אופטימיות עם נסיון: חלק ב

מור שלז

New member
אופטימית עם נסיון: סיפורו של מרתון עם סוף אחר

מאיה היא חברה טובה, ספורטאית מוכשרת, עם כוח רצון שיכול להזיז הרים. בתחילת דרכי, כשהתמודדתי עם גל פציעות שהשבית אותי שוב ושוב, מאיה לימדה אותי שיעור חשוב באחווה נשית. היתה שם לצדי, לתמוך, לנגב את הדמעות, ולעזור לי לצאת מהמשבר מחוזקת. מאיה היא אחת הנשים שאני יכולה "להאשים" בכך שהגעתי לטריאתלון, כזו היא: מפרגנת, עוזרת, תמיד מוכנה לחלוק מנסיונה העשיר ו... לא מוותרת לעצמה. מאחוריה כמה וכמה מרתונים, עם שיפור מתמיד, והרבה מאוד קילומטרים ברגליים. אחרי חודשים שלה הכנה, כשהיא בכושר שיא, מאיה התייצבה לפני שבועיים על קו הזינוק של מרתון. והפעם זה הסתיים אחרת... עם הרבה אומץ, פתיחות וכנות, לצד שנינות והומור, מאיה העלתה על הכתב את סיפור המרתון שלה. שווה קריאה! לכל מי ששוקלת לעשות מרתון, שמתכוננת למרתון, שרצה מרתון, ובכלל... לכל מי שרוצה לקבל הצצה למה עובר בראשה של ספורטאית תוך כדי התמודדות עם האתגר הזה. כך זה מתחיל: בסביבות מאי השנה התחיל להתעורר אצלי שוב הדגדוג המוכר. זה שיכול לבוא על סיפוקו רק אחרי 42.2 ק"מ. אני על הגל של הכושר המצוין משנה שעברה. יכולה בהחלט לשפר את ה 3:37 הלא יאומן שקבעתי באמסטרדם. השאלה היחידה היא איפה זה יקרה השנה? הרגשת הבטן אומרת אמסטרדם. כן, שוב. שנה שלישית ברציפות. יסכימו איתי קברניטי הריצה שזה מרתון מעולה. תנאים טובים, שטוח, עיר כיפית. יש לי ממנו רק חוויות חיוביות. למה לא? אז זהו, שלא. בכל זאת, יש עוד מרתונים טובים, בערים לא פחות נחמדות. בעודי מתלבטת בין הסוס ההולנדי המנצח לבין סייח צעיר ועלום שאפגוש לראשונה, הועלתה הצעה קוסמת: מרתון בודפשט. וההמשך כאן: http://www.endure.co.il/?categoryId=15057&itemId=86335 מאיה יקירתי, כל הכבוד על האומץ, על הנכונות להחשף ככה, על הפתיחות מחכה בקוצר רוח לחלק ב' ובינתיים שולחת לך חיבוק ענק, מלא הערצה כמו שאמרתי לך: מנצחים אמיתיים נמדדים ביכולת שלהם ליפול, ואז לקום. ואת מנצחת אמיתית! תודה שהסכמת להחשף ככה!
מור
 
מרגש ומותח!

כתיבה מעולה וחיה, ואני מחכה בקוצר
לחלק ב'. בינתיים, שאלות
: מה זה טייפר? מי הם הפייסרים? מה זאת אומרת הקבוצה של ה- 3:30?
 

zzebra

New member
אני לא יודעת מה זה טייפר

מצטרפת לשאלה. לדבי פייסרים- זה אנשים שרצים כדי לסיים בזמן קבוע מראש. מכתיבי קצב. כך שאם מתכננים לסיים למשל ב3.5 שעות, רצים עם הקבוצה של 3:30.
 
הם רצים בתפקיד?

זאת אומרת נמצאים שם כדי להכתיב קצב שלוש וחצי או שיש פשוט קבוצות מבוססות כאלה ומי שרוצה נדבק אליהן?
 

zzebra

New member
בתפקיד לגמרי

אלו בדרך כלל אנשים ליכולים לרוץ פחות מהזמן שהם מכתיבים, כלומר, הם רצים בקצב שנוח להם ולא לפי השיאים שלהם. יש פייסרים לכל מיני זמנים. זה ארגון מראש של מארגני המרוץ.
 

hartzitzit

New member
קראתי את חלק ב (לא יכולתי להתאפק)

כתבת מקסים. ריגשת אותי מאוד. עמדו לי דמעות כשבכית והתרגשתי שנהנית. לפעמים הגוף פשוט לא משתף פעולה למרות שעושים הכל נכון. כל הכבוד לך החזרה לאימונים ועל ההשקפה החיובית. אין ספק שטיול שופינג בטוסקנה בהחלט משפר את מצב הרוח.
 
