מוסתר בתוך ניואנסים כאלה ואחרים ולתת להם ללכת לדרכם. וחוץ מזה שיפוטיות של "לא היית צריכה" מרגיזה אותי בכל מצב. מי יודע מה היה נכון בשבילי בנקודה בזמן שבחרתי כמו שבחרתי? אפשר לשאול "למה בחרת לשתף". אפשר להגיד "ואללה דברים כאלה אני מעדיף לשמור לעצמי" אז העניין פה בעיני הוא לא אם צריך לשתף אלא לדעת לזהות מי מקטין אותנו ומתי הכי מהר שאפשר. יקירתי, החלמה מהירה ועוד הרבה ריצות משובחות, בכל אורך שהוא.
 
תתרחקי מאנשים שעושים לך רע!

במיוחד עכשיו. אני מאמינה בזה גם ביום יום - תשמרי על עצמך גם ברמה רגשית והאנרגטית (זה לא פחות חשוב מלשמור על הגוף וכושר). יחד עם זאת, לא ברמת העצות אלא ברמה האישית - אני מבינה אותך. לפגוש אדם שחשבת שיבין, יתמוך, שמכיר בטח גם מצבי משבר ולחטוף ממנו כזו סנוקרת - זה נורא! תשמרי על עצמך. מחבקת.
 

ofec bar

New member
לא לא אל תפסיקי!

אני לא יודעת מה את כותבת באתר של הקבוצה שלך, אבל כן יודעת מה את כותבת כאן, ואין שמץ של שחצנות בדבריך. אחד הדברים שתמיד בלטו ועדיין בולטים בדברייך זה הכבוד שלך למרתון. תודה שאת משתפת בטוב וברע, ושאת משתפת בשניהם מאותה נקודת מבט מפוכחת ומודעות לעצמך. אגב, זה שאנשים לא משתפים בדברים הטובים זה לא בגלל ענווה אלא בגלל חוסר ביטחון: אם מישהו לא אומר שהוא מרגיש שהולך לו טוב, אז אם בסוף ילך לו רע הוא תמיד יוכל להגיד (לפחות לעצמו) "לא נכשלתי, ידעתי שככה זה יהיה". ולשאלתך - כן, קשה לאנשים לפרגן, וכן, זה אומר משהו עליו ולא עליך. אם הייתה לו חצי מהאינטיליגנציה הרגשית שיש לך - הוא היה אישה... אגב - לפני יומיים מישהו (שאינו רץ רציני או קבוע) שאל אותי מתי טבריה, ואמר שהוא שוקל לרוץ שם. מה????? הייתי בטוחה שהוא צוחק עלי, והוא ענה "לא, מה זה כבר 42 ק"מ, עשיתי מסעות של 90 ק"מ בצבא, אני לא מחפש לרוץ מהר אלא רק לרוץ, מה זה כבר 5 שעות ריצה עם נעליים טובות". אני עדיין לא מאמינה שיש אנשים כאלה שחצנים. הם מוציאים לכולנו שם רע. תמשיכי במה שאת עושה ובבקשה תהיי יותר טובה ממני - בפעם הבאה שמטומטם כזה אומר לך משהו דפוק תתני לו איזו בעיטה, כל מה שאני מסוגלת זה להסתובב וללכת משם.
 

ofec bar

New member
"אם למישהו אין משהו טוב להגיד לך -

אל תקשיבי לו" אמר לי המאמן לפני שנה או שנתיים ומאז אני מסתובבת עם המשפט הזה כל הזמן. (אגב, מי היה מצפה שגבר יגיד דבר כזה...) בניגוד ל "אם אין לך משהו יפה להגיד אז תשתוק", שמבקש מאיתנו להיות אנשים טובים יותר, המשפט שלו אומר, מילא אתה מוקף באדיוטים - לפחות שלא ישפיעו עליך. כמו שאמרו לפני, תקיפי את עצמך באנשים שתומכים בך ורוצים לטובתך, המשמעות של אמפתיה היא לא הזדהות אלא הבנה מ-נ-ק-ו-ד-ת- ה-מ-ב-ט - ש-ל- ה-א-ח-ר מי שלא מסוגלים לזה לא ראויים להיות בקרבתך. (שלחתי מקודם באימפולסיביות מרוב עצבים ושכחתי את זה...)
 
אם יש אנשים אשר

לא יודעים לפרגן אז חבל שהם קיימים עצם העובדה שהוא אמר את מה שאמר מראה על " נשמה טובה כביכול" ולא על שום דבר אחר, להיפך תשתפי אותנו כאשר טוב וגם כאשר פחות בעצם זה כל העניין בפורום הזה השיתוף העידוד התמיכה, בעיני חבל להוציא אנרגיות על אנשים שכאלו ממש מיותר ושתהיה לך שבת שלום ...
 

omaopa

New member
תודה על התגובות!!../images/Emo24.gif

אני באמת מוחקת ועוברת הלאה..... אין כמו להחליט שמשחררים עצבים כי פשוט לא כדאי להתעסק עם זה.
 

מור שלז

New member
רגע, גם אני רוצה: לשתף, להחשף, לחזק ולהתחזק

ראיתי את הפוסט הזהבחטף אתמול בלילה, אבל רציתי לארגן את המחשבות שלי בצורה מסודרת ואז להגיב. רונה, אני מאוד שמחה שהחלטת להעלות את זה כאן ולשתף ברור לחלוטין למה התעצבנת... זה די טבעי בסופו של דבר וכמו שכתבו קודמותיי, גם אני לא רואה שמץ שחצנות במה שאת כותבת אני רואה המון פתיחות, כבוד לספורט וכבוד לגוף שלנו, צניעות, הומור (ולא אני לא מנסה להתחיל איתך
) ויכולת התבוננות עצמית מעמיקה. אני אישית, ורבות אחרות כאן, מאוד אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת, ומרגישה שאני מקבלת ממך, לומדת ומתחזקת כל כך הרבה. אז קודם כל תודה שאת כותבת. ותודה גם שאת מעלה את הנקודה הזו עכשיו לגבי השיתוף בפורום ... מהות הפורום הזה, וזו הסיבה שהוא קם היא שיתוף. מאז ומתמיד נשים מצאו את הדרך לשתף, לחזק ולהתחזק אחת עם השנייה. פעם זה היה יותר קל: בשבטים, בכפרים, אפילו בשכונות של פעם – נשים מצאו את הדרך להיות פיזית אחת עם השנייה ולשתף ולחזק. היום, בתרבות המודרנית יותר קשה לנו להגיע לזה. היום אנחנו מבודדות יותר, לא מוקפות נשים כמו בעבר, וזה קשה יותר. רבות מאיתנו בספורט מוצאות את עצמן מוקפות גברים (כמוך למשל, כמוני) מתוך בחירה, אבל זה לא הופך את זה לקל יותר. וכאן המקום של הפורום הזה, לתת לנו את האמצעי לתקשר אחת עם השנייה, גם אם אנחנו לא מתראות פיזית. אני חושבת שהעובדה שהפורום פעיל כל כך ומשגשג, מצביעה על כך שבאמת יש כאן צורך אמיתי. השיתוף הזה תורם לכולנו, מחזק את כולנו, וכמובן שכל מי שבוחרת לשתף, ולהחשף גם מתחזקת בעצמה. יש לנו כנשים הרבה כוח ועצמה ביחד, והפורום הזה משרת את המטרה הזו. יש אנשים שקשה להם להבין את זה. קשה להם להבין את הצורך שלנו בשיתוף, את העוצמה ואת ההעצמה שנוצרת מתוך השיתוף הזה וזה בסדר גמור – לא לכולם זה מתאים. ויחד עם זאת, וכאן אני מתייחסת לנושא החשיפה, ולאו דוקא אליך רונה, אלא מנצלת את ההזדמנות לפנות לכולן. מטבע הדברים אני מקבלת המון תגובות ופניות לגבי הפורום. אני אישית גם מקבלת הרבה ביקורת על מה שאני כותבת ועל האופן שבו אני מתנהלת בפורום. אני משתדלת להקשיב, לקחת לתשומת לבי, לשפר מה שצריך לשפר, ולסנן את כל מה שלא מתאים לי. חשוב שנזכור שיש לנו בפורום הזה הרבה מאוד קוראות וקוראים סמויים. זכותם המלאה כמובן, זה פורום פתוח. אבל באיזה שהוא מקום כשאנחנו כותבות ומשתפות כאן בפורום, ונחשפות כאן בפורום, אסור לשכוח את זה. השאלה שהעלית רונה, היא בעיני מאוד לגיטימית: האם לשתף? אני לא אחשוב פעמיים אם לשתף חברה טובה, או אתכן. אני כן חושבת פעם נוספת, כי יש עוד קוראים סמויים, אנשים שאנחנו לא מכירות, או אנשים שאנחנו מכירות ולא תמיד רוצות שהם יידעו מה מסתובב לנו בתוך הראש. כשטוב לי – הדבר הראשון שבא לי לעשות הוא לרוץ ולשתף כאן. לשתף את רונה, ואת נועה, ומרב, ואת כולכן (
), ועל אחת כמה וכמה כשרע לי. ולפני כל פוסט שאני שמה אני מזכירה לעצמי שגם אנשים שלא הייתי רוצה שיכירו אותי בצורה אינטימית כל כך יקראו את זה. במוקדם או במאוחר, כולנו כאן מקבלות תגובות דומות למה שכתבת כאן רונה. הרבה פעמים אני פוגשת אנשים שאני לא מכירה, ומופתעת עד כמה הם בקיאים ושולטים בכל מה שעובר עלי. לפעמים זה נעים, לפעמים זה לא מזיז לי, ולפעמים, זה לא עושה לי טוב... חלק מהמחיר שאנחנו משלמות על הפורום הזה. ועל הטוב שאנחנו עושות, כולנו ביחד באמצעות הפורום הזה. להפסיק לכתוב ולשתף? כל אחת והבחירה שלה. אני מאמינה בשיתוף, מאמינה בכוח שלנו ביחד כנשים, ובהעצמה שנוצרת כאן. הבחירה שלי, כפי שכולכן יודעות היא לשתף. אבל במקום מסויים, אני כל הזמן זוכרת שכשאני כותבת משהו, לא רק אתן קוראות את זה, אלא כל אחד. יצא ארוך, כי הנושא קרוב ללבי, ואני חיה את התגובות האלו וההערות האלו באופן יומיומי. אני חושבת שבשורה התחתונה: טוב עשית ששיתפת, וטוב עשית שהעלית את השאלה האם לשתף. תודה שאת כאן, תודה שאת משתפת
 
מור, מה שכתבת מאד מאד חשוב../images/Emo70.gif

מכיוון שיש פה חבורה קבועה של כותבות והבית הזה נעשה נעים ואפילו אינטימי. אבל הסטטיסטיקות הן אחרות. מקובל לשער שעל כל גולשת פעילה יש פי 10 גולשים סמויים. חלקן בנות כמונו שקוראות אך מתביישות לשתף וחלקם אנשים שנהנים "להציץ" לנו. אין לדעת מה יכולה להיות התוצאה. חברה טובה שלי נפגעה מאד פה בתפוז. היא שיתפה את החברות בפורום בכך שקרובת משפחה שלה פגעה בה מאד. "נשמה טובה" קראה את הפוסט והעבירה אותו לאותה קרובת משפחה. היה משבר משפחתי חמור מאד והרבה אנשים נפגעו. המסקנה שלי לא היתה להפסיק להחשף. אני מרגישה שכגודל החשיפה, כך גודל התמיכה שאני יכולה להפיק ממדיום וירטואלי. אני הסקתי שמה שצריך לעשות הוא לחשוב, בכל פעם ששולחים פוסט, אם אתן מוכנות שכללללללללללל העולם
יקרא אותו. אם יש מישהו שלא הייתן רוצות שהמידע יגיע אליו, אל תכתבו. מרפי כבר הראה שהאדם הלא נכון יהיה במקום הלא נכון ודווקא הוא יקרא מה שכתבתן. מצד שני, אני מאד מאמינה בשיתוף. שיתוף כזה דורש חשיפה. העולם שלנו מלא סודות ואנשים סובלים שנים כי הם חיים עם סודות שאם היו יוצאים לאור, הם היו מרגישים הרבה יותר טוב. זו עוד סיבה שחשוב לי כן לשתף - אני מרגישה שזה עוזר לאחרים לשתף גם. מכל זה המסקנה שלי הוא שאני חושפת את עצמי כמה שיותר במה שעושה לי טוב ושמה סנן אחד - שהמידע שאני חושפת לא יפגע באף אחד אחר. מידע שאני לא רוצה שמישהו ידע - לא יגיע לפורום.
 
למעלה