אופירה ואלזה תודה על שאתן מדייקות לנו ואותנו!
אופירה ואלזה יקרות,
קודם כל באמת מקרב הלב תודה על שאתן מעירות את תשומת לב ופותחות את המחשבה.קראתי את מה שכתבתן פעמיים כי באמת רציתי להבין יותר לעומק את מה שאמרתן.
אני חושבת שצדקת אופירה, שיש פה עניינים של סמנטיקה ופרשנות. אם הבנתי נכון את הערותייך - הלבד נובע גם ממגבלות מקומות הסיוע, שאינם זמינים 24/7 מרביתם, אך אני קראתי בדברייך גם את זה שהלבד הוא משהו אינהרנטי באדם, ואולי גם אי אפשר להעביר חוויה עשירה ומלאה במלואה לאדם אחר...ודווקא
אל מול החוסר והמגבלה לאדם יש בחירה - להתייאש או לבחור מה לעשות מול המגבלה. ומה שאת אומרת, אופירה, לפחות להבנתי אותך - זה שחשוב שהאדם ידע להיעזר, להעריך את העזרה ולקחת ממנה מה שאפשר, אבל דווקא הכרה בלבדותו יש בה משהו מעצים, ששם את האחריות אצל האדם - לרצות עבור עצמו, לבחור עבור עצמו, ולעשות שימוש במה שניתן לו בכוחותיו שלו.
בעיני, זה חידוד מאוד מאוד משמעותי לכולנו כבני אדם אני חושבת, חידוד מרגש ומחזק.
חשוב לי לדייק את מה שכתבנו בהקשר הזה - אולי אי הדיוק שלנו נבע מהמקום של הפרשנות, מאי הבנה של ההקשר בו נאמרו הדברים.
כתבנו את מה שכתבנו באותו יום, מתוך מקום של דאגה כנה ועמוקה לאלזה, מתוך הבנה שהיא תבחר לא להעזר באופן כלשהו לאור אולי האכזבות שהיא תיארה מסביב בהקשר המדובר. ואולי ההבנה הייתה לא מדוייקת, אבל הכוונה מאחוריה היא מכל הלב, ועם הרצון הכי טוב. אנחנו מצרים על אי דיוק, ואלזה - מתנצלים מקרב לב אם נפגעת בצורה כלשהי בשלו...
בנוסף, חשוב לי לחדד ולהדגיש שלרגע אנחנו לא חושבים שיש פה מישהו שאומר "המצב ישתפר מעצמו" או לא מכירים בכוחות של כל המשתתפים בפורום.
אני חושבת שמצב כזה לא היה מאפשר פה בפורום שיח ולמידה (הדדית אגב) היות ומי שמחכה שהמצב ישתפר מעצמו, לא כותב ומשתף בכנות, באומץ, ברגישות...
אנחנו משתאים כל כך הרבה פעמים נוכח הכוחות האלו, שמלמדים גם אותנו הרבה דברים על עצמנו ועל החוויה האנושית בכלל...
אני רוצה לחזור רגע להתייחסות שלך למקומות בהם גורמי הסיוע באים עם כוונה טובה ולא מדייקים - כמו הפסיכולוג או הפסיכיאטר.. כי הנה כאן גם אנחנו, למרות הכוונה הטובה לא דייקנו, פספסנו... אבל אולי העניין החשוב הוא לדעת גם לדייק את אנשי הסיוע, באשר הם, לעזור להם לעזור לנו - ממש בדיוק כפי שעשית עבורינו עכשיו...לנסות לעשות את המיטב דווקא מהמקומות של המגבלות, החוסר, הפספוס, הפער בין הכוונה למציאות...
בכל מקרה, מתנצלים שוב עם הפער שלנו מולך אלזה, ואל המציאות שהתכוונת לתאר ולא הובנה טוב דיו על ידנו...
מקווים תמיד שנדע אנחנו כאן לטעות, לתהות ולדייק מחדש בשיח מתמיד ומפרה את שני הצדדים.
שלכן,
צוות מתנדבי ומתנדבות סה"ר