• שלום אורח
  • הרשמה
  • כניסה למערכת
  • TapuzConnect

כניסה לניהול הבלוג
שם משתמש:
סיסמא:
כניסה
תוצאות חיפוש תגית: 

מציג 1- מתוך רשומות
הראשון בספטמבר החדש
אז מה הספקתי לעשות הבוקר? טאטאתי את הסלון וחדר־השינה שטפתי כלים כיבסתי את הציצית של בעל ניקיתי את השולחן שאבתי חלב הכל בלי שסתיו תאמר מילה. ולמה זה, אתם שואלים? כי היום היא הלכה בפעם הראשונה למטפלת.  מאחר ואני מתחילה ללמד ביום ראשון הבא-הבא...
נכתב ב: We're All Stories in the End של אמנדה האחתו| 14 בספטמבר 2017, 09:37
חיים של אימא
אתמול הגיעו אליי הבנות מהמכללה. מאז שסיימתי ללמוד (אי־אז, בשנת 2011) אנחנו משתדלות להיפגש פעם בכמה זמן. לפחות פעם בשנה, ומאחר וכולנו מורות אז בחופשת הקיץ. השנה תכננו להיפגש אצל הטוקרית עוד בתחילת החופש, אבל איכשהו זה נדחה ונדחה ובסוף שנת...
נכתב ב: We're All Stories in the End של אמנדה האחתו| 6 בספטמבר 2017, 14:14
אימא לשלושה
מאחר ויולי-אוגוסט עובר עליי במהורהר ובאיטיות, כאילו אני שוחה בתוך דבשה, כשאחותי התלוננה בפניי שאין לה סידור לילדים לאחד הימים האחרונים של אוגוסט, חשבתי שזה יהיה נחמד להציע את עצמי למשימה. אחרי הכל, אני מורה, אני בחופשת־לידה, ויש לי רק את סתיו בבית...
נכתב ב: We're All Stories in the End של אמנדה האחתו| 29 באוגוסט 2017, 14:40
שגרה
סידרתי שלשום את הארון מעל המיטה של סתיו.  האמת, בכלל חיפשתי משהו שאני כבר לא זוכרת מהו היה. אני רק זוכרת שפתחתי את הארון כדי לחפש משהו אחד, וכמו בסיפור על אהוד מצאתי משהו אחר שבכלל לא ציפיתי למצוא. בתוך הארון היו ערימות עיתונים ישנים של...
נכתב ב: We're All Stories in the End של אמנדה האחתו| 22 באוגוסט 2017, 22:00
דאגה
כשהייתי צעירה (אבל עדיין בוגרת. צעירה יותר מהיום), והייתי חוזרת לבית נעוריי מאוחר יחסית, הדבר הראשון שהייתי עושה זה לבדוק שכל האחים והאחיות שלי בבית ושהם בסדר. הגיוני? אולי. נורמלי? אולי קצת פחות. מודה ומתוודה, מטבעי אני אדם דאגן. הייתי נוהגת לשים...
נכתב ב: We're All Stories in the End של אמנדה האחתו| 31 ביולי 2017, 10:51

משק החלב
מי מכיר את התמונה הבאה? אימהות מניקות. ולי יש סיפור מאחוריה. כמובן. במשך השבוע וחצי אחרי הלידה שבו שהיתי במלונית אימאבא, בחדר נעוריי שאחותי פינתה ברוב טובה, סדר היום שלי נע בין הנקה (שלה) לשינה (שלי). בהתחלה היא ינקה המון ולא נתנה לי לישון, ומאחר...
נכתב ב: We're All Stories in the End של אמנדה האחתו| 16 ביולי 2017, 23:25
לילה לבן
אין דבר יותר מתסכל מתינוק בוכה.  אם אתם שואלים למה כנראה שמעולם לא הייתם ליד אחד כזה. זוכרים את הקטע בחברים? רייצ`ל מביאה את אמה הביתה, מוניקה ופיבי באות לבקר, אמה ישנה ורייצ`ל מחליטה להעיר את אמה (איזו טעות), והתינוקת מתחילה לבכות ובשלב מסוים...
נכתב ב: We're All Stories in the End של אמנדה האחתו| 9 ביולי 2017, 16:14
סתיו
יש הרבה דברים שלא מספרים לך לפני הלידה, והרבה דברים שכן. הנה למשל, הנקה. את יוצאת מנקודת הנחה שאת תניחי את הקטנטונת עלייך, והיא תתחבר כמו החסן נייד (כולל קולות הרקע) ותתחיל לינוק בהנאה. מה שהם לא מספרים לך זה שבשלושת השבועות הראשונים את בוכה ורואה...
נכתב ב: We're All Stories in the End של אמנדה האחתו| 3 ביולי 2017, 16:06
הבחורה על הרכבת...
שלום קוראים יקרים החודש לצערי לא היה לי זמן  כל-כך לכתוב, לימודים  לפסיכומטרי, וסבתי נפטרה החודש, ולכן נאלצתי לקחת לזמן מה את הכתיבה, עכשיו אני חוזרת אליה באופן משמעותי אחרי שסיימתי לקרוא שני ספרים 1 בעברית ו1 באנגלית קריאה מהנה! -אורי...
Copyright©1996-2017, תפוז אנשים בע"מ