גם אני

בהחלט מרגש וגרם לדמעות. זה יכול לקרות לכל אחד ואחת ואין ספק זה ממש מתסכל. וטוב שתיכננת חופשה באיטליה אחרי. ממש כמוני אחרי ברלין. כל הכבוד על האופטימיות, מאיה, ובטח עוד נפגש באיזה מרתון מוצלח יותר עם מזג אוויר נעים וקריר כמו שמגיע לנו אחרי הסבל הישראלי.
 

mayayi

New member
תודה על הפירגון! ותשובות...

קודם כל תודה לכולכן על הפירגון והתמיכה. מצטערת שהשארתי את כולם במתח, חלק ב יעלה בעוד יומיים. (הכינו את הממחטות
) לגבי השאלות, הפייסרים אכן מטעם מארגני המירוץ, כשירות לרצים. הפייסר רץ עם בלון ותמיד תהיה סביבו דבוקה גדולה של רצים שנצמדים אליו במטרה לסיים בזמן היעד. טייפר היא תקופת חידוד, בדרך כלל כשבועיים לפני תחרות מטרה חשובה. המטרה בטייפר היא...להתחדד
וברצינות: להוריד עומס כדי לא להגיע עייפים מידי לתחרות המטרה, אבל לשמור על הגוף חד ולא לתת לרגליים "להתיישן". בהכנות למרתון זה בדרך כלל אומר שעומס הריצות יורד בחצי, ועושים יותר ריצות קצרות בקצב המרתון המתכונן, שוב, כדי לשמור את הגוף ער וחד אבל גם לתת לו לנוח.
 
כל הכבוד על החשיפה

בפורום הזה התרגלנו לקרוא רק על הצלחות ואז במיילים אישיים אני מקבלת סיפורים של בנות מיואשות ולא מצליחות שזקוקות לעידוד, תמיכה ועזרה. כל הכבוד לך מאיה ואסור להתייאש. יפה כתבת להוריד עומס כדי לא להגיע עייפים מידי לתחרות המטרה, אבל לשמור על הגוף חד ולא לתת לרגליים "להתיישן". או כמו שנילי אברמסקי כתבה לי במסר אישי לפני ברלין להגיע למרתון רעבים לריצה. חבל שלא באת איתי לברלין בספטמבר... גם בברלין היה חם מהרגיל ובשיא הגיע ל-26 מעלות. גם שם מזג האוויר הפתיע אותנו ומעניין שבעבר טיילתי גם בברלין וגם בבודפסט לא במסגרת מרתון וקפאתי למוות באותן תקופות, אבל הכל עניין של מזל וגם זה, מסתבר. מי אנחנו שנתלונן אחרי החום והלחות שלנו, אבל מסכימה איתך שאם משלמים כסף (והרבה) על מרתון בחו"ל לפחות מצפים לקבל מזג אוויר נעים וקריר. אז שוב לא להתייאש, לא להרים ידיים ובכלל ממליצה לך לנסות את ניו-יורק. שם ב-1/11 קריר ונעים וגם קצת גשום. מחכה בקוצר רוח ליום שלישי ולהמשך סיפורך... למרות שמאמינה שעם החלק השני יזרמו הדמעות
 
תודה, מאיה, על החשיפה ../images/Emo24.gif

והכנות וההומור העצמי. מחכה גם אני לחלק בי"ת, ומכינה את הממחטה.
 
המון תודה על השיתוף שלך

לפני מרתון טבריה שלפני שנה אני זוכרת איך קראתי כל "סיפור מרתון" שרק אפשר כדי "לדעת" מה צפוי לי. אני לא זוכרת מישהו שכתב כמוך או בדומה לך. לכתוב ולגעת באכזבה באופן גלוי כל כך דורש המון אומץ ופתיחות. הכתיבה שלך כל כך כנה וגלויה שכייף לקרוא וממש לחוש נוכחת איתך, שם בהתמודדות עם ה- OFF עליו כתבת. אני מכירה אותו ואני משערת שכל מי שעוסקת בספורט, כל אחת בתחומה, מכירה. אין ספק שימים כאלה הרבה יותר מתעצמים, מאכזבים וכואבים כשמתאמנים כל כך קשה למרתון. המזל הוא שבעוד כך וכך ימים הדגדוג הזה עליו כתבת בהתחלה יחזור וידגדג.... ולא תהיה לך "ברירה" אלא לקבוע את מועד המרתון הבא. מאוד מחכה לחלק השני של כתיבתך. אם את עעדין לא כותבת כאן - את יותר ממוזמנת להיות חלק מהפורום המיוחד הזה. נעמי
 

zzebra

New member
מדהים!

מאיה, את כותבת כל כך יפה! תודה שחלקת איתנו את הסיפור שלך. זה כל כך חשוב בעיני לקרוא ולשמוע גם על מקרים שלא הולכים כמו שתכננו. אני רצה ממש מתחילה, כאבי ברכיים לא נותנים לי לעבור את ה-5 ק"מ. אני כל הזמן קוראת ושומעת סביבי איך נשים רבות מתקדמות בתוכניות האימונים שלהן. 10 ק"מ, חצי מרתון, מרתון. ואני נורא מתוסכלת מזה. משום מה הכתבה שלך נתנה לי קצת תקווה. אני לא יודעת למה- אין שום קשר בין המקרים. אצלך האימונים התנהלו בצורה כמעט מושלמת ורק משהו לא ברור קרה בתחרות. אבל בכל זאת, משהו בצורת ההסתכלות שלך וביכולת שלך להמשיך ולחייך השפיעו עליי. תודה! קרן.
 

omaopa

New member
איך השארת אותנו ככה?

מחכה בכיליון עיניים להמשך..... זה כ"כ מוכר לי. כל מילה שכתבת בינתיים מחזירה אותי למרתון האחרון שלי. כל הכבוד ותודה על הכתיבה, על הכנות, על המילים המדוייקות, על ההומור ובעיקר על ההרגשה שזה קורה לכולם!
 

מור שלז

New member
אופטימיות עם נסיון: חלק ב

אחד הזכרונות האחרונים שלי מהריצה בבודפשט הוא מראה תחנת השתיה ההיא, בין הק"מ ה 27 ל 28. כמו נווה מדבר היא חיכתה שם, עתירת שולחנות, מתנדבים וכוסות. כבר חם נורא. באין אפילו ענן אחד בשמיים, השמש חופשייה לבשל אותנו מכל הכיוונים. שוב עברתי להליכה לרגע, כדי לשתות בלי שישפך. בדיוק כמו בתחנה הקודמת ובזו שלפניה. הסצנה הבאה כמו צולמה בסלואו-מושן, עם רקע לבן ופילטר מטשטש. בליל של קולות, המולה סביבי. מה אני עושה על הגב? ולמה האנשים האלה מפריעים לסופרמן לרוץ? יד שמנסה לדחוף לי סוכריה לפה. כנראה כדור גלוקוז. עיזבו אותי, לא רעבה. רק צמאה. אף אחד מהקולות לא מדבר אנגלית. וההמשך כאן: http://www.endure.co.il/?categoryId=15057&itemId=86477 תודה מאיה
נותרתי חסרת מילים... את מצליחה עם הכתיבה הסוחפת שלך, עם הכנות, להכנס ישר ללב ולהשאר שם. קראתי כמה פעמים, שוב ושוב, וכל פעם ההערצה שלי אליך עלתה. חזרתי ואמרתי לך כמה פעמים: את ווינרית אמיתית, נופלת אבל קמה. ועכשיו? עכשיו אני אומרת שאת לא רק קמה, אלא גם עושה את זה בדרך שלך: ובדרך הזו סוחפת איתך עוד אנשים (ונשים) ומראה להם שזה אפשרי. כל הכבוד, ותודה ששיתפת
 

מור שלז

New member
ולמי שפספסה את חלק א' - משרשרת לכאן...

יחד עם התגובות והשאלות והתשובות של מאיה. כבוד
הרבה כבוד!
 
חיכיתי לחלק השני ועכשיו אני עם דמעות בעיניים

כתבת כל כך יפה ומרגש. בכיתי איתך באוטובוס וחייכתי איתך בריצה בטוסקנה. שמחתי איתך על האופטימיות המדהימה ושמחת החיים שפורצות בין השורות הכתובות. דברים רעים קורים גם לאנשים טובים אבל אני משוכנעת שבסך הכל, קורים להם יותר דברים טובים....
 
למעלה