ריימונד וטוסקי מהעיר וובסטר שבמדינת ניו יורק שומר במגירה כרטיס להופעה של ג׳נסיס ממרץ 1978. הוא היה אז בן 16. שלושה שבועות לפני ההופעה, ב-2 במרץ, אמא שלו בטי תרמה לו כליה בבית החולים סטרונג ממוריאל. עוד בחדר הוא הודיע לה שיש הופעה ושהוא מתכוון להגיע. הוא הגיע. החודש הוא חוגג 65.
הכליה עצמה מבוגרת ממנו בכ-35 שנה. בטי הייתה אמורה לחגוג 100 ביוני, אבל היא מתה ב-2008. מכאן הכינוי שהרופאים נתנו לאיבר, כליה בת 100: עשרות שנים בגוף שלה, ועוד 48 שנה בגוף שלו. במרכז הרפואי של אוניברסיטת רוצ׳סטר הוא המושתל הוותיק ביותר. הוא מגיע לביקורת אחת בשנה, וההערכה שם היא שהכליה יכולה ללוות אותו עד הסוף.
הוא הצעיר מבין חמישה ילדים. נגיף פגע בכליות שלו, ואחריו הגיעו דיאליזה, סינון הדם במכונה, וירידה במשקל. בטי, אז בתחילת שנות ה-50 לחייה, נמצאה מתאימה כמעט באופן מלא ונכנסה לחדר הניתוח בלי התלבטות ארוכה. שלושים שנה ציינו השניים את יום הניתוח בארוחה משותפת, והוא קרא לתאריך הזה יום שנה ויום הולדת גם יחד. אחרי 2008 הארוחות נגמרו. הכרטיס של ג׳נסיס נשאר במגירה.
התחום שהיה צעיר מהמושתל
כשבטי וריימונד נכנסו לניתוח, השתלות כליה היו בנות פחות מ-25 שנה. ההשתלה המוצלחת הראשונה בוצעה בבוסטון בדצמבר 1954, בין תאומים זהים, רונלד וריצ׳רד הריק. בגלל הדמיון הגנטי המלא, הגוף כמעט לא דחה את האיבר החדש. ג׳וזף מארי, שהוביל את הניתוח, קיבל על העבודה הזאת את פרס נובל לרפואה ב-1990. גם הדיאליזה, שהחזיקה את ריימונד בחיים עד הניתוח, הייתה המצאה טרייה יחסית. הרופא ההולנדי וילם קולף בנה ב-1943, בהולנד הכבושה, כליה מלאכותית ראשונה מפחיות של מיץ תפוזים, חלקי רכב ועטיפות נקניק. ב-1945 היא הצילה לראשונה חיים של מטופלת.
ד״ר אסתר עובדת מאיכילוב מסבירה ש-48 שנה הן מקרה נדיר אבל לא יחיד. יש לו שלושה תנאים: גיל צעיר בזמן ההשתלה, התאמה משפחתית, ומחלה מקורית שלא ממשיכה לפגוע באיבר החדש. אחרי הניתוח נשארים לכל החיים טיפול נגד דחייה ומעקב צמוד, ובלי שניהם המספר לא היה מחזיק.
ריימונד עבד שנים בעיבוד פח, והיום הוא גמלאי. הוא גם רשם כוכב על שם אמו. מי שחי עם השתלה יודע שהמעקב לא נגמר ביום השחרור מבית החולים: נפרולוג (רופא כליות), אחיות, כדורים בכל בוקר. באיכילוב מתארים את זה כעבודת צוות ארוכה, יותר מאשר נס אחד בחדר ניתוח.
ומה קורה בישראל
בישראל רוב תרומות הכליה מגיעות מתורמים חיים. ב-2025 בוצעו כאן 313 השתלות כליה מתורמים חיים, ו-63 מהן היו השתלות מוצלבות. רשימת ההמתנה לכל האיברים עמדה בסוף השנה על 1,454 איש, הירידה הראשונה מזה חמש שנים, ו-56 מטופלים מתו בזמן ההמתנה, לעומת 72 בשנה שלפני כן.
התרומה מנפטרים מוסדרת בחוק השתלת איברים מ-2008. מאז אפריל 2012 יש עדיפות בתור למי שחתם על כרטיס אדי לפחות שלוש שנים לפני שנרשם כמועמד להשתלה, וגם למי שמשפחתו תרמה איברים. ב-2025 קיבלו 131 מטופלים קדימות כזאת.
ההשתלה עצמה היא בדרך כלל הסוף של מחלה ארוכה. בארצות הברית הגורמים המובילים לאי ספיקת כליות הם סוכרת, בכ-38% מהמקרים, ולחץ דם גבוה, שאצל רבים לא מאובחן בזמן, בכ-26%. מי שמתמודד עם אחד מהם, או רוצה לדבר על שגרת חיים שמגינה על הכליות, ימצא שותפים לשיחה בפורום דיאטות ואורח חיים בריא.
ובחזרה לכרטיס: חותמים על אדי עכשיו, כשאף אחד בבית לא חולה, או דוחים את זה ליום שבו מישהו קרוב כבר מחובר למכונת דיאליזה?
