ליטר בנזין 95 בשירות עצמי נגע באוקטובר בשיא של 8.27 שקל, קפיצה של 52 אגורות מ-7.75 בספטמבר. וזו רק התקרה: זה המחיר המרבי שמותר לגבות, ותחנות רשאיות למכור בפחות. ההתייקרות הזאת לא נעצרת במשאבה. תעריפי החשמל והמים, שמושפעים ממחירי האנרגיה, צפויים להתעדכן בינואר. באותו מועד אמורים לעלות גם מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית. מי שעולה על אוטובוס כל בוקר ירגיש את זה בכרטיס, גם בלי לתדלק אף פעם.
מה בעצם משלמים בתחנה
המחיר בתחנה לא זז כל יום. משרד האנרגיה קובע מחיר מרבי לבנזין בתחילת כל חודש, והוא בנוי בשכבות: מחיר הדלק עצמו, מס הבלו (מס קבוע על כל ליטר), הוצאות השיווק, ומע״מ של 18% על כל הסכום. ירידה בשוק העולמי מגיעה למשאבה רק בעדכון החודשי הבא, וכך גם עלייה.
| רכיב | שקלים לליטר | חלק מהמחיר |
|---|---|---|
| מחיר הבנזין עצמו | 3.13 | 38% |
| מס בלו | 3.23 | 39% |
| מרווח שיווק | 0.65 | 8% |
| מע״מ | 1.26 | 15% |
| סה״כ בשירות עצמי | 8.27 | 100% |
מהטבלה רואים שהמדינה לוקחת יותר מהמחיר של הדלק עצמו: מס הבלו לבדו גבוה ממנו, ויחד עם המע״מ המסים מגיעים ל-4.49 שקל מכל ליטר. ההבדל ביניהם הוא באופי. הבלו הוא סכום קבוע לליטר, ולכן הוא לא זז כשהדלק מתייקר. המע״מ מחושב באחוזים, ולכן עולה יחד עם המחיר. מכאן גם הוויכוח הנוכחי. באוצר מתווכחים אם לחתוך שקל מהמס על הדלק, ובמקביל כבר מדברים על הוזלה של כ-50 אגורות לליטר בעדכון הקרוב. באילת, שפטורה ממע״מ מאז שהוכרזה ב-1985 כאזור סחר חופשי, אותו ליטר נמכר החודש ב-7.01 שקל, ומי שבוחר בשירות מלא בשאר הארץ מוסיף 26 אגורות.
מהמשאבה לכרטיס האוטובוס
הקשר בין הדלק לנסיעה באוטובוס כתוב בנוסחה. מחירי הנסיעה מוצמדים לארבעה מדדים של הלמ״ס: מדד המחירים לצרכן, מדד מחירי הסולר, השכר הממוצע במשק ושער הדולר. העדכון השנתי נכנס בדרך כלל באמצע השנה, אבל ב-2026 הוא הוקפא. ההתייקרות שנדחתה, בסביבות 4%, אמורה להיכנס בתחילת 2027.
גם החשמל עבר השנה למנגנון חדש. בינואר 2026 עלה התעריף הביתי בכ-1.5%, תוספת של כ-5.9 שקלים בחודש למשק בית ממוצע. במקביל החליפה רשות החשמל את העדכון השנתי, שנשען על תחזיות, בעדכון אוטומטי פעם בחצי שנה. העדכון צמוד בעיקר לשער הדולר ולמדד המחירים לצרכן, כי הפחם, הסולר ושאר הדלקים לתחנות הכוח מתומחרים בדולרים. לשם השוואה, בינואר 2023, אחרי זינוק במחירי הפחם, החשמל התייקר ב-8.2%, הפעם השלישית בתוך שנה.
המים מתעדכנים פעמיים בשנה, בינואר וביולי. התעריף שקובעת רשות המים צמוד לסל מדדים שבו מדד המחירים לצרכן שוקל 85%, מדד השכר 10%, ותעריף החשמל 5%. החשמל נכנס לנוסחה כי משק המים הוא צרכן החשמל הגדול בישראל, ומתקני ההתפלה לבדם צורכים 4% עד 5% מייצור החשמל במדינה.
- בנזין: בתחילת כל חודש, לפי מחיר מרבי שקובע משרד האנרגיה.
- חשמל: פעמיים בשנה במנגנון החדש, לפי הדולר ומדד המחירים.
- מים: בינואר וביולי, לפי סל מדדים שכולל גם את תעריף החשמל.
- תחבורה ציבורית: עדכון שנתי שהוקפא ב-2026, וכ-4% שנדחו לתחילת 2027.
- מזון: בלי לוח זמנים קבוע, ההובלה מגלגלת את עלות הדלק למדף כבר עכשיו.
ענף המזון באמת לא מחכה ללוח השנה. חברות ההובלה משלמות יותר על דלק כבר היום, והעלות הזאת מגיעה למדף מהר יותר מכל עדכון רשמי של חשמל. יש גם חשש שיבואנים ויצרנים יעלו מחירים מעבר לתוספת ההובלה עצמה, באווירה שבה הכל מתייקר ממילא. מי שמשווה מחירים בין רשתות כדי לזהות התייקרויות כאלה מוקדם יכול להעלות את הממצאים בפורום צרכנות.
השרשרת מתחילה בתנודה בשוק הנפט ובהיחלשות השקל מול הדולר, ומשם עוברת לדלק, למשאית, לגבינה וללחם, ובינואר גם לחשבון החשמל והמים. למשפחה ממוצעת זה מצטבר לכמה שורות באותו חודש.
מי שממלא מקרר לשבוע כבר רואה חלק מהגל. את השאר יראו בינואר, בחשבונית.
