עיצבנו אותי../images/Emo46.gif
זה קרה לפני יומיים אבל היום החלטתי שאני חייבת לספר כי ממש התרגזתי... ביום שלישי הייתי באצטדיון ופגשתי איש מעולם הריצה שלא אנקוב בשמו. הוא שאל אותי מה נשמע איתי ואמרתי שאני מנסה לצאת מפציעה ומקווה עדיין לעשות את המרתון. הוא אמר לי שהוא יודע כי הוא עוקב אחרי הדברים שאני כותבת בפורום של הקבוצה ואיזה חבל שזה קרה בדיוק כשהרגשתי טוב וסבבה עם האימונים. עד כאן הכל בסדר. שיחה סימפטית ונעימה. הנהוני ראש של שני אנשים שעוסקים בריצה לא מהיום. אבל אז הוא אמר משהו שממש עיצבן אותי וככל שאני חושבת על זה יותר, זה מעצבן אותי יותר. הוא אמר: "כששואלים אותי איך אני, אני תמיד אומר בסדר ולא אומר יותר מדי. לא היית צריכה לכתוב בפורום שאת מרגישה טוב" "למה?" שאלתי "בגלל עין הרע?". באמת לא הבנתי למה הוא אומר את מה שהוא אומר ואני יודעת שיש אנשים שמאמינים שאסור לדבר כדי לא לתת פתחון פה לשטן וכו'. אני לא מהמאמינים שיש כוח מיסטי למילים ודווקא כן מנסה להגיד את מה שבלב אבל מכבדת את זה שיש אנשים שמאמינים אחרת ממני. "פשוט לא צריך להגיד יותר מדי" הוא אמר "צריך צניעות ולא צריך להגיד שהולך טוב כי אז אם לא ילך טוב?" "אני לא מספרת מה עובר עלי מתוך שחצנות" אמרתי "אם לא הולך טוב אני גם אגיד את זה. כמו שאני לא משתחצנת כשהולך טוב אני גם לא מתביישת להגיד שהולך רע או שנפצעתי או שכואב לי. מה? אסור להודות בזה שלא תמיד מצליחים? אני אומרת את מה שיש" הוספתי "הולך טוב, אני אומרת. הולך רע, אני אומרת. אנחנו בני אדם ולפעמים זה ככה ולפעמים זה ככה. אני משתפת במה שעובר עלי וכשזה טוב אני רוצה לשמוח עם כולם וכשרע אני כן רוצה סימפטיה ושיתוף. אלא אם כן מישהו שמח לאידי. אם זה ככה, זה סתם מגעיל ואני לא אפסיק לשתף אנשים בגלל שאולי יהיה מישהו שישמח לאידי". בזה סיימנו את השיחה אבל מאז אותה שיחה אני חושבת על הדבר הזה. האם צריך לשתף כשטוב או שזה נתפס כמו השתחצנות? לי מאד חשוב רוח השיתוף ואני חושבת שזה אחרת כאן בפורום אבל האם צריך להיזהר לא לשתף כי יש כאלה שמחכים לנפילה? האם כל כך קשה לאנשים לפרגן? ואם יש מישהו ששמח לאידי (שאני תמיד אומרת שזה הסוג הזול ביותר של שמחה) האם לא ברור שזה אומר משהו עליו ולא עלי? מה אתן אומרות??
זה קרה לפני יומיים אבל היום החלטתי שאני חייבת לספר כי ממש התרגזתי... ביום שלישי הייתי באצטדיון ופגשתי איש מעולם הריצה שלא אנקוב בשמו. הוא שאל אותי מה נשמע איתי ואמרתי שאני מנסה לצאת מפציעה ומקווה עדיין לעשות את המרתון. הוא אמר לי שהוא יודע כי הוא עוקב אחרי הדברים שאני כותבת בפורום של הקבוצה ואיזה חבל שזה קרה בדיוק כשהרגשתי טוב וסבבה עם האימונים. עד כאן הכל בסדר. שיחה סימפטית ונעימה. הנהוני ראש של שני אנשים שעוסקים בריצה לא מהיום. אבל אז הוא אמר משהו שממש עיצבן אותי וככל שאני חושבת על זה יותר, זה מעצבן אותי יותר. הוא אמר: "כששואלים אותי איך אני, אני תמיד אומר בסדר ולא אומר יותר מדי. לא היית צריכה לכתוב בפורום שאת מרגישה טוב" "למה?" שאלתי "בגלל עין הרע?". באמת לא הבנתי למה הוא אומר את מה שהוא אומר ואני יודעת שיש אנשים שמאמינים שאסור לדבר כדי לא לתת פתחון פה לשטן וכו'. אני לא מהמאמינים שיש כוח מיסטי למילים ודווקא כן מנסה להגיד את מה שבלב אבל מכבדת את זה שיש אנשים שמאמינים אחרת ממני. "פשוט לא צריך להגיד יותר מדי" הוא אמר "צריך צניעות ולא צריך להגיד שהולך טוב כי אז אם לא ילך טוב?" "אני לא מספרת מה עובר עלי מתוך שחצנות" אמרתי "אם לא הולך טוב אני גם אגיד את זה. כמו שאני לא משתחצנת כשהולך טוב אני גם לא מתביישת להגיד שהולך רע או שנפצעתי או שכואב לי. מה? אסור להודות בזה שלא תמיד מצליחים? אני אומרת את מה שיש" הוספתי "הולך טוב, אני אומרת. הולך רע, אני אומרת. אנחנו בני אדם ולפעמים זה ככה ולפעמים זה ככה. אני משתפת במה שעובר עלי וכשזה טוב אני רוצה לשמוח עם כולם וכשרע אני כן רוצה סימפטיה ושיתוף. אלא אם כן מישהו שמח לאידי. אם זה ככה, זה סתם מגעיל ואני לא אפסיק לשתף אנשים בגלל שאולי יהיה מישהו שישמח לאידי". בזה סיימנו את השיחה אבל מאז אותה שיחה אני חושבת על הדבר הזה. האם צריך לשתף כשטוב או שזה נתפס כמו השתחצנות? לי מאד חשוב רוח השיתוף ואני חושבת שזה אחרת כאן בפורום אבל האם צריך להיזהר לא לשתף כי יש כאלה שמחכים לנפילה? האם כל כך קשה לאנשים לפרגן? ואם יש מישהו ששמח לאידי (שאני תמיד אומרת שזה הסוג הזול ביותר של שמחה) האם לא ברור שזה אומר משהו עליו ולא עלי? מה אתן אומרות